אבני נזר אבן העזר מז

לבעל בעדי כיעור וקלא דלא פסיק ולנטען בקלא דלא פסיק לחוד דמה שהחזיק הקול הוי כרוכל, וא"כ הוי כרוכל יוצא וקלא דלא פסיק: טז) ובזה ניחא מה שהקשה הרשב"א דמה קאמר ר"נ הוציאה תנן דהיכי משכחת לה שהוציאה בעלה מעצמו ותיאסר לנטען, ולפמ"ש הדבר ניחא דהיינו בקול לבד, ויש לומר ג"כ דבעידי כיעור לבד תיאסר על הנטען, שהרי כיעור עדיף, דהא לרבי בכיעור לבד נאסרת לבעל, משא"כ בקול לבד, דלקלא דבתר נשואין לא חיישינן, ואם נאסרת בקול בצירוף הראי' מדנשאה הנטען כ"ש שתיאסר בכיעור בצירוף ראי' זו: יז) ולפמ"ש י"ל דלבעל לא תליא מידי בבנים,, שהרי רבי לא חילק כלל בין יש לה בנים, ולא מצינו חילוק בנים רק לענין הנטען, והטעם י"ל דהנה לענין הבנים שהי' לה קודם הקול והכיעור ליכא חשש, דהשתא היא דאיתרע, ועד עתה מהיכי תיתי שנוציא עליהם שום לעז, ואחר הכיעור כיון שאוסרין אותה לא יהי' לה בנים, רק לענין הנטען נ"מ בבנים שהי' לה אחר הקול, שהי' לה בנים עם הבעל אחר הקול כיון שאחר הקול היתה מותרת לו: ח) ובאמת הרי"ף והרמב"ם פירשו אם יש לה בנים מן הנטען, ונראה לי דהיינו טעמם דובנים מן הבעל לא מהני, דלבנים שקודם אין חשש כנ"ל ולבנים של אח"כ [שהרי שיטתם שלבעלה אינה נאסרת] נמי לא, דהנה בגיטין (פ"א) יצא קול על אשת כהן שהיא גרושה ומת הכהן ונשאת לכהן אחר תצא ואין לעז על בניו של ראשון דמימר אמרי סמוך למיתה גרשה עיי"ש, וה"נ יאמרו סמוך לגירושין זינתה וליכא לעז אף על בנים של אח"כ, כן נלפענ"ד בטעם הרי"ף והרמב"ם: יט) אמנם רש"י לשיטתו יישב קושיא זו במ"ש דאי מפקי לה מחזקינן לקלא קמא ומשוינן להו ממזרים, ופירש כיון דאי אפשר לאוסרה על הנטען אלא אם כן אסרינן אותה למפרע אבעל, דאיסורא דבועל נצמח מכח איסורא דבעל (וכדברי הרא"ש בתשובה דכיון דלגבי בעל לא אסרינן דהוי קלא דבתר נשואין אף לבועל מותרת] וא"כ ע"כ משוינן לה ממזרים פי' מדרבנן לשיטת ר"ת וולד סוטה ממזר מדרבנן ולדידן פגומים (כמו להרמב"ם בנים מבועל פגומים] משא"כ התם דאין איסורו של כהן מכח ראשון, ושפיר י"ל שלראשון היתה מותרת משום קלא דבתר נשואין והבנים כשרים ולשני אסורה, ואי משום שע"י זה יתפרסם הקול, על זה משני דאמרי סמוך למיתה גרשה, אבל הכא אי אפשר לאוסרה רק אם נאמר שלמפרע היתה אסורה לבעל ומשוינן להו ממזרים, והרי"ף והרמב"ם לשיטתם דאסרינן לה אנטען אף שלבעלה לעולם מותרת, א"כ דמי ממש לההוא דגיטין, ע"כ מפרשים בנים של נטען וזה ברור כ) נחזור לדברינו לשיטת רש"י והשאילתות שלפי זה מיושב היטב הא דמסיק ר"נ הוציאה תנן ומדמי דכי היכא דבמתני' אסרינן משום שהנטען החזיק הקול ה"ה התם אסרינן משום שהבעל החזיק הקול, ולכאורה תמוה דבמתני' איכא תרתי גרושי בעל ונשואי נטען, ולהנ"ל ניחא דע"כ ברייתא דמחלקא אם יש לה בנים מיירי שלא גירשה תיכף דאל"כ בנים מנין, וכיון שהחזיקה אחר הקול א"כ ע"כ לאו משום הא גירשה וליכא ראי' והחזקת הקול מגרושי בעל ושפיר מדמי, ומכאן ראי' לדעת הרא"ש דה"ה מת ודלא כמ"כ שהביא הב"י דבעינן דווקא שהבעל גירש משום הקול ואל"כ אינה נאסרת, דא"כ מה ראי' הביא ר"נ כיון דהכא איכא תרתי, אלא ודאי דברי הרא"ש עיקר: כא) ולפי כל הנ"ל יתיישב היטב דברי השאילתות דכיון דאבעל לא אסרינן לה בקלא לבד דהוי קלא דבתר נשואין לבועל נמי לא אסרינן לה אף שנשאה והחזיק הקול והוי למפרע כעידי כיעור, מ"מ כיון שלבעלה היתה מותרת והי' לו בנים אח"כ ממנה וא"כ אתה מוציא לעז על בניו של בעל ואי איכא עדים מדבר מכוער וקלא דלא פסיק אסרינן לה בין אבעל בין אבועל ותו לא משכחת לה בנים מבעל ודוק כי לפענ"ד הדברים ברורים בס"ד בלי גמגום: כב) ויצא מזה לדינא דלבעל נאסרת בעידי כיעור וקלא דלא פסיק ואפי' הי' לה בנים קודם הכיעור וקול, ולנטען אסרינן לה בעידי כיעור לבד או בקול לבד והיא שאין לה בנים מהבעל אחר הכיעור או הקול, ואי אפסקי' אחר ליכא החזקת הקול ואינה אסורה אלא בעידי כיעור בצירוף קלא דלא פסיק ודו"ק: כג) וראי' ברורה לדברי הנ"ל שזה כוונת רש"י. מדבריו בדף (כ"ו.) ד"ה ברננה וז"ל דהתם הואיל והוציאה בעלה מפני זה והלך זה ונשאה מכוער הדבר,, הרי שכתב דמשום החזקת הקול מכוער הדבר, וכן לשון הש"ס ברוכל יוצא הואיל ומכוער הדבר כו', הרי דהחזקת הקול כמו עידי כיעור, אך מ"ש לעיל שדעת רש"י כתשו' הרא"ש דאין חילוק בין מת או גרשה מכאן מוכח להיפוך במ"ש והואיל והוציאה בעלה מפני זה: סימן כה ב"ה יום א' שמיני תרמ"ד לפ"ק. החוה"ש וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י. יקרת מכתבך הגיעני. א) אשר כתבתי דלשיטת רש"י שגם לבעל נאסרת ניחא פירש"י שהבעל ראה רוכל יוצא כו' נאסרת לבועל, דכיון דנאסרת לבעל נאסרת לבועל, ותמהת דאפי' הבעל אומר שראה שזינתה, נהי דלגבי עצמו נאמן, מ"מ לבועל וודאי אינה נאסרת, בוודאי כן הדברים, והכא שאין האשה ורוכל מכחישין את הבעל, אלא שאומרים שלא זינתה ונאמנים בכך לגבי עצמם דהפה שאסר הפה שהתיר ומ"מ נאסרת עליו, כיון שבמעשי' אסרה עצמה לבעל וגמרינן לה מקינא לה ונסתרה דנאסרת לבעל ולזה שנסתרה, לבעל משום ספק טומאה ברה"י, ולזה שנסתרה משום שנאסרת לבעל נאסרה לבועל, אף ששניהם אומרים ברי, וידוע דברי רשב"א קידושין דאפי' במקום חזקה מהני ברי, מ"מ כיון שנאסרת לבעל נאסרה לבועל, ה"נ בזה כיון דלגבי בעל ליכא הפה שאסר שבעצמו ראה ונאסרת לבעל נאסרת לרוכל ג"כ, אבל אם היא מכחשת שלא עשתה דבר אלא שהבעל אסר אשתו עליו למה תאסר היא: