אבני נזר אבן העזר תעא

יד) והנה הר"ן לפי שיטתו הוקשה לו הא דאשה כותבת גיטה ומקנה לבעל הגט וחוזר ומוסרו לה הא מחוסר הקנאה, ובכהאי גוונא שאי אפשר לגרשה בגט בלתי מעשה הא אין כאן מי שיכשיר, שאף אחרים דמקילים הוא דווקא בחותך בתלוש משום דאפשר ליתנו לה כמות שהוא בלא קציצה, אבל גט זה אי אפשר בלא הקנאה, אך לשיטת תוס' ורשב"א הא בקלף קטן מודה ר"ת לרשב"ם כיון שאינו מעשה רבה כשר, ואף שנחשב מחוסר כשר כל שכן זה שמחוסר הקנאה לבד ואינו מעשה בגופו של גט, והר"ן לפי שיטתו הוצרך לחדש דהקנאה גריעה מקציצה ואף מחוסר כשר, אך לתוס' ורשב"א קושיא מעיקרא ליתא, ואף את"ל דהקנאה כמו קציצה כשר אף שמחוסר כמו לרשב"ם בחותך מתלוש ולר"ת בחותך מקלף קטן: טו) והנה הר"ן תירץ משום דהקנאה אינו מעשה בגופו של גט ואינו דומיא דכתיבה, ואינו מובן דמ"מ הוא מעשה דומה לנתינה, האמנם כי לתוס' טעם רשב"ם בחותך מתלוש ומודה לו ר"ת בקלף קטן דאינו מעשה רבה צ"ל ג"כ משום שאינו דומה לכתיבה, וקשה ג"כ, מ"מ דומה לנתינה. יש לומר נתינה נמי נחשב מעשה רבה שהאשה ניתרת בה לעלמא, אך להר"ן שאינו תלוי במעשה רבה או מעשה זוטא רק במעשה בגופו של גט נתינה נמי אינו בגופו של גט: טז) עוד נראה ליישב לשיטת תוס' דמוכח מקרא דמעשה שאינו בגופו של גט לא איכפת לן, והיינו דיליף מקרא בריש האיש מקדש דשליח גירושין עושה שליח, וקי"ל מילי לא מימסרן לשליח פירש"י (כ"ט) ד"ה רבא אמר וז"ל אין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים אבל גט דאית בי' ממשא חוזר ונמסר, וא"כ אי אפשר לשליח ראשון למנות שליח שני רק ע"י מסירת הגט לידו וא"כ הוי מעשה בין כתיבה לנתינת הגט מיד שליח שני ליד האשה, שאלמלא מעשה זאת לא הי' נתינת שליח שני מועיל כלום, וכהאי גוונא חשוב מחוסר לשיטת תוס' כמו חותך מתלוש דחשוב מחוסר לתוס' משום דעכשיו שאינו נותן לה הכל רק גט הנכתב, ואם הי' נותן כך בלא קציצה הי' חשוב שיור בגט [רק משום דעומד ליקצץ] וחשוב מחוסר, ה"נ עכשיו שאינו נותן לה הבעל ולא שליח ראשון רק השליח שני וכפי נתינה של עכשיו הא מחוסר מעשה מסירת הגט משליח ראשון לשליח שני והוא מעשה דומה לנתינה ואף שמסירה זו אין בה הקנאה הא משכחת נתינת גט ליד אשה שאין בה הקנאה כגון שכתבו על איסורי הנאה שאין קנין לאיסורי הנאה] על כרחין שמעשה דומה לנתינה לא איכפת לן: יז) וכל זה לשיטת תוס' שגם חותך מתלוש חשוב מחוסר אך להר"ן דלא חשוב מחוסר משום שיכול ליתנו לה כמות שהוא אף שלפי נתינה של עכשיו צריך אל מעשה קציצה לא חשוב מחוסר, ה"נ הואיל והי' יכול ליתן לה הבעל בעצמו או שליח ראשון לא חשוב מחוסר, ואזדא הוכחה זו וקושיא הנ"ל חוזר וניעור מה בכך שאינו דומה לכתיבה מ"מ דומה לנתינה: יח) ע"כ נראה לי שיטת תוס' ורשב"א יותר עיקר משיטת הר"ן, וכבר כתבנו דלשיטת תוס' כל ההיתר בחותך מקלף קטן משום דלא הוה מעשה רבה מטעם זה אפי' הי' דעתו לחותכו בשעת כתיבה בשר, ודלא כרב האי, ובאמת דעת רב האי נשמטה בש"ע לגמרי, וע"כ נ"ל אף שכתב התורת גיטין להחמיר כדעת רב האי, וכתב כן גם בשם ספר גט פשוט, במקום עיגון נראה לי להקל: סימן שס א) בענין חילוק שבין חותך מקלף גדול או' קטן מבואר בספר התרומה וברמ"א כל שאינו חותך הרבה יותר מכתיבת הגט חשוב קטן, והבין בגט פשוט דכשחתך מעט יותר מכתיבת הגט כשר, והאי הרבה יותר דיבור אחד הוא: ב) ולפענ"ד אינו כן והכי קאמר כל שאינו חותך הרבה, והדר מפרש יותר מכדי כתיבת, ר"ל דהאי הרבה היינו יותר מכתיבת הגט, וראי' לזה שהב"י כתב ג"כ לשון זה שאינו חותך הרבה יותר מכדי כתיבת הגט ואח"כ כתב כל שאינו חותך יותר מכדי כתיבת הגט לית לן בה, מבואר שאף אם יש בו מעט יותר פסול, ועל כרחין הפירוש כדכתיבנא: סימן שסא א) בכתבו על עציץ נקוב דכשר דשקלי' ויהיב לה לכולי עציץ. הקשה הר"ן דעל כרחין יהיב לה בפסיקת היניקה דכל זמן שלא נפסק היניקה לא קנאתו, וע"כ דיהיב לה בפסיקת היניקה, וא"כ הו"ל מחוסר תלישה דבשבת כה"ג מחייב משום תולש, ותירץ הר"ן משום דבנתינה לבד במקום שפוסקת היניקה מתלוש בלי שום מעשה אחריתא לא חשוב מחוסר: ב) וק"ל דהא הר"ן נמי הוכיח מהא דבין שיטה לשיטה מהו דחותך פורתא כשר ואף שאינו חותך כלום מבואר הראי' בספר התרומה משום דמה ששייר עומד ליקצץ וכקצוץ דמי עיי"ש, והרי בנתינה לבד (ושיור ודאי לא הוי מעשה של כלום] נעשה כקצוץ, ולמה יחשב מחוסר, ועל כרחין בכל גווני חשוב מחוסר ויקשה גבי עלה של עציץ נקוב: ג) ויותר הי' נראה לשיטת תוס' דלא מיפסל רק במעשה רבה דומיא דכתיבה ועציץ נקוב שבקל בנטילה לבד תולשו ובקל כשחוזר ומניחו מתחבר חשיב מעשה רבה, וקושיית הר"ן זו ג"כ לשיטתו לבד דבלא הי' יכול לגרש בלא המעשה בכל ענין פסול אך לשיטת התוס' לא קשה: ד) ובעיקר מה שהסכימו כל הראשונים דכל זמן שלא פסקה היניקה לא קנאתו, וראייתם מהא דמכר בעל זרעים לבעל עציץ לא קנה עד שיחזיק בזרעים, ולולי דמסתפינא הוה אמינא דווקא במכירה שמחוסר נתינת המעות דאי נתן מעות קרקע נקנה בכסף] אבל במתנה כשר שנקנה במשיכה אף לר' יוחנן דמעות קונות ולא דריש או קנה מיד עמיתך לקנין משיכה מ"מ במתנה קונה, וע"כ מסברא כשנוטלו בידו לא מחוסר דבר נגמר הקנין אף בעציץ נקוב שדינו כקרקע נקנה, ודווקא במכירה שלא נתן עדיין המעות ולא נגמר עסק המכירה בזה אינו קונה אלא בקנינים הכתובים: