אבני נזר אבן העזר תע

מתכשר, ודומה כמה שפירשו תוס' חולין (פ"ד.) קושיית הש"ס ולפרקינהו ולכסינהו דאפי' קודם פדיי' יתחייב בכיסוי משום דעומד לפדות כפדוי דמי, ואעי"כ משני ישפך וכסה כו' יצא זה שמחוסר שפיכה פדיי' וכיסוי, ואף דמחוייב בכיסוי קודם פדיי', מ"מ כיון שחיובו משום שעומד לפדות חשיב לי' מחוסר פדיי', ה"נ כיון שכל הכשר הגט שיחשב שנותן לה כל הגט על ידי שעומד לקצוץ חשוב מחוסר קציצה, וע"כ אף שהי' בידו ליתן לה כל הפרה, מ"מ עכשיו שאינו נותן לה רק הקרן לא מתכשר רק ע"י קציצה חשוב מחוסר קציצה ופסול: ד) ומה שכשר בחותך דבר מועט מן הגט אף שאם הי' נותן לה כל הגט ושייר דבר מועט לעצמו לא הי' כשר רק משום דעומד לקצוץ דאי לאו דעומד ליקצץ לא הי' נחשב נותן לה כל הגט, היינו משום דקציצת דבר מועט לא נחשב מעשה כולי האי: ה) ותדע דהא לרבינו שמואל אף קוצץ מן המחובר לא מיפסל רק משום דעוקר דבר מגידולו כמו שיתבאר דבלא הקציצה לא הי' יכול ליתן לה הגט, מ"מ אי לאו דעוקר דבר מגידולו הי' כשר, ע"כ משום דלא חשיב מעשה כולי האי, ור"ת לא פליג רק בחותך מקלף גדול דנחשב שינוי בגט שתחילה הי' קלף גדול יותר משהוא עכשיו, אבל קציצת דבר מועט לא מקרי מעשה: ו) מ"ש שרבינו שמואל סובר שגם במחובר לקרקע לא מיפסל רק משום שעוקר דבר מגידולו, כן לשון התוס' שלפנינו דווקא בבע"ח או במחובר לקרקע שעוקר דבר מגידולו, סמכו האי שעוקר דבר מגידולו למחובר לקרקע לומר שגם במחובר לקרקע לא מיפסל רק משום שעוקר דבר מגידולו, ומפורש יותר בספר התרומה וז"ל פירש ר"ש כו' ולא מחוסר קציצה אלא בדבר בע"ח כגון קרן פרה או מחובר לקרקע כגון שכתבו על אילן וקצצו דהני ינקו כו' הנה מפורש שגם באילן צריך לטעמא דינקו, והיינו דכי קצץ לי' עוקר דבר מגידולו, וכן ברשב"א פירש ר"ש דלא שייך מחוסר קציצה אלא במחובר לקרקע שעוקר דבר מגידולו כעלה של עציץ נקוב כו', מיהו מרשב"א אין ראי' שאף שבלא הקציצה לא הי' יכול ליתן לה הגט הי' כשר, שהרי הרשב"א מסיים כעלה של עציץ נקוב ועציץ נקוב הי' יכול ליתן לה כולו, ע"כ צריך לטעמא דעוקר דבר מגידולו אך לשון הס' התרומה שכתבו על אילן לא משמע דעל עציץ נקוב קאי: ז) ועוד ראי' ברורה ממ"ש תוס' שר"י הביא ראי' לר"ת מעפר עיר הנידחת דקאמר בגמ' מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה קביצה ושריפה ויותר נחשב מחובר הקלף חלק אל חלק מעפר עיי"ש, והרי עפר אי אפשר לקבוץ בלא תלישה, אלא ודאי דלר"ש אפי' אי אפשר ליתנו בלא הקציצה אינו פסול רק משום שעוקר דבר מגידולו, והטעם משום דכשאינו עוקר לא נחשב מעשה האי, ור"ת מודה לר"ש בקציצת דבר מועט דלא חשוב מעשה: ח) וע"כ לא הוזכר בתוס' ורשב"א שיטת רבינו האי נאון לחלק בין הי' דעתו בשעת כתיבה לקוצצו קודם נתינה כיון שההכשר משום שקציצת הקלף לא נחשב מעשה: ט) אבל הר"ן ז"ל הביא שיטת רבינו שמואל בשם אחרים דלא מיפסל מחובר רק במחובר לקרקע או קרן של פרה מחובר בבע"ח שעוקר דבר מגידולו. אך שינה את טעמו שכתב וז"ל אבל בתלוש לא דכיון דתלוש הוא לא הוי מחוסר קציצה שיכול ליתנה לה כמות שהוא וכיון שכן כי גאיז מינה מידי לא מיפסל אבל מחובר מפני שאי אפשר ליתנו לה אלא בקציצה מיקרי מחוסר קציצה ובע"ח נמי מפני שדמי למחובר, עכ"ל, ולכאורה האי מפני שדומה למחובר אינו מובן, דמה בכך, מ"מ יכול ליתנו כמות שהוא, וכן קשה בעציץ נקוב דשקיל ויהיב לה ניהלה, מ"מ אם קטם פסול וגזרינן בי' נמי שמא יקטום, ולא משמע כלל שאין פסולו רק מדרבנן, ועוד למה "נגזור" עוד שמא יקטום, וצ"ל טעם הר"ן משום דבקרן של פרה נעשה בי' שינוי גדול שמתחילה הי' בע"ח ועכשיו קרן, וכן בעציץ נקוב תחילה הי' נחשב מחובר ובטל לקרקע, ועל כן אינו מטמא טומאת אוכליןף י) וכן פירש הרשב"ם ב"ב (ס"ו) בדבש שבכוורת לר"א דחשוב לי' כמחובר ואינו מקבל טומאה וכתב רשב"ם משום דבטיל לגבי כוורת עיי"ש, הנה דענין מחובר שאינו מקבל טומאה דבטל לגבי קרקע והרי הוא כקרקע, ובמק"א באגלי טל מלאכת קוצר סקכ"ב אות ט] ביארתי דמה דמחובר פסול לסכך משום דבטיל לקרקע, וקרקע עצמו פסול לסכך דאינו גדל בקרקע כמ"ש הר"ן בסוכה והובא ברמ"א, ועל כן הגט שנותן לה עכשיו העלה מחוסר קציצה שמתחילה הי' נחשב קרקע וגט זה שנותן עכשיו הוא העלה מחוסר קציצה, דבלא קציצה הי' גט אחר שהי' קרקע, וגט זה מחוסר קציצה, וכן קרן פרה תחיה הי' בטל אל גוף הבהמה והי' נחשב בהמה ועכשיו קרן וגט קרן זה מחוסר קציצה. יא) ור"ת פליג בחתך מקלף גדול שהנשאר גדול יותר מגוף הגט, שאחר הקציצה נשאר מיעוטו ואין שמו הראשון עליו נחשב גט אחר וגט זה מחוסר קציצה, ומודה לו בקלף קטן, ורב האי גאון דעתו דבהי' דעתו תחילה לקצוץ אחר כתיבה חשוב מחוסר לפי דעתו, ועל כן לא הוזכר בר"ן ראיית ר"י מעפר עיר הנידחת דהתם אי אפשר בלא תלישה: יב) קיצור מחלוקת תוס' ורשב"א עם הר"ן, דלתוס' בין קצץ מן המחובר בין קצץ מן התלוש חשוב מחוסר קציצה, ופרשנו הטעם משום דלפי מה שנותן לה עכשיו גט הנקצץ לבד אין הגט חל רק ע"י קציצה, שאם הי' נותן תחילה זה לבד ולא הי' השאר עומד ליקצץ לא הי' גט, ומחלוקת ר"ש עם ר"ת, דלר"ש לא חשוב מעשה רבה דומיא דכתיבה אלא אם כן עוקר דבר מגידולו, ולר"ת גם חותך מקלף גדול נקרא מעשה רבה ובחותך מקלף קטן גם ר"ת מודה דלא נחשב מעשה רבה, ואף דמ"מ חשוב מחוסר קציצה שאם הי' נותן תחילה גט זה הנקצץ לבד ולא הי' עומד לקצוץ לא הי' גט מ"מ כיון שאינו מחוסר מעשה רבה כשר, זה שיטת תוס' ורשב"א: יג) אך שיטת הר"ן דכל שמחוסר קציצה לעולם מיפסל אך דחותך מתלוש לרשב"ם לא חשוב מחוסר כלל כיון שיכול ליתנו כמות שהוא [ובתלוש מעציץ נקוב וחותך קרן של פרה בארנו למעלה הטעם] ולר"ת גם חותך מקלף גדול נקרא מחוסר, אבל מקלף קטן כיון שלא נחשב מחוסר כשר, אבל אם מחוסר שלא יכול ליתנו בלא הקציצה לעולם מיפסל: