אבני נזר אבן העזר תעו

להיות עדים רק שלוחים מהיכי תיתי יתבטל האחד ע"י שבטל השני, ע"כ משני דכי היכי דבטלי' להאי בטלי' להאי, ובוודאי כוונתו לבטל אף השני: ב) אך יש לעיין דמטעם זה למה לא יתבטל השליח שביטלו בפניו, בשלמא למאי דס"ד ע"כ תקנו שגם אותו שביטלו בפניו לא יתבטל דאם הוא יתבטל ע"כ אף השני יתבטל משא"כ למסקנא כנ"ל: ג) ונראה לפענ"ד עפימ"ש הרמב"ן והרשב"א בהא דצריכי בי עשרה למשלפה דבפני אותם עשרה קאמר ולפענ"ד גם דעת התוס' כן, שהרי כתבו בד"ה רבי סבר עדות שבטלה מקצתה בחד תירוץ דאפי' כשמבטל בפני השליח לא מהני בלא שנים דאין דבר שבערוה פחות משנים עיי"ש וא"כ קשה בהא דבעי למיפשט דהטעם משום דצריכי בי עשרה למשלפה מאמר לשנים כו' והא שנים דכי כולכם דמיא, ולשיטת התוס' ע"כ אף לרבי בפני שנים קאמר, וא"כ לרשב"ג יועיל, וע"כ דבעינן בפני אותן שנים דווקא, וממילא ה"ה בעשה שליח אחד בעינן שיבטל בפני אותו אחד, וא"כ קשה היכי הי' מועיל קודם תקנת ר"ג שלא בפני השליח, וע"כ לומר דהא דצריכי בי עשרה למשלפה היינו אחר תקנת ר"ג, והוא עפ"י דברי רמב"ן ז"ל בחי' שכתב דהא דצריך קודם תקנת ר"ג ב"ד דווקא ומשום דלא אתי דיבור גרוע דשלא בפני שליח ומבטל דיבור טוב דבפניו [ע"כ צריך ב"ד דווקא ומשום דכח ב"ד יפה] ודע ו שאמרו כל מילתא דמתעבדא באפי עשרה כו' וע"כ ללישנא בתרא אמרינן דמדינא צריך לבטל בפני אותם שנעשה שליח ובא ר"ג ותיקן דאפי' ב"ד לא יועיל וצריך לבטל בפניהם דווקא, וע"כ באמר לעשרה אינו יכול לבטל זה שלא בפני זה אף דהכא לא שייך תקנת ממזרים כיון דתיקן ר"ג שב"ד לא יועיל ממילא הדר דינא דבעינן בפני אותם שנעשה שליח, ולישנא קמא ס"ל ג"כ דתקנת ר"ג הי' שלא יועיל ב"ד, אלא דס"ל דהדר דינא דבעינן בפני שליח לא דבעינן כל אנשים שנעשה שליח בפניהם, ומ"מ מוכח דתקנת ר"ג הי' רק שלא יועיל ב"ד, ושוב הדר דינא דלא אתי דיבור גרוע דשלא בפניו ויבטל דיבור טוב דבפניו: ד) והנה דבר פשוט דמעשה אפי' גרוע מבטל דיבור טוב וע"כ תק"ח הי' דאפי' שליח דבפניו לא יתבטל, דאם הוא יתבטל יחשב מעשה לבטל שליח האחר, דמה שנתבטל השליח חשוב מעשה [ועיין בתוס' רע"ק דביטול השליחות חשוב מעשה טפי מעשיית השליחות דביטול השליחות חשוב גמר מעשה] ומכח מעשה זה מוכח שמבטל גם השליח אחר, וע"כ תקנו חכמים שגם שליח זה לא יתבטל: ה) ובזה מיושב הסוגיא דטעמא דרב ששת דאינו חוזר ומגרש בו דס"ל דכי היכי דמבטל לשליח ביטל נמי הגט, דהא חזינן שאין רצונו לגרשה, וע"כ נהי דכתיבת הגט חשוב מעשה אתי מעשה ביטול השליחות שמורה על ביטול הגט כנ"ל ומבטל מעשה כתיבת הגט, ור"נ סובר דנהי דבטלי' מתורת שליחות מתורת גט לא בטלי', והיינו סוגיא דהאומר, אלא דאכתי קשה דהתינח באומר אל תתנהו לה, אבל באומור גט זה לא יועיל יהא כחרס דמורה שמבטל הגט מ"ט לא יועיל ע"ז משני שמעתין דלא אתי דיבור ומבטל מעשה. והיינו דכיון דמביטול השליחות אין ראי' שביטל גם הגט. די"ל נהי דבטלי' מתורת שליחות מתורת גט לא בטלי', ממילא אף שביטל הגט בפירוש שוב הוי דיבור לחוד ולא אתי דיבור ומבטל מעשה: ו) (והנה צ"ע בהא דמקשה לר"י דאתי דיבור ומבטל דיבור מהא דחוזר ומגרש בו, ולכאורה בלאו דר"י מצי לאקשויי ממתני' דהגיע בשליח הרי זה בטל, דר"ל לא פליג אלא משום דנתינת מעות ליד אשה חשוב מעשה כיון דממילא יחול הגט ע"י זה לאחר למד, אבל כתיבת הגט שעדיין אינה מגורשת עד שיבא הגט ליד האשה דומה לשליחות שיכול להתבטל, ואם דבכתיבת, הגט חשוב מעשה טפי א"כ לא קשה מדר"י, ולומר דהש"ס מדמי כתיבת הגט לנתינת המעות ליד האשה שיחול לאחר זמן אין לו טעם כלל): סימן שעא א) (שם) באו"ד בסה"ד ועוד דשמא התם לא נחתם לא חשיב גמר מעשה ותמוה דהא שם ירד ר"ש לשיטתו של ר"א דאמר עידי מסירה כרתי ולר"א עידי חתימה אינם מועילים כלום להכשירו של גט דבלא עידי מסירה לא סגי וכשיש עידי מסירה אפילו לכתחילה א"צ עידי חתימה כמ"ש התוס' ריש גיטין. רק עצה זמנין דמייתי עידי מסירה אבל חיוב לכתחילה אינו, וא"כ למה בעידי חתימה יחשב גמר מעשה ולא יכול לבטלו, וכל זמן שלא נחתם לא הוי גמר מעשה ויכול לבטלו: ב) ונראה דהנה בשטר ממון אם אין בו עידי חתימה ונותן בלא עידי מסירה אינו שטר כלל ואפי' שניהם מודים לא מהני, דבלא עדים שאינו מועיל לכאורה אינו שטר כלל, אבל בעידי חתימה אף לר"א מהני בממון כמ"ש התוס' (יוד:) בד"ה חספא, ומה שאינו מועיל בגט משום שאין דבר שבערוה (פחות משנים וכמו שפירש"י (כ"ב:) ד"ה ר"א וז"ל דע"כ בעינן עדים דיליף דבר דבר מממון, והיינו כמו קידושי כסף וביאה דבעינן עדים דלא מקיימי מילתא אלא בסהדי, ועיין היטב בקצוה"ח סי' מ"ב, ונמצא שזה החילוק בין קודם שנחחם בין לאחר שנחתם דקודם שנחתם הגט בעצמו אינו גט, ואף דיכול ליתנו בעידי מסירה (העידי מסירה יעשו אותו גט, אבל קודם שנמסר בעידי מסירה וגם עדיין לא נחתם עדיין אינו גט, משא"כ לאחר שנחתם הגט בעצמו חשיב גט כמו שחשוב שטר בעידי חתימה, רק שבלא עידי מסירה לא מהני, דמגרש בלא עדים לא מהני כמו המקדש בלא עדים דלא (מהני, לא שצריך עידי מסירה לעשות גט שכבר נעשה גט בעידי חתימה לבד כמו שחשוב שטר בעידי חתימה לבד, אבל כל זמן שלא נחתם עדיין אינו ספר כריתות כלל: ג) והנה כל זמן שלא נגמר הגט מבואר ברש"י ותוס' (פ"ח.) בד"ה ודילמא אמלוכי אמליך דכל זמן שלא נגמר הגט יכול לבטלו, ויותר מזה שאפי' לא בטלו בפירוש רק שנמלך שלא לגרשה, ובווודאי לא יגמרנו, שוב אף אם נמלך לחזור ולגומרו לא יועיל, והנה בנגמר כל הגט ונמלך שלא לגרשה לא מצינו בשום פוסק שיהי' בזה חשש אם ירצה שוב לגרשה בגט הזה אף להפוסלים בביטלו בפירוש, והטעם בזה ברור כי אף בתחילת הכתיבה אם כתבה ואנחה בכיסתי' דאי מפייסה תפייס מפורש בש"ס (י"ח.) דכשר, הנה שלא נחשב ספק שלא לשמה, ואף שלבסוף גרשה אין