אבני נזר אבן העזר תסח

צריך להבין האיך יכול לגרש העבד בע"כ ע"י ד' אמות שהוא מטעם חצר, דאל"כ האיך מועיל קנין דרבנן לדאורייתא הא אין שליחות בע"כ, וצ"ל דעבד כיון דדינו כאשה ה"ה לענין חצר נמי דינו כאשה וחצירו כידו, אך קשה דהא בהזורק (ע"ד:) מקשה עבד ידו כיד רבו אלא גיטו וידו כאין כאחד, ועיין בתוס' קידושין כ"ג:) דגבי ד' אמות צריך ג"כ לגיטו וחצירו באין כאחד, וקשה בשתים הא לאחר השיחרור איש הוא ואין לו חצר רק מדין שליחות, וקודם השיחרור לאו ידו הוה: ב) ונראה בזה עפ"י דברי הרשב"א ז"ל דהיינו טעמא דבגט לא מהני מזכה ע"י אחר משום דנתינה בע"כ שלא בפני' לא הוי נתינה ולפי זה מועיל חצר בגט אם עומד בצידה אף מטעם שליחות וה"ה בשיחרור, אך קי"ל בגט דנתינה בע"כ אף דמועיל מ"מ פסול וא"כ יהי' בכל החומרות, ובתוס' ב"מ (יוד:) לא משמע כדברי הרשב"א הנ"ל עיי"ש: סימן שנד א) (דף י"ט ע"א) בגמ' סיקרא ע"ג דיו אמרי לה חייב מוחק הוא ופירש"י אבל כותב לא הוה דכתב ראשון הי' כתב הגון מעתה, והדבר יפלא דא"כ גם משום מוחק לא יתחייב דמקלקל הוא כאשר הוא באמת סברת אמרי לה, ולפמ"ש התוס' בטעם לשון ראשון דלא חשוב מקלקל כי מסתמא עומד לחזור ולכתוב עליו בדיו ואז יהי' הכתב רשימה ניכר ביותר מתחילה, י"ל דבאמת חשוב אף כותב אלא דמקלקל הוא אצל כתיבה: ב) ולולי דברי רש"י ותוס' הי' נ"ל, דהנה נסתפקתי הכותב שתי אותיות בשבת חציים בדיו חציים בסיקרא אם חייב, ומדברי רש"י שבת (ק"ג.) שפירש משתי סמניות אחת בדיו ואחת בסיקרא, משמע דווקא בכה"ג, הא אם האות עצמה מוחלקת בשתי סמניות פטור דלא חשוב כתיבה כה"ג, וא"כ י"ל במעביר סיקרא על גבי דיו דכשהעביר סיקרא ע"ג חצי אות הו"ל חצי בסיקרא חצי בדיו ובטל מתורת אות ובחצי שני הו"ל כותב וכן באות השני, ואין לומר כיון דלא מחייב משום כותב על העברת דיו על גבי חצאי אותיות ראשונים, וכיון דבשעה שהעביר דיו על חצי אחרון אות ראשון לא הוי ראוי להתחייב על אות שני כיון שעדיין לא העביר סיקרא על חצי ראשון של אות שני כדי שיתחייב על חצי אחרון של אות שני, ובפרק המצניע (צ"א.) מבעיא הוציא גרוגרות וצמקה וחזר ותפחה יש דיחוי אצל שבת או לא, ליתא דהא בכריתות סוף פרק אמרו לו (י"ז.) דהכותב אות אחת בשבת זו ואחת בשבת אחרת דחייב למ"ד אף דנדחה בינתיים, וע"כ דלא חשוב דיחוי בכה"ג רק כשמלאכה זו בעצמותה נדחית: ג) ע"כ נראה דבאמת הכותב חצי אות בדיו חצי בסיקרא ג"כ חשוב אות ומ"מ בשבת פטור שאין דרכה בכך ועל כתיבה כלאחר יד בשבת פטור אבל בשתי אותיות אחת בדיו אחת בסיקרא חייב כיון דכל אות בפני עצמה כתובה כדרכה, וטעם פטור דכלאחר יד משום מלאכת מחשבת הוא כמ"ש הח"מ והב"ש באהע"ז סי' קכ"ג, וכיון דכל אות בפני עצמה נמצא בגוף המלאכה הוה מלאכת מחשבת, רק לענין השיעור לא הוה מלאכת מחשבת והוה כמוציא פי פרה לגמל או הכותב שם משמעון אף דלפי מחשבתו וצורכו לא הוי כשיעור, נמצא אף דלענין השיעור לא הוי מלאכת מחשבת כיון דגוף המלאכה מלאכת מחשבת הוא חייב, והדברים מבוארים אצלי בארוכה במק"א, וה"נ כיון דגופי האותיות כתובות כדרכן אף דצירופן כדי שיהי' בהם כשיעור לא הוה כדרכה ומחשבת חייב: ד) וע"כ בנ"ד אף שלאחר שכתב חצי אות בסיקרא שוב הוא בכתיבת חצי אות שני דעכשיו הוא כולו כתב אחד כדרכה, ומתחילה הי' כתב שאינו הגון שפטור עלי' בשבת, מ"מ הוי חצי שיעור. כיון שאף קודם שכתב חצי שני של אות הי' שם אות עלי' ולא הוי ככותב כל האות, ועל כתיבת חצי ראשון של אית פטור דמקלקל הוא: ה) אך י"ל דמ"מ חשוב כל האות אות אחרת כיון שהדיו נמחקת ופנים חדשות באו לכאן כמו בש"ס עירובין (כ"ד.) פרץ אמה וגדר אמה עד שהשלימו לעשר דחשיב כאילו כל המחיצה מוקפת לדירה עיי"ש, ה"נ חשוב בהעברת סיקרא על חצי שני של אות כאילו כתב כל האות, ועיין בתוספתא דשבת פרק י"ב הכותב שני נקודין ובא אחר וגמרן והשלים לאותיות אחרון חייב: ו) אולם לדעת הפר"ח בכתב חצי אות שלא לשמה לא מהני בגמרו לשמה, על כרחין לומר דהא דבשבת חייב משום דאפי' חק תוכות בשבת חייב כמ"ש הר"ן בשבת פרק הבונה דלא גרע ממוחק על מנת לכתוב עיי"ש, וע"כ קאמר מוחק הוא דמשום מוחק ילפינן לחייבו בהא, ואולי י"ל דבכה"ג לא מחייב שתים כיון דחיובא דכותב ג"כ משום מוחק כדברי הר"ן והו"ל משם אחד וצ"ע בזה: סימן שנה א) (שם) בגמ' מקרעין להם נייר חלק פירש"י מסרטין והקשה הר"ן דהו"ל כתב ע"ג כתב, ובוודאי אין כוונת הר"ן להקשות מדיו ע"ג דיו דהכא שריטה ודיו שני כתבים הם וכשממלא הסריטה בטל כתב הסריטה וכתב הדיו כתב וכמו מעביר דיו ע"ג סיקרא, אולם קושייתו דאפי' בדיו ע"ג סיקרא אמרינן בגמ' דאין עושין מעשה: ב) ונ"ל לחלק דהנה בש"ע או"ח סי' ל"ב סעיף ג' בצפה אותיות זהב דיש תקנה לקלוף הזהב ולא אמרינן דבשעה שצפה זהב בטל הכתב דהא בשמעתין מחייב המעביר דיו ע"ג סיקרא משום מוחק וכשקולפו הו"ל חק תוכות, וע"כ לומר דדומה להא דאמרינן בב"ק (כ"ט:) המוצא בור מגולה וכסהו וחזר וגלהו פטור וממילא הראשון חייב אבל אם מלאוהו בעפר וחזר והוציאוהו אחרון חייב דאסתליק מעשה קמא וה"נ הכיסוי בזהב דומה לכיסוי הבור וכשחזר ונטלו עדיין מעשה ראשון קיימת ולא חשוב חק תוכות, ולא דמי לנפל דיו בתיך האות וסלקו דחשיב חק תוכות כמבואר בפוסקים, דהתם דומה לבור מגולה וטממה וחזר וגלהו דחשוב מעשה שני, ע"כ הו"ל חק תוכות, וע"כ במעביר דיו ע"ג סיקרא לא פשיטא לי' לר' יוחנן דכתב עליון כתב והראשון בטל, דמ"מ כתב ראשון כתב אם ינטל העליון, משא"כ בנותן דיו בתוך החקק אף אם יטול הדיו יחשב הנטילה [הניטל] כתב (כותב] לא חקיקה ראשונה [החוקק