אבני נזר אבן העזר תנט

תמהו למסקנא דרב אשי דמלישנא דמנכסיך דייק למה דווקא בדיעבד גם לכתJילה תמכור: ד) ונראה ליישב דהא הש"ס מוקי לה בכותב לה ועודה ארוסה ומשום דעדיין לא זכה בה מהני סילוק, והתינח לענין בדיעבד דלא זכה עד שעת נשואין דבעודה ארוסה הא אם מכרה ונתנה קיים. אבל לענין לכתחילה כבר זכה בשעת אירוסין ולא מהני סילוק, או תאמר בלשון אחרת דבגמ' אמרינן דאי הוה ידעינן דבזכותו נפלו היתה המכירה בטילה גם דיעבד רק דמן האירוסין ספק ע"כ לכתחילה אסור שמא בזכותו ובדיעבד לא מבטלינן מכירה מספק, וע"כ בכתב לה בעודה ארוסה אסורה למכור מספק שמא בזכותו נפלו וכבר זכה בהן קודם כתיבה ולא מהני סילוק [ואף למ"ש הר"ן שם דמתני' בנכסים שנפלו לאחר שנשאת מ"מ הלא הספק שמא עתידה לבוא לכלל נשואין וכל הנכסים הנופלים בזכותו, וע"כ לא מהני סילוק אם עתידה לבוא לכלל נשואין וכל הנכסים שיפלו בזכותו ולא מהני סילוק כמו לאחר נשואין, דלא מהני סילוק לאחר נשואין גם לנכסים שיפלו אח"כ] וממילא מוכח דגם לאחר שנשאת אסורה למכור נכסים שנפלו באירוסין משום ספק דבזכותו לב"ה, ומקשה הש"ס שפיר, ור"ח כב"ש, אבל לרב זביד דהגיה מתני' תני מוכרת ונותנת קיים מגיה גם מתני' דהכותב כן תני מוכרת ונותנת קיים, ומשני ר"ח אמר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה, ומתני' דהכותב כמתני' דהאשה שנפלו דב"ה אומרים לא תמכור, וכר' יהודה: ה) אך דקשה לפי זה יתרץ הש"ס דר' חנינא סובר דמשנשאת עדיף ויכולה למכור ומתני' דהכותב כר' יהודה דאמר עד שלא נשאת ונשאת אם מכרה קיים ולא לכתחילה משום ספק דבזכותו, מזה הוכיח רש"י במשנתינו דמתני' דעד שלא נשאת גם קודם אירוסין ולאו משום ספק דבזכותו, וגם בזה הוה ס"ל לאמרו לו דגם בדיעבד דכבר זכה בעל בפירות, ור"ג ס"ל דבדיעבד קיים, אך לכתחילה אסורה להפסיד פירות שכבר זכה בהן, וכעין מוכר שט"ח וחזר ומחלו מחל ולכתחילה אסור משום דינא דגרמי, והשתא אין שום ראי' מדר' יהודה דפליג אדר' חנינא במה דס"ל דמשום ספק דבזכותו אין איסור שתמכור אחר נשואין, וא"כ בכתב לה עודה ארוסה דהועיל הסילוק לזכות שהגיע לו בנשואין תמכור לכתחילה, אלא ודאי מוכח דלב"ה משום ספק דבזכותו גם לאחר שנשאת דבעל לא יפסיד הפירות דילקח בדמים פירות אעפי"כ אסור: ו) ומה שהקשו התוס' על רש"י במשנה מדהקשה הש"ס לרב ושמואל כבר יישב הר"ן ז"ל בהכותב דאמרו לו לא עמדו בדבריהם, והתוס' שהקשו לרש"י לשיטתייהו דמתניתין דהכותב כאמרו לו וע"כ שעמדו בדבריהם, אך הר"ן כתב שם דמתני' דהכותב בנכסים שנפלו לאחר שנשאת ועיי"ש: ז) שם בא"ד הביאו לשון א' דרש"י דמסקנא דאמרו לו דר' יהודה פליגי אפילו בעד שלא תתארס ונתארסה דאפי' בזה מכרה בטל, וכתב מהרש"א ק"ק כיון דפליגי הני אמדו לו ארישא דעד שלא נתארסה כ"ש דפליגי אסיפא, וא"כ טפי אית לן למימר דלא פליגי רק אסיפא דעלה קאי: ח) ונראה דרש"י לטעמי' במשנה דאמרו לו דר"ח פליגי אף בעד שלא נתארסה ונשאת, וחכמים דא"ל דר' יהודה היינו חכמים דא"ל דר"ח. דר"ח אית לי' נמי דחכמים פליגי נמי אמכרה עד שלא נשאת אלא דבזה לא הי' צריך ר"ג להשיב על החדשים אנו בושים וכמ"ש המהרש"א, וכיון דס"ל לחכמים דבתר מכירה אזלינן מהא דאמרו לו דר"ח וס"ל נמי דארוסה כנשואה מאמרו לו דר"י, ע"כ דפליגי נמי על נפלו קודם שנתארסה ומכרה משנתארסה כיון דבתר מכירה אזלינן וארוסה כנשואה: ט) ואדרבה צריכין להבין פירוש הב' של רש"י דדווקא בנפלו משנתארסה פליגי אמרו לו דר"י, בשלמא לר"ת ניחא דלא ס"ל בתר מכירה אזלינן כלל, דבנפלו עד שלא תתארס ומכרה משנשאת אף לאמרו לו מוכרת ונותנת, רק בנפלו משנתארסה ס"ל לאמרו לו דר"ח, דאף אם תאמר דארוסה לאו כנשואה היינו במכרה קודם נשואין דאפשר לאו בזכותו ומספק לא יזכה בעל אבל נשאת קודם מכירה כיון שזכה בפירות מספק לא נוציא מידו דשמא בזכותו נפלו: י) אך לרש"י דס"ל בתר מכירה, וכיון דס"ל ארוסה כנשואה נפלו עד שלא תתארס נמי, שהרי אמרו לו דר"י אמרו הואיל וזו אשתו וזו אשתו מבואר דמדמים לנשואה, ממילא כשם שנשואה אפי' נכסים שנפלו עד שלא תתארס מכרה בטל ה"ה ארוסה וצ"ע: יא) שם בסוף הדיבור אבל קשה קצת לרשב"א כו' ויש ליישב דבמה דהשיבו דנפלו משנתארסה ונשאת נמי מכרה קיים דבתר שעת נפילה אזלינן ממילא בנפלו עד שלא תתארס תמכור לכתחילה: סימן שלח א) (דף ע"ח ע"ב) תוד"ה כתבתינהו לברתה פי' בקונטרס כו' ואין נראה לר"ת כו' והר"ן הוסיף בקושיא דאפי' תימא שלא הודיעה להדיא שאינה מתכוונת למתנה רק גילוי דעת הא אמרינן בב"ב דאפי' למ"ד מברחת קנה מודה היכא דגליא דעתה: ב) ולפענ"ד נראה ליישב קושיית הר"ן דהתם הא קאי במברחת במקצת דבזה פליגי רשב"ג ורבנן דרבנן סברי דבמקצת לא אמרינן להבריח נתכוונה דליכא חזקה דלא שבקה נפשה ויהבא לאחריני, ובזה אמרינן בגמ' דהיכי דגליא דעתה דלהבריח נתכוונה שוב הוי דין מקצתה ככולה ולא קנה, אבל רב ענן דס"ל כל שטר מברחת קנה אפי' בכילה ומשום דאף דמוכח דלהבריח נתכוין מ"מ י"ל דכדי להבריח הקנה לו באמת אף דגליא דעתה דלהבריח נתכוין מ"מ אין הוכחה דלא הקנה באמת די"ל משום הברחה הקנה באמת: סימן שלט א) (דף ע"ט ע"א) גמ' ואי לא קנינהו לוקח ניקנינהו בעל פירש"י ויאכל פירות וירשנה אם תמות תחתיו, וקשה דהא רש"י פירש בתחילת הסוגיא שהודיעה לעדים כו' ולא שתזכה בהם הבת אם תתאלמן או תתגרש, משמע דאם תלות היא באמת הקנתה ללוקח, וכן כל זמן שהבעל בחיים ולא גירש יאכל לוקח פירות, וכן משמע מפרש"י בד"ה