אבני נזר אבן העזר תנח

סימן שלה פרק האשה שנפלו א) (דף ע"ח ע"א) בתוד"ה האשה פירש בקונטרס כו' וקשה לר"י כו' והקשה מהרש"א דברש"י שלפנינו לא הביא ראי' רק לב"ש דאמר תמכור דווקא קודם שנשאת ובזה שפיר הביא ראי' עיי"ש, וי"ל דגם על זה אין ראי' דהא דנקיט ר"ג בדיעבד משום דב"ה דאפי' בעודה ארוסה לא תמכור, בשלמא אם הי' הפירוש אפי' נפלו קודם שנתארסה אז הי' ראי' דבזה גם לב"ה תמכור בעודה ארוסה רק משום שנשאת, ובזה לא פליגו ב"ש: ב) בא"ד ומ"מ יכול רש"י לפרש כן בלא ראי', ק"ל דהא ר' חנינא בן עקביא ס"ל בגמ' אפילו נפלו בעודה ארוסה ונשאת מוכרת לכתחילה, הרי דמה שהיא נשואה בשעת מכירה אינו מועיל שלא תמכור, ואף דר' יהודה אליבא דר"ג ס"ל לכתחילה לא תמכור היינו משום דנפל באירוסין דאפי' בעודה ארוסה לא תמכור כב"ה, אבל במה דאמר רחב"ע, דהנשואין לאחר נפילה אינו מועיל שלא תמכור הא לא פליג ר' יהודה: ג) עוד נראה לי הוכחה דאף משנשאת תמכור דאל"כ גם בדיעבד [ל"מ[ דהא אמר ר' יוסף (פ"א:) כיון דאמור רבנן לא ליזבין אי זבין לא הוי זביני' זביני, ובגמ' מקשה עלה ממתני' דב"ה אומרים לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים ולבסוף הביא ראי' לדר' יוסף, וצריך ליישב משנתינו, ונראה דיש חילוק בין ספק דדבריהם לוודאי דבריהם כדמחלק הש"ס שבת (כ"ג.) בין דמאי לנ"ח, ה"נ כיון דמה דאמרו ב"ה לא תמכור הוא מחמת ספק בזכותו נפלו ובדיעבד מכירה קיימת שמא בזכותה נפלו, וא"כ אי אפשר לבטל המכירה מחמת האיסור דשמא בזכותו ולא הוי איסור כלל וכמו בדמאי דאין מברכין על הפרשה שמא מעושר מכבר ולא הוי מצוה גם מדרבנן: ד) (או י"ל כמ"ש רש"י לקמן בעמוד ב' בד"ה ה"ג ורחב"ע דב"ה דאמר לא תמכור היינו דאי אתי לוקח לימלך אמרינן לי' לא ליזבין ועיי"ש, והיינו דלדידה אין לאסור המכירה דאי בעיא לא תנשא לו ולא יהי' לו כלום בנכסים ואף שיהי' מוכרת לא תפסיד רק הכתיבה ומה ירויח, דאין לומר שירויח הכתובה שיגרשה בלא כתובה, שהרי קדשה קודם שנפלו הנכסים וחפץ לישאנה בלא הנכסים, וכיון שכן אין לאסור לה המכירה רק ללוקח אומרים לא תזבין ומסתמא תנשא לו ויהי' הנכסים לבעל, וכה"ג כתב רש"י בדינא דבר מיצרא דאין חיוב למוכר כיון דאי בעי לא מזבין רק ללוקח אומרים לא תקח וממילא יקחנה זה, וכיון שלדידה המוכרת אין איסור המכירה קיימת מצידה, וכמדומה שכ"כ הפנים מאירות דלא אמרינן כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני רק בשהאיסור על שניהם, וכל זה בעודה ארוסה) אבל בנפלו קודם שתתארס ונשאת דאין כאן ספק ואם לא תמכור לכתחילה גם בדיעבד לא יועיל: סימן שלו (שם) תוד"ה סיפא תימא כו' יש ליישב עפ"י מה