אבני נזר אבן העזר תסט

הראשון], וע"כ כתב תחתון בטל הוא החקיקה והדיו שנותן בתוך החקק הוי כתב, ומיהו באינו ממלא כל עובי החקק נראה דגרע מדיו ע"ג סיקרא דכיון שעדיין כתב ראשון קיים הו"ל כעושה מחיצה על גבי מחיצה בעירובין (כ"ה:) עיי"ש: סימן שנו (שם ע"ב) בג' דבדקינן לי' במיא דנרא ומקשה השתא הוא דפליט כו' נראה מלשון הש"ס דאם נתן לה הגט לאחר שפלט מהני ולא אמרינן דנתבטל הכתב בשעה שנבלע והבדיקה בעצמה ודאי לאו כתיבה מקרי, אלא ודאי דחשוב כתב ראשון, ותדע עוד דאל"כ אף שקודם שנבלע יפסול דהו"ל ככותב בדבר שאינו מתקיים, אלא ודאי דלא נתבטל הכתב בבליעה אלא דבעת שבלוע פסול משום שמכוסה וכמו בצפה זהב דפסול וכשחזר וגלהו כשר וכנ"ל בדיבור הקדום: סימן שנז א (דף כ' ע"א) בגמ' דילמא אקדים ויהיב לי' זוזא אספרא כו' יש לעיין הא בעי כתיבה לשם ס"ת ואיך יכתוב לשם גירושין, ואם יכתוב לשם שניהם יחשב לשמו ושלא לשמו כמ"ש התוס' מנחות (מ"ב:) גבי תכלת דטעימה פסולה משום שנצבע גם לשם טעימה הו"ל לשמה ושלא לשמה: ב) וי"ל משום דלאו בר מינה לא מחריב בה, וגט לגבי ס"ת לאו בר מינה, זה קודש וזה חול, וגם הגט כשר דלא חשיב בר מינה גבי גט רק אם יכתוב לשם אחרת וע"כ כללו של דבר הס"ת דל גט מיני' והו"ל לשם ס"ת לחוד והגט כשר דל ס"ת מיני' הו"ל לשם גירושין לחוד: ג) אך יש לעיין דלא, אמרינן דלאו בר מינה לא מחריב בה אלא כשלא חל שאינה מינה כמו חטאת ששחטה לשם חולין דלא חל שם חולין על קדשים, משא"כ הכא שנאמר שחל עלי' שם גט ושם ס"ת יחדיו, ע"כ הו"ל לשמו ושלא לשמו, ומשמעתין אין ראי' דבלא"ה על כרחין לומר שהס"ת שלו, דהא בעינן שיהא הגט שלו כדאמרינן לעיל הא בעינן וכתב כו' וכן גבי אשה לא ידעה לאקנוי וכמבואר בפוסקים, וא"כ מה להסופר בזה אם יפסול ס"ת שלו ד) מיהו לשון אקדים זוזא לספרא משמע שאינו שלו אלא שהקדים לו זוז שיקנה לו פרשה זו ועל כרחין לומר כדכתיבנא, דגם בהא אמרינן דלאו מינה לא מחריב בה, דאל"כ מהיכי תיתי נוציא הסופר מחזקת כשרות שיכתוב ס"ת בפסול: סימן שנח אא) (דף כ' ע"ב) בגמ' בעא מיני' רבא מר"נ כתב לה גט על טס של זהב ואמר לה התקבלי גיטך והתקבלי כתובתך מהו אמר לי' נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה, וכתב הרשב"א תמיהא לי איך אפשר לומר כן, דכיון דנותן לה גופו של טס לכתובתה הו"ל פורח באויר, ונ"ל דכיון דאומר לה הכי והיא קיבלתו הוה כאומר התקבלי גיטך ותמחול כתובתיך עכ"ל וכתב הב"ש סי' קכ"ד ס"ק כ' דאיירי כשמגרשה מדעתה, והיינו דבע"כ אין שום ראי' שנתרצתה למחול וזה פשוט: ב) וק"ל דא"כ מה מקשה הש"ס מהתקבלי גיטך והשאר לכתובתיך נתקבלה גיטה והשאר לכתובתה טעמא דאיכא שאר הא ליכא שאר לא, אימא דבשאר אפי' בע"כ דליכא טעמא דמחילה שפיר דמי. אבל בליכא שאר בע"כ לא: ג) וצ"ל דבלא מחילה אפי' בשאר לא מהני שכולו גט הוא, וכשנותן השאר לכתובתה חשוב שלא נתן לה כל הגט, ואף דמבעיא דבין תיבה לתיבה בין שיטה לשיטה, מוכח דמשייר הגליון לעצמו שפיר דמי, היינו טעמא משום דמשייר הגליון לעצמו וגוף הגט שלה, הרי הגליון עומד לקצוץ וכקצוץ דמי (וע"כ מקשה הש"ס ותיפוק לי' דהוה שנים ושלשה ספרים, ופירש הר"ן כלומר דכיון דלקציצה קאי כקצוץ דמי] וחשוב שנותן לה כל הגט אבל בנותן לה לכתובתה שהכל שלה ולאו לקציצה קאי גרע משייר לעצמו. ולא חשוב נותן לה כל הגט, והשאר לכתובתה ג"כ מדעתה דווקא ומשום מחילה, רק דס"ד דווקא דאיכא שאר הוא דאמדינן דעתה שנתרצתה במחילה, דהא אי בעי בעל גייז לשאר קודם גירושין ונותן לה לכתובה, אבל אי ליכא שאר לא, ומ"מ גם באיכא שאר לא מהני רק בקיבלה מדעתה ומשום מחילה: סימן סימן שנט א) עוד שם ברשב"א (כ"א) במשנה דעל קרן של פרה ונותן לה את הפרה על יד של עבד ונותן לה את העבד, פירוש ונותן לה בפירוש כולה פרה וכל העבד הא נותן לה פרה ועבד סתם פסול דמסתמא העבד והפרה משויירין לו דלא בטיל לגבי גט: ב) ואינו מובן גבי עבד מה בכך שגוף העבד משייר לו. מ"מ היד שכתוב עליו הגט שלה, ובפרה ניחא, שהרי התוס' הוכיחו דדבר מועט לא מקרי מחוסר קציצה מהא דבין שיטה לשיטה מהו, ובספר התרומה סוף סי' ק"י ביאר ראייתם דהא פריך עלה ותיפוק לי' דהוה שנים ושלשה ספרים אלמא חשוב כי נגזז ונחתך הנייר בין השיטין בשעת נתינה לאחר כתיבה ולא פסיל לי' משום מחוסר קציצה עכ"ל, וכן פירש הר"ן קושיית הש"ס משנים ושלשה ספרים משום דשייר לעצמו ועומד לקצוץ כקצוץ דמי, וא"כ בקרן נמי כיון שמשייר הפרה לעצמו הרי עומד לקצוץ וכקצוץ קרן הפרה ופסול, אך בעבד דאי אפשר לומר כקצוץ יד דעבד כמפורש בש"ס דיד עבד אי אפשר למקציי' וא"כ למה יפסול, אך להנ"ל [בסימן הקדום] ניחא דהיא הנותנת דכיון שאינו עומד לקצוץ הרי כל העבד מכלל הגט ובשייר לעצמו הא אינו נותן לה כל הגט: ג) ולפי האמור ניחא להבין בהא דקוצץ קרן הפרה פסול משום מחוסר קציצה, אף שהי' יכול ליתן לה כל הפרה בלא קציצה, והיינו דכמו שהוא נותן לה עכשיו הקרן לבד ואם הי' נותן כך בלא קצצה לא הוה חשוב נותן לה כל הגט רק על ידי שעומד לקצוץ וכקצוץ דמי, וא"כ צריך אל הקציצה וע"י הקציצה