אבני נזר אבן העזר תעז

ברירה, אלא ודאי חשיב כתיבת הגט לשמה אף אם לבסוף לא יגרשנה (וכמו כותב תפילין שלא להניחם] מ"מ נכתב שיהי' ספר כריתות, וע"כ אם אח"כ נמלך שלא לגרשה מ"מ הגט לא נתבטל, כי אין הגט תלוי בגירושין, אבל אם יכתוב תחילת הגט על מנת שלא לגומרו הרי לא כתבו לשם ספר כריתות, שאם לא יגמר לא יהי' ספר כריתות, ע"כ אם כתב מקצת הגט ונמלך שלא לגומרו שפיר הוה ביטול לגוף הגט, שהרי נמלך שלא לעשותו ספר כריתות כלל, וסוף דינא כתחילת דינא, כשם שבתחילה אם כתבו במקצת על מנת שלא לגומרו לא חשיב לשמה, כמו כן אם נמלך אח"כ שלא לגומרו הוי ביטול גט: ד) ולפמ"ש התוס' דכל זמן שלא נחתם לא חשיב גמר מעשה ולפי מה שפירשנו שלא נחשב ספר כריתות קודם שיחתם, א"כ אם קודם חתימה נמלך שלא לגרשה יפסול וכן אם כתבו תחילה שאם תתפייס תפייס ולא יחתום הגט יפסול, כי הוא ספק שלא לשמה כי לא נכתב בוודאי לשם ספר כריתות דשמא תתפייס ולא יחתמנו ולא יהי' ספר כריתות כלל, ואף אם בסוף גירשה אין ברירה: ה) ולפמ"ש יש ליישב קושיית תוס' ריש מכילתין בהא דחתימה שלא לשמה פסול אפי' לר"א דהוי כמזוייף מתוכו, והקשו התוס' בשלמא במזויף מתוכו שחתום קרובים לא מתכשר בעידי מסירה שמא יבואו הב"ד לסמוך על הקרובים (שלא ידעו שהם קרובים] אף שהדבר אמת מ"מ אין לעשות שלא כדין, אבל בחתומים שלא לשמה מה חשש יש: ו) ולפמ"ש י"ל דהא ודאי אם העדים יחתמו שלא לשמה לא יחשב עדיין ספר כריתות, שאם יחשב ספר כריתות ע"י העידי חתימה הרי הם מכלל הגט וצריך שיהי' חתימתן לשמה, ואם חתמו שלא לשמה אין חתימתן מועיל להחשב גט כריתות, וכמ"ש הר"ן כיוצא בזה לשיטת הרי"ף דעידי חתימה לבד מועילים לר"א אם חתמו שלא לשמה אינם מועילים עיי"ש, וה"ה לשאר פוסקים דבלא עידי מסירה לא סגי, אך שמ"מ מועילים עידי חתימה לשווי' גט ועידי מסירה לעידי גירושין] כשחתמו שלא לשמה אינם מועילים לשווי' גט, ושפיר יוכל לצמוח מזה קלקול אם ימלך אחר חתימתם שלא לגרשה, ואח"כ יחזור וימלך ויגרשה בגט זה ויסברו ב"ד שחתמו לשמה ואין ההמלכה פוסל כלום אפילו לר"ש, ולרמב"ם כיון שלא ביטלו בפירוש, ולפי האמת שחתמו שלא לשמה ועדיין לא נגמר הגט הא פוסל אפי' לר' נחמן, וכן אם הי' הכתיבה תחילה שיחתמו עדים שלא לשמה ואח"כ יניחנו בכסתי' אם תחפייס תפייס יפסול משום דאין ברירה ושפיר דומה למזוייף מתוכו: סימן שעב א) (דף מ"ב ע"ב) גמ' איבעיא להו מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה או לא ת"ש כהנת שנתערב וולדה כו' ובתוס' דהך איבעיא אתיא אף אליבא דר"ל דסבר מעוכב גט שיחרור אוכל היינו במפקיר אבל הכא חצי עבד וחצי בן חורין, ובפנ"י תמה דהא חלק משוחרר פוסל כדאיתא דחלק זר פוסל ומזה העלה דלא כתוס', ולדידי קשה ג"כ דבת"כ פ' אמור מבואר להדיא דחצי עבד וחצי ב"ח אינו אוכל, עוד קשה מה מייתי ראי' מדרב משרשיא ולא הביאו ממתני' דיבמות כמו שתמה ר"י פיק ז"ל, גם מה תירץ הש"ס דאם יבא אלי' ויאמר דעבד הוא קנין כספו הוא הא נתייאשו זה מזה וקי"ל דנתייאשתי מפלוני עבדי יצא לחירות וכמ"ש התה"ד סי' ש"י בטעמא דקם דינא בספק ויבם עיי"ש: ב) ונראה דהנה במעוכב גט שחרור לא נשאר לרב רק קנין איסור והיינו מה שאסרו בב"ח כמ"ש הרשב"א וא"כ בחצי עבד הרי אסור לישא בת חורין מצד עבדות שיש בו ולכך הוי כולו קנין כספו, אלא שיש לדון בזה שהצד חירות אין בו איסור אלא שהצד עבדות מעכב בו, אך אם נאמר שחצי עבד שקידש אין קידושיו קידושין א"כ גם הצד חירות אגוד גבו, אבל אם יש לזר שותפות בו א"כ בלא חלקו של כהן אסור בבת חורין ואין קידושיו קידושין, קי"ל בזה יכול וזה יכול לענין שבת ולענין מושב ומשכב דלא הוי כעושה מעשה וה"נ לא מקרי הכהן האוסר: ג) והנה סתם ספרא ר' יהודא דאמר בסנהדרין (פ"ה:) דגונב חצי עבד חייב, והנה עבד נתמעט ממאחיו יצא זה שאין לו אחוה ופירשו התוס' שבניו אין להם אחוה, והיינו משום שאין זרעו מיוחס אחריו, ועל כורחין דר' יהודא סובר דחצי עבד שקידש קידושיו קידושין דאל"כ אין זרעו מיוחס אחריו כמ"ש התוס' פרק השולח (מ"ג) וכיון דקידושיו קידושין ע"כ אינו אוכל בתרומה, אבל לדידן דקי"ל חצי עבד שקידש הוי ספק קידושין שפיר בעי אם אוכל בתרומה: ד) והנה הר"ן בתשו' נשאל בהא דאין מתירין את הנדר עד שיחול אם יכול לישאל בבין השמשות והשיב דאי ספיקא לקולא מקרי לא חל הנדר וכמו כן אם הוא לחומרא הוא להיפוך, ולפי זה לדעת הרמב"ם כל אחד מותר בב"ח ואין לו בו שום איסור ואמאי אוכל בתרומה דאפילו אם עבד הוא לית בו לא קנין ממון ולא איסור, אך לפמ"ש המל"מ בפ"ח מהלכות גירושין וז"ל דבשלמא ההוא דהר"ן אליבא דחד מיהו חל הנדר וכיון דמשום ספק אסור חל הנדר מקרי אבל הכא כפי כל הצדדים הוה כריתות עייש"ה וה"נ כיון דממנ"פ הוי כהן או עבד כהן מותר לאכול: ה) אך נראה דלפי ההו"א דלא אמרינן אם יבא אלי' ואף דממנ"פ אית בי' צד ממון או שהוא כהן ה"ה נמי לענין איסור, וצ"ל כיון דמ"מ לענין קידושין אית בי' זכות שאם יקדש ב"ח לא יהי' אלא ספק קידושין קנין מקרי וה"ה בחצי עבד כנ"ל, וע"כ לא מביא ממתני', דהא סתם מתני' ר"מ ושמעינן לי' בפרק ספק אכל (י"ח.) דס"ל כר"א דלא בעינן חתיכה משתי חתיכות וממילא ספיקא דאורייתא לחומרא ע"כ הביא מדר' משרשיא, ובזה ניחא דאם יבא אלי' כו' ואף שנתייאש מ"מ לצד איסור לא מהני יאוש, ואף שמותר לישא ב"ח מ"מ אם יבא אלי' יהי' אסור לישא ב"ח ודו"ק: סימן שעג א) (דף מ"ג ע"א) בגמ' איבעיא להו מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש כו'