אבני נזר אבן העזר תס

דלא שביק אינש נפשי' ז"ל דלא גמר להקנותו אלא כל זמן שהוא דואג מאחרים, משמע דכל זמן שהוא דואג גמר והקנה, וא"כ מה הקשה הש"ס: ב) ונראה דק"ל להש"ס דכיון דיש לה טובת הנאה זו אם תתאלמן יהי' שלה יהי' הדין שתמכור טובת הנאה זו ובדמים ילקח קרקע ויאכל פירות: ג) ובהכי ניחא ליישב תירוץ הש"ס עשאום כנכסים ידועים, ואליבא דר' שמעון, וקשה דר"ש לא קאמר בנכסים שאין ידועים אלא שאם מכרה קיים, אבל כל זמן שלא מכרה הוא אוכל פירות, ועיין בחי' הרמב"ן, ולפמ"ש י"ל דהנה לקמן (פ"א:) מוכיח הש"ס דיבם שמכר בנכסי אחיו לא הוי זביני' זביני מהא דהי' נושה באחיו מנה ומת לא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי אלא ילקח בהם קרקע כו' ואי בדיעבד לא מבטלינן מכירה ה"נ לא מפקינן מיני' לוקח קרקע שיהי' קיים לכתובתה, ה"נ בנכסים שאין ידועים לר"ש כיון דבדיעבד אם מכרה ונתנה קיים ולא מבטלינן מכירה ה"נ לא מפקינן מינה זכות שיש לה אם תתאלמן או תתגרש ליקח בהם קרקע שיאכל פירות ודו"ק: סימן שמ א) (דף פ"א ע"א) בגמ' יבם כאחר דמי ועיין בחי' הרמב"ן, וקשה דא"כ תגבה כתובה בעודה שומרת יבם ונראה דהנה ביבמות (ל"ט.) דקאמר רבא אי דנפלו לה תחתיו דבעל דכ"ע ידו עדיפא מידה, פירש"י שם ואף לב"ה יחלקו [ובהכותב פירש"י והרי"ף דכל הנכסים ליורשי הבעל] אלא אידי ואידי דנפלו כשהיא שומרת יבם רישא דלא עבד בה מאמר סיפא דעבד בה מאמר ומאמר לב"ש עושה ספק נשואה, ולכאורה קשה הא דמשמעות רש"י וכן הרי"ף להדיא דאף לרבא דזיקה לבד אינו עושה ספק נשואין מ"מ בנפל תחתיו דבעל יחלקו ולרי"ף כולו ליבם, ולמה כיון דזיקה אפי' ספק נשואה אינו ואפי' עביד מאמר הלוא רק לב"ש המאמר קונה קנין גמור [ובאמת דעת הרמב"ם דאפילו נפלו תחתיו דבעל נכסי מלוג ליורשי האב, וכתב הרמב"ן שכן דעתו דכל הני מילי לב"ש]: ב) אך באמת לא על הרי"ף ורש"י לבד קשה, דגם על הגמ' עצמה, דלמה אמרו ב"ה נכסים בחזקתן היינו נכסי צאן ברזל וכיון דאפי' ספק נשואה לא הוי כולו דיורשי אב ליהוי, וצ"ל דכי אמרינן דזיקה אפי' ספק נשואה הני מילי לאחר מיתה דאז חזינן דאין סופה להנשא, אבל מחיים שפיר הוי ספק נשואה שמא סופה לינשא, וכה"ג מחלק בגמ' ריש פרק כיצד (י"ח.) והא דלא הוי היבם לוקח בנכסים מחיים [שהרי כל בעל שוינהו רבנן כלוקח שאם תמכור ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות] שיחלקו לב"ש אפי' בלא מאמר, היינו טעמא דבחיי' הוא ודאי ויבם ספק ועיי"ש בתוד"ה אע"ג, ולאחר מיתה דהללו באין לירש והללו באין לירש הלא אז אפי' ספק נשואה לא הוי בלא מאמר, וע"כ בנכסי צאן ברזל וכן בנכסים שנפלו תחתיו דבעל שנעשה בעל בהם מוחזק ויבם יורשו גם מחיים הנכסים ליבם מספק: ג) וע"כ ניחא נמי בשמעתין בכתובה נהי דנתחייב לשלם לה, מ"מ כיון שיבם מוחזק היבם יכול לטעון שמא זיקה כנשואה ולא עדיף מנכסי מלוג שילקח, בהם קרקע והוא אוכל פירות ואין מוציאין מיבם להגבות לה כיון שהוא מוחזק וגם בקרקע שלקח חשוב היבם מוחזק שהרי נלקח בכסף שהי' פירותיו שלו מספק כיון שהוא מוחזק כנ"ל: סימן שמא א) (שם) תוד"ה ולימא וצריך לפרש כו' ביאור דבריהם דע"כ בנכסי צאן ברזל נמי איתא מדרש כתובה, דאל"כ מה קאמר הש"ס ואי משום כתובה לא ניתנה כתובה לגבות מחיים והוא משום מדרש כתובה כדאמר מיד בסמוך, הלא מ"מ יורשה תחת נכסי צאן ברזל שיורשה תחת נדוניתה ולא תחת כתובה משום מדרש כתובה ומה"ט ארוסה אינו יורשה, אלא ודאי בנכסי צאן ברזל נמי איכא מדרש כתובה, והא דהבעל יורשה תחת נכסי צאן ברזל אף שהם שלו שלא מתורת ירושה, מ"מ משלה באו לו נכסים אלו, אבל יבם כיון שהוא יורשם מאחיו ואחיו ממנה אין היבם מתחייב מה שמתחייב הבעל דווקא בעל דמשלה זכה חייב בקבורתה, ודומה לזה הניח אביהם פרה שאולה משתמשין בה מתה אין חייבין באונסה דווקא אביהם דמשל משאיל בא לו הנאה חייב באונסין, משא"כ היורשים מאביהם ירשו ואביהם ממשאיל, ה"נ היבם כיון דמאחיו ירש הזכות שלקח ממנה אין מחוייב בקבורתה: ב) ומ"מ למדנו משמעתין לשיטת התוס' דס"ל נכסי צאן ברזל בחזקת יורשי הבעל דנכסי צאן ברזל נמי איכא מדרש כתובה, וכ"ש תוספת כתובה דאפי' לשיטת רש"י בחזקת יורשי הבעל ויקברנה תחת כתובתה, אלא ודאי גם תחת כתובתה אית בי' מדרש כתובה, וכן מפורש ברש"י בד"ה אח אני יורש, וקשה דמפורש בפוסקים באשה שאמרה מת בעלי וכן באומרת גרשתני דבוספת ליכא מדרש כתובה: ג) ומהא דארוסה אין הבעל קוברה אף לרבנן דאף נתארמלה מן האירוסין נוטלת תוספת, ומ"מ אינו קוברה בשביל התוספת דלית בה מדרש כתובה לא קשיא, דלא פליגי רבנן על ראב"ע אלא בהיא קיימת שתוכל לומר תן לי בעלי ואכנסנו, אבל במתה כיון דאינה יכולה לקיים תנאה לא נתחייב לה כלל, אך משמעתין קשה: ד) ועוד קשה מהא דכתבו רש"י והר"ן פרק נערה בארוסה שמתה דמחזיר הנדוניא משום דעל דעת זה לא נתן לה אבי' רק אם יכנסנה, אבל בלא זה הי' הנדוניא שלו אף דארוסה אינו יורשה, וע"כ גם בנדוניא דהיינו נכסי צאן ברזל יש מדרש כתובה, שהרי בארוסה שמתה שאין הבעל קוברה תחת כתובתה אמרינן בגמ' הטעם משום מדרש כתובה, הרי דבלא מדרש כתובה גם במתה הי' צריך לבוא לדין ירושה, ובארוסה דליכא ירושה מחוייב להחזיר, ואם איתא דאין בנכסי צאן ברזל מדרש כתובה יתחייב להחזיר, אלא ודאי גם בנכסי צאן ברזל יש מדרש כתובה: סימן שמב א) (שם ע"ב) בגמ' דילמא ר"מ היא דאמר מטלטלי משעבדי לכתובה, שיטת הרמב"ן