אבני נזר אבן העזר תסא

ז"ל דלר"מ מטלטלי דיתמי נמי משתעבדי, ומביא ראי' משמעתין דלא ס"ל סברת התוס' דלגבי יבם חשוב כמו מיני', ומכאן ראי' להסמ"ע במה שנחלק עם הש"ך בסוף סי' פ"ה בדין יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בע"ח חוזר וגובה, ואם גבו מטלטלין אינו גובה ואם שיעבד מטלטלין אגב קרקע חוזר וגובה, וכתב הסמ"ע דהכל תלוי באם המלוה האמצעי שיעבד לראשון מטלטלי אגב קרקע, והש"ך חולק דאדרבה הדבר תלוי אם הלוה אחרון שיעבד לאמצעי מטלטלין אגב קרקע, ומהכא מוכח כהסמ"ע דאי כהש"ך דאפי' מטלטלין דשני משועבדים לראשון לא מהני, ה"נ מה בכך דלכתובה משועבדים מטלטלי דיתמי, מ"מ לבע"ח לא משעבדי מטלטלי, והרי מטלטלי דיבם לוה אחרון לא הי' משועבדים לאחיו המת אלא ודאי מוכח כסמ"ע: ב) אך חילי' דהש"ך מתוס' פסחים ולתוס' לא קשיא דאזלי לטעמייהו דיבם חשוב כמו מיני', ומ"מ אף להתוס' נראה דאם שיעבד אמצעי לראשון מטלטלי אגב קרקע מהני אפי' בלא דר' נתן, שהרי כתבו התוס' בשמעתין דאי מטלטלי משעבדי לכתובה וכמקרקעי דמי למה צריך דר"נ (ביאור דבריהם שהרי הב"ד יכולים לגבות החוב, אלא משום דהחוב מטלטלי ומטלטלי לא משעבדי, וזה שכחתו התוס' לקמן ע"א דלר' טרפון כיון שלא זכו בהם יורשים וב"ד מגבין מטלטלין א" דר' נתן ומשום שהב"ד מגבין החוב ואי קשיא מיני' למה צריך דר"נ הא מיני' אפי' מגלימא דעל כתפי', לא קשיא דזה מדין כפי' לעשות מצוה כמו למ"ד שעבודא לאו דאורייתא וע"כ דווקא מטלטלין בעין נותנים אותם למלוה, דעד שאתה כופהו בגופו כופהו בממונו וכשבא לידו משתעבדי לו כמו קרקע כיון שהם ברשותו, ואפי' למ"ד גם קרקע לאו דאורייתא מ"מ כשבא לידו זוכה בהם כמו מהפקר, דרשות בעלים שיש עליהם לא מעכב כיון שהבעלים חייבים לו ולא גזל מהם כלום, אבל חוב במה יעשה שלו, בשלמא אי החוב משתעבד נעשה שלו מכח גוביינא דבי דינא, אבל כשהמטלטלי לאו בר שיעבוד איך ב"ד יכולים לגבותו ע"כ צריך לדר' נתן] וא"כ אם שיעבד אמצעי לראשון מטלטלין אגב קרקע הב"ד מגבין לו החוב ודו"ק: ג) למה דקי"ל כרבנן מטלטלי לכתובה לא משתעבדי גם מיני' לא גבי, וזה גם הרמב"ן מודה אף דס"ל דר"מ ורבנן פליגי גם מיתמי דלר"מ גם מטלטלי דיתמי משתעבדי מ"מ מודה דמיני' ג"כ פליגי, וראי' לזה הביאו הראשונים מהא דנדרים (ס"ה:) דא"ל רע"ק לזה, שהי' כתובתה ד' מאות זוז ונדר הנאה מאשתו וירש מאביו ד' מאות זוז, אפי' אתה מוכר שער ראשך אתה מחוייב ליתן כתובה, ומקשה הש"ס ש"מ מטלטלי משעבדי לכתובה עיי"ש וקשה לדעת בה"ג (ס"ח.) הביאו הרשב"א בקידושין (ס"ה:) דנדוניא לכ"ע גבי ממטלטלי דידי', הלא כתובה אינו רק שני מאות ואפשר דשני מאות אחרים נדוניא הי' שאף הם בלשון כתובה בכמה מקומות, ועי' ר"ן ריש אעפ"י, וא"כ כשישלם לה שני מאות הנדוניא תתפסם לכתובה דאורייתא דקי"ל שהמלוה יכול לתפוס לאיזה חוב שירצה, ותפיסה מחיים מועיל בכתובה כדתנן במתני' הניח פירות תלושין כל הקודם זכה, ופירש"י שתפס מחיים, הרי דאף בכתובה מהני תפיסה, וא"כ תוכל לתפוס לכתובה: ד) ובאמת לבה"ג לק"מ שהוא סובר דהא דמחלק הש"ס ריש אלמנה ניזונית בתפיסת אלמנה בין מזונות לכתובה בתפיסה מחיים, הרי דס"ל לכתובה אפי' תפיסה מחיים לא מהני ומתני' בתפיסה מחיים דיבם איירי וס"ל דמחיים דיבם חשוב תפיסה מחיים דיבם חשוב כמו מיני', ומחיים דבעל לא מהני תפיסה משום דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים, וכמו שביארו התוס' בהכותב ביאור דבריהם דלכאורה מה מועיל תפיסה מחיים בכתובה כיון דאף ממנו אינה גובה ממטלטלי, וצ"ל דכשתפסתן והם ברשותה שלא יוכל להבריחן כאילו הי' קרקע וכאילו קנה קרקע, אך במחיים דבעל כיון שלא ניתנה לגבות אז ותהי' מחוייבת להחזירם לבעל ושוב יוכל להבריחם ונשאר מטלטלין כשהי' ואינו מחוייב כלל לפרוע מהם ואיך יועיל תפיסתה, ודווקא בחיי היבם שהדין ילקח בהם קרקע ולא תצטרך להחזירם ליד היבם ולא יוכל להבריחם] א"כ שפיר יכול לפרוע שני מאות זהובים דנדוניא קודם גירושין דיכול לסלק תוך הזמן, דבכתובה כתב הר"ן דלא יוכל לסלק מחיים דהזמן ניתקן לטובתה שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה, אבל נדוניא שפיר יכול לסלק ואז לא תוכל לתפוס לכתובה: ה) ולהרמב"ן דס"ל תפיסה מחיים דבעל מהני בכתובה לא קשה הא דנדרים, והרמב"ן הא ס"ל גם נדוניא אינה גובה ממטלטלי כמ"ש הר"ן ריש אעפ"י בשמו עיי"ש: סימן שמג א) (דף פ"ב ע"א) תוד"ה התם בידו, וי"ל דרב סבר אדם מקנה דשלב"ל ולא קיי"ל הכי קשה לי שהרי יכול להקנות לו החצי שהוא עכשיו שלו, ואפי' יש יותר משני אחים מ"מ יוכל להקנות לו שיעור חלקו של עכשיו: ב) ונראה דהנה ירושת אח הוא מדין משמוש שאביו יורשו בקבר והוא מורישו לבניו וכמ"ש מהרי"ל, וע"כ כשייבם שנפקע ירושת אב נפקע הזכות שהי' לו ליבם עכשיו מכח אביו, וע"כ כשייבם פקע מכירתו גם מחלקו, שהרי הזכות שהי' לו בשעת מכירה נפקע, וכשייבם בא לו זכות מחדש ונתבטל מכירה ראשונה, ואפי' אם מכר על לאחר שייבם לא חשוב בידו להקנות עכשיו דכיון שאם הי' מוכר עכשיו הי' נפקע מכירתו והוא בא למכור על אח"כ שיהי' מכירה קיימת גם אח"כ, ולגבי זה חשוב דשלב"ל. דזה אין בידו לעשות עכשיו ודו"ק: ג) אך זה תלוי באיבעיא דר' אושעיא בנותן שתי פרוטות לאשה באחת התקדשי היום ובאחת לאחר שאגרשיך דדילמא כי היכי דתפסי בה קידושין השתא תפסי נמי לאח"ז אף דקידושין דהשתא אינם מועילים רק עד הגירושין, ויש לחלק: סימן שדמ פרק הכותב א) (דף פ"ג ע"א) גמ' וכי כתב לה הכי מאי הוה, ק"ל דהא זכות הבעל בנכסי אשתו אינו אלא שיעבוד כדאיתא בב"ק (צ'.) עבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה דשיחרור מפקיע מידי שיעבוד,