אבני נזר אבן העזר תסב

וע"כ כשהבעל מסלק עצמו ממילא הנכסים שלה כהא דב"ק (מ"ט:) משכונו של ישראל ביד גר ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בה מוציאין אותה מידו מ"ט כיון דמת הגר פקע שיעבודי' והמשכון של לוה לגמרי, וה"נ כיון דהבעל נסתלק פקע שיעבודי' והנכסים שלה, ואפי' בע"כ מהני כשכותב לו אין לי עסק בך, וכתב הר"ן בפרק המגרש דהטעם שיכול לזכות בעצמו מכיון שסילק זכותו ממנו וקטן נמי זכו בו שמים, ע"כ, הרי דמהני אין לי עסק בך לסילוק בעבד, דכיון דנסתלק הרב ממילא, וה"נ כיון דנסתלק שיעבוד: ב) ונראה דהגמ' מדין ודברים אין לי מקשה, דבזה אפי' סילוק לא הוי, שהרי מסקנת הש"ס בכריתות (כ"ד:) דאין לי עסק בך' מהני שיהי' השדה הפקר, והכא דקתני לא אמר כלום ואפי' הפקר לא הוי ופירשב"ם משום שאמר כל הלשונות הללו, דבזה מדין ודברים סילק נפשי' ואפי' סילוק לא הוי ולא נסתלק משיעבוד כלל: ג) והר"ן בשמעתין כתב דאין לי עסק בך הוי לשון גרוע ואעפי"כ מהני בעבד, ולרשב"ם הנ"ל לשון גרוע גם בעבד לא מהני ואין לי עסק בך הוי לשון טוב, ולפי זה כשאמר הבעל אין לי עסק בנכסייך גם לאחר נשואין מהני: ד) הקשה הר"ן ז"ל הא משנתינו קודם תקנת אושא ונכסים שנפלו לה מן האירוסין אם מכרה לאחר שנשאת מכרה קיים וסילוק למה לי, ותירץ דמהא שמעינן דמהני סילוק אפי' לנכסים שנפלו לאחר מכאן, והתוס' בריש פרק האשה שנפלו תירצו באופן אחר עיי"ש ולא ניחא להו בתירוץ הר"ן, דאם איתא דסילק נפשי' מנכסים שיפלו אח"כ למה הוא אוכל פירי פירות לא עדיפי פירות משאר נכסים, שאין הבעל אוכל בהם פירות, אלא ודאי משום שלא סילק עצמו רק מנכסים שהם עכשיו בעין ופירות באו לעולם אח"כ, וכ"כ הרמב"ם הלכות אישות פרק כ"ג הלכה ג' וז"ל התנה עמה שלא יאכל פירות נכסי' הרי זה אינו אוכל פירותיהן אבל מוכרין את הפירות ולוקחין בהם קרקע ואוכל פירותי' שלא סילק עצמו אלא מפירות נכסים אלו בלבד עכ"ל, הנה שדקדק וכתב נכסים "אלו" היינו אותם שהם בעין אבל אם סילק עצמו גם מנכסים שיבואו אח"כ גם פירי פירות אינו אוכל, ומזה הוכיחו התוס' דמתני' דווקא שסילק עצמו מנכסים שהם עכשיו ברשותה בשעת סילוק בעודה ארוסה: ה) ולדעת הר"ן י"ל דווקא באומר דין ודברים אין לי בנכסיך, דבזה הסילוק לענין אם מכרה ונתנה קיים, וכיון דקודם תקנת אושא הנכסים שנפלו באירוסין אם מכרה קיים, מזה עצמו מוכח דמנכסים שיפלו לאחר שתנשא סילק עצמו, אבל באומר בנכסיך ובפירותיהן הסילוק הוא לגבי פירות, אבל לא לענין אם מכרה ונתנה, א"כ שפיר י"ל שלא סילק עצמו רק מנכסים שהם עתה בעין: ו) אך התוס' כתובות לטעמייהו שכתבו (בדף נ') דאם כתב דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן אם מכרה ונתנה קיים רק אם כתב בפירות נכסיך לבד עי"ש, ומשום דבנכסיך היינו שאם מכרה ונתנה, ובפירותיהן הוא דבר בפני עצמו, וא"כ כיון דמשנתינו קודם תקנת אושא, ומוכח דכוונתו הי' על נכסים שיבואו אח"כ. וכיון שאמר ובפירותיהן היינו על פירות נכסים שסילק מגופן והיינו נכסים שיבואו אח"כ, וא"כ למה יגרעו נכסים שבאו לה אח"כ מהפירות, אלא ודאי שלא סילק א"ע רק מנכסים שהם עתה שלה: ז) ולהר"ן י"ל שסובר כדעת התוס' ב"ק (פ"ח:) דאם כתב לה דו"ד אין לי בנכסיך ובפירותיהן אם מכרה ונתנה בטל שלא סילק עצמו ממכירה, א"כ שפיר י"ל כנ"ל דווקא אם כתב בנכסיך לבד וקודם תקנת אושא מוכח שסילק עצמו גם מנכסים שיפלו אבל אם כתב בנכסייך ובפירותיהן דלא סילק עצמו ממכירה י"ל שלא סילק עצמו אלא מנכסים אלו שיש לה לבד, ולפי זה לדידן לאחר תקנת אושא גם הר"ן מודה דבסתמא לא סילק עצמו מנכסים שיפלו: סימן שמה פרק מי שהי' נשוי א) (דף צ') תוד"ה ש"מ תימה כו' נ"ל ליישב עפ"י דברי רש"י (פסחים ל':) דמש"ה בע"ח גובה מלוקח דהלוה אינו יכול למכור דבר שאינו ברשותו, והנה הרשב"א הוכיח בב"ק (פ"ט) דשטרות לאו בני גוביינא דבי דינא נינהו מהא דאמרינן בהחובל תזבין לכתובתה בטובת הנאה ומשני משום דשמואל, והשתא יגבו ב"ד הכתובה דגוביינא דבי דינא דאורייתא עיי"ש, והנה מה שאינו יכול למכור השטרות כתבו התוס' בב"ב (ע"ז.) משום דהוי דבר שאינו ברשותי, ומוכח מזה דגביית ב"ד יכול להיות אף על דבר שאינו ברשותו, ע"כ מה שגבה גבה ודו"ק, ונראה דמ"ד מה שגבה גבה סבר שעבודא דאורייתא וא"צ לשיעבוד הלוה, ומ"ד לא גבה סובר שעבודא לאו דאורייתא וצריך לשעבוד הלוה והלוה אינו יכול לשעבד לו משום דאינו ברשותו: ב) ובזה יתיישב קושיית התוס' לשמואל דאמר בשני שטרות היוצאין ביום אחד שודא דדייני מ"ש משטרי הלואה דחולקין, ולהנ"ל ניחא די"ל טעמא דשמואל משום דאין החלוקה יכולה להיות אמת ע"כ שודא עדיפא, אבל בשטרי הלואה אם נאמר דחולקין שוב באמת חל השיעבוד על חצי כיון דלהמלוה הוי ברשותו [ועי' שטמ"ק מ"ב גבי סילוק] ולאחר שגבה יהי' שלו מן הדין: סימן שמו פרק אלמנה ניזונת א) (דף ק' ע"ב) בגמ' ממאנת א"צ להמתין שלשה חדשים, וק"ל דא"כ האיך קטנה מתייבמת, דהא כל אשה אסורה להתייבם תוך שלשה חדשים ואין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עלי', ואף שמחוסר זמן מ"מ דמי לקטן שבא על יבמתו דאמר בפרק ב"ש (קי"א) ומי איכא מידי דהשתא אסירא לי' כו' ואף שממילא נעשה גדולה, וצ"ל כמ"ש התוס' ריש יבמות בנדה כיון דלכ"ע אסורה ואין איסורה מחמת היבם, אך על דברי התוס' עצמו קשה דא"כ אם היתה נדה ואחות אשה (ואח"כ נעשית אחות אשה) אסורה ליבם, ולכולי עלמא שוין, וא"כ אם אח"כ