דקי"ל כותבין אגרת מרד על ארוסה ולא על שומרת יבם, וא"כ אין לאסור לה המכירה דאי בעיא לא תתייבם לו ולא יהי' לו כלום, מיהו דין אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם רק להפוסקים כמשנה אחרונה דמצוות חליצה קודמת למצוות יבום: סימן שלז א) (שם) תוד"ה איבעיא להו, ללישנא קמא דרש"י המסקנא דאמרו לו דר' יהודא ס"ל דארוסה כנשואה למכירה, ועוד דלאו בתר שעת נפילה אזלינן רק בתר שעת מכירה, וקצת קשה דא"כ מה פריך לקמן לרב ושמואל נימא דס"ל כאמרו לו דר' יהודה בחדא דבתר שעת מכירה אזלינן, וכר"ג בחדא דארוסה לאו כנשואה, וצ"ל דזה דוחק שיסבור כוותייהו דאמרו לו בחדא ויחלוק בחדא, וקשה דמה הקשו התוס' על רש"י במשנה דמה הקשה הש"ס לרב ושמואל לימא דס"ל כאמרו לו דר' חנינא הא ר"ח מודה דאמרו לו ס"ל גם, במכירה באירוסין מכרה בטל כמ"ש מהרש"א דלא פליג ר"ח רק בתשובת ר"ג שבמכרה באירוסין לא הי' צריך ר"ג להשיב על החדשים אנו בושין, וא"כ אי אפשר דרב ושמואל ס"ל כאמרו לו דא"כ למה נקטו במילתייהו נשאת: ב) ע"כ נראה לי להוכיח דלר"ח דר"ג השיבם תשובה נצחת על מכרה באירוסין קיבלו דבריו בזה ולא נשארו במחלוקת רק במכרה משנשאת, ולפי זה י"ל למ"ש התוס' לקמן בד"ה לא דמתני' דהכותב כאמרו לו דחנני' ס"ל דבעודה ארוסה אם מכרה ונתנה קיים, ע"כ מהני סילוק בעודה ארוסה, אבל לאמרו לו דר' יהודה דגם בעודה ארוסה מכרה בטל לא מהני סילוק בעודה ארוסה דכבר זכה בשטר אירוסין, ואף דזכות זה ודאי אינו רק אם נשאת בסוף מ"מ כשנשאת זכה למפרע ולא מהני סילוק: ובזה נראה ליישב פירש"י במשנה דפשיטא לי' דסיפא דעד שלא נשאת גם בקודם שנתארסה, ולכאורה לא נדע מנין לו, גם פירש"י לקמן בעמוד ב' בקושיית הש"ס ור' חנינא דאמר כב"ש, דמתני' דלא תמכור האיסור על הלוקח דווקא, ותמוה מאוד. דאם רצונו לפרש כן המשנה הי' לו לפרש כן במשנה ומה שייכות לדברים אלו בקושיית הש"ס: ג) ולפמ"ש נראה דרש"י כוון ליישב קושיית התוס' דיותר הי' לו להש"ס להקשות על ר' זביד דאמר תני מוכרת ונותנת קיים דעליו לא הי' יכול לשנויי לא נחלקו ב"ש כו' דא"כ מתני' נמי, אך לפירש"י הנ"ל ניחא דהנה במל"מ פרק ואו מהלכות זכיי' ומתנה למד מדברי רש"י אלו דווקא מכירה אסור אבל לא מתנה, והיינו דווקא מכירה אסור דיכול ליקח שדה במקום אחר ולא יפסיד הבעל, לפי זה יש מקום להקשות מה הקשה ממתני' אימא דווקא באירוסין אם יקח השדה תוכל להוציא המעות קודם נשואין ויפסיד הבעל. אבל מכרה לאחר נשואין הלא ילקח בדמים קרקע והוא אוכל פירות, אך דהש"ס הי' לו הכרח דגם לאחר שנשאת אסור ליקח ממתני' דהכותב דקתני א"כ למה כתב לה שאם מכרה ונתנה קיים, ובתוס' שם בעמוד ב'