אבני נזר אבן העזר תסה

והנה הא דכתבו התוס' דמה שנמחל לו החוב לא חשוב יהיב לי' מידי נשמע מהא דקי"ל המקדש במלוה אינה מקודשת דלאו מידי יהיב לה ואף דפורע חוב מדעתו של חבירו לכ"ע חייב, והאומר מחול חובך לפלוני ואתחייב לך חייב לשלם כמ"ש התוס' ב"מ (קי"ב), ובקידושי אשה אף דמדעתה מחול לה אינה מקודשת, הרי בקידושין נמי במקדשה בהנאת מחילת מלוה מקודשת, רק המקדש במלוה סתם דעתו לקדשה בגוף החוב, ולענין להתחייב אין חילוק במה התחייב עצמו דממילא נתחייב כיון שעשה מדעתו, וכיוצא בזה כתב במל"מ פרק ה' מהלכות מלוה ולוה הי"ד לענין רבית במחל חוב ברבית דכיון כשאמר בהנאת מחילת מלוה מקודשת ממילא לענין רבית הוי רבית דאורייתא] והנה המקדש במלוה שיש עלי' משכון מקודשת מדר' יוסי ב"ר יהודה הרי דחשיב יהיב לה מה שנפדה משכונה, וה"נ חשוב מהנה, ודומה ליורד לשדה חבירו שלא ברשות דחייב מה שהנהו דכל החילוק כתבו התוס' דלאו מידי יהיב לה, ובמשכון הא חשיב יהיב לי' כדמוכח מקידושין: ו) אך נראה דהנה בערכין (ל"א) בתי ערי חומה רבית גמורה והתורה התירתה, ואף דכל זמן שלא פדהו הוי מכר כדכתיב ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה, והמוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג למ"ד קנין פירות כקנין הגוף מביא וקורא אף דבידו לפדותו לאחר שתי שנים מ"מ כשחוזר ופודהו אגלאי מילתא למפרע דבטלה מכירה, ופירש"י שם דלתנא דמתני' לית לי' האי סברא ולאו רבית היא דמכר היא עד הפדיון, וכן דעת בעה"ת שער נ', מ"מ הרי הלכה רווחת באיזהו נשך (ס"ה:) במוכר שדהו ומתנה לכשיהי' לי מעות החזירם לי כשפדה הוי רבית למפרע, ועל כרחינו לחלק דווקא בע"ח דאינו לוה וגואל ע"כ לאו חיובא דממונא לחוד אית לי', דא"כ מה נ"מ אליו מאיזה מקום נותן לו מעות, אבל בשכך התנאי שיהי' בידו לפדותו כשפדה נתבטל תורת מכר, וכ"כ התוס' סוף השוכר את הפועל דאפילו למ"ד בענין טבילת כלים משכנתא כזביני, מ"מ אם משכן כלי לגוי וחזר ופדהו אינו חייב טבילה, והיינו כשיפדה בטלה זביני למפרע, ולא כט"ז ופר"ח שם משום דישראל מכותי קונה ולא נכרי מישראל, וליתא דקי"ל בש"ע או"ח סי' תמ"א גם ישראל מנכרי אינו קונה משכון, ועל כרחין הא דמשכנתא כזביני משום דיכול מלוה להשתמש בו עד שיפדנו, וע"כ טעם חזר ופודהו משום דכשפדה אגלי מילתא למפרע דלאו זביני הוה, ולפי זה במשכון נמי אף דבע"ח קונה משכון, מ"מ כשפודהו אגלאי מילתא דלא הי' של מלוה לעולם: ז) והרי כתב הרמב"ן פ"ק דקידושין ובפסחים במלחמות ה' דבמשכון כשנחלט למפרע הוא גובה, ולהיפוך כשפדה לא הי' מעולם שלו כמו בע"ח [ואף דבע"ח גופי' כשפדה מ"מ אינו מחוייב לשלם שכר דירה דנשאר למפרע הקנין עד הפדיון והוא קנין לזמן דהוא רק קנין פירות [והוי רבית דע"כ מה שמשלם לו אח"כ אינו עבור הבית, דעל אחר הפדיון לא הי' שלו מעולם רק דמי הלואתו הוא מחזיר, וע"כ מה שנשאר הבית שלו עד הזמן הוא שכר הלואתו] ובמשכון נמי ע"כ נשאר למלוה כשפדה למפרע במשכון קנין לזמן, דאל"כ בטלה צדקה שלו למפרע וחלילה לומר כן דמקרא מלא דיבר הכתוב ולך תהי' צדקה בין פדה המשכון בין לא פדה, אלא ודאי נשאר לו למפרע עכ"פ קנין משכון תשמיש עד הזמן, וע"כ כשמחזיר ללוה להשתמש הוי צדקה, וכמו לאביי למפרע הוא גובה מ"מ הפירות שעד הגבי' של לוה מ"מ לא חשוב יהיב לי' מידי, דמה שהוא עכשיו של לוה הי' שלו מתחילה, דלמפרע הוא פודה, ועל קודם הפדיון מה דהוה הוה ולא יהיב לי' מידי ודו"ק] וע"כ כשפורע חובו לא יהיב לי' מידי דאגלאי מילתא דתחילה אף קודם הפרעון של לוה הי' המשכון: ח) והטעם בזה כיון שבידו לפדותו בע"כ של מלוה כשפודה למפרע הוא פודה כמו לאביי דאמר למפרע הוא גובה, דרבא לא פליג אלא משום דיכול לסלקו בזוזי בע"כ של מלוה ע"כ מכאן ולהבא הוא גובה אבל בפדיון משכון נהי דבע"ח קונה משכון כשפדאו כיון דבידו בע"כ של מלוה לכ"ע למפרע הוא פודה, וכ"כ בחי' הרי"ם פרק איזהו נשך, דזה טעם בע"ח רבית גמורה] אבל המקדש במלוה שיש עלי' משכון דלא פרע לבסוף רק מלוה שבעצמו מחל לו עד המחילה שלו הי', ואף שבידו הי' לפדותו, מ"מ לא בא ליד הלוה ע"י פדיון, ועיין רמב"ן כתובות (נ"ט) מה שתירץ על קושיית התוס' שבידה לומר איני ניזונית ואיני עושה, דלא דמי לבידו לתלוש שבסוף נתלשו באמת, אבל באשה לא אמרה אלא שנתגרשה, וזה אינו בידה, וה"נ דווקא שפרע לבסוף ואף שפרע אחר דומה לאומר פירות ערוגה זו יהי' תרומה לכשיתלשו ונתלשו דמשמע אפי' תלשן אחר מדלא אמר ותלשו רק נתלשו משמע אף ע"י אחר מ"מ נעשה מה שבידו, משא"כ נתגרשה דזה לאו בידה ואמירתה איני ניזונית מילתא אחרינא, וה"נ הרי לא נפדה ומחילה מילתא אחריתא ודו"ק: ט) אך הנה יש לעיין במה נפקע החוב והשיעבוד מהמשכון כשפרע אחר, והנה בירושלמי פ"ק דקידושין הילך מנה ותצא שדה פלוני לחירות מהני מדין עבד כנעני יעיי"ש, וכן משמע בש"ס דידן דהילך מנה והתקדשי לפלוני מהני, וכן דעת הרי"ף והרמב"ם, והוא מדין זכין לאדם שלא בפניו כמ"ש הר"ן בשמם פ"ק דקידושין, ושאר פוסקים ס"ל דמדר"מ נשמע לרבנן, דהא ר"מ ס"ל חוב הוא לעבד ואעפי"כ ס"ל דמהני כסף ע"י אחרים משום דקבלת רבו גרמה לו הוא הדין לרבנן אפי' העבד עומד וצוח מהני דבהא לא פליגי רבנן על ר"מ, וצריך להבין טעם הרי"ף והרמב"ם: י) ונראה דהוקשה להם דברי רבא דיליף הילך מנה והתקדשי לפלוני מעבד כנעני ואם הטעם משום קבלת רבו גרמה לו אין ראי' מעבד כנעני, שהרי בשטר מתנה אין לי עסק בך לא מהני ואלו בעבד כנעני הוא לשון שיחרור וכתב הר"ן פרק המגרש הטעם דכיון דרבו אין לו עסק בו זכה העבד בעצמו וקטן נמי זכה בו שמים, וה"נ בכסף ע"י אחרים בקבלת רבו נסתלק רבו ושוב זכה וכו' ומה זה ראי' לקידושין דיזכה פלוני בקבלת האשה הרי בעבד כנעני א"צ זכיית העבד רק סילוק רבו מזה הכריחו הרי"ף והרמב"ם דלרבנן לא אמרינן קבלת רבו גרמה לו רק משום זכי' ושליחות וזה שייך בקידושין ג"כ ושלא נימא דצריך דווקא כסף שלו וכסף של שליח לא חשוב נתינה למשלח יליף מדין עבד כנעני דאף כסף של אחר חשוב נתינה לעבד דע"כ כתב דחשוב נתינה דקבלת רבו גרמה לו לית להו לרבנן: יא) והנה בירושלמי דיליף הילך מנה ותצא שדך לחירות מהני מדין עבד כנעני נראה דירושלמי ס"ל הילך מנה והקנה שדך לאחר לא מהני,