אבני נזר אבן העזר תנז

הי' יכול לזונה מנכסים אחרים כיון דהנאת גופו אינו נאסר כנ"ל]: כ) ואין לומר דמ"מ יכול לזונה מנכסים שלא באו לעולם, חדא דא"כ תקשי להפוסקים דבהקנה דבר שבא לעולם עם דשלב"ל ביחד דחל על שניהם, וה"נ כיון דנאסרין מטלטלין שבאו לעולם, ועוד דהא בסוף משני במספקת לדברים גדולים ואינה מספקת לדברים קטנים דאמרה לי' השתא דאדרתן לא מצינא דאיגלגל בהדך, וא"כ קשה מה צריך לשנויי באומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך, תיפוק לי' דנהי דאין חל הנדר לדברים גדולים שהי' מחוייב עד עתה ג"כ, מ"מ כיון דחל לגבי דברים קטנים והיא לא מצי מגלגל בהדי' כיון דאדרה ע"כ יוציא, וצ"ל כיון דאינו חל לגבי דברים גדולים שהיתה רגילה בו עד עתה לא חשוב אדרה כלל, אבל השתא דחל עכ"פ לענין שלא יוכל לזונה ממטלטלין שיש לו עתה שפיר חשוב אדרה: ג) אולם לדעת הרשב"א בתשו' דגר שמת והניח מטלטלין בע"ח גובה מהם ואפי' זכה בהם אחר אח"כ דשיעבודו דגר קודם, מוכח דעכ"פ מחיים חל השיעבוד, דאל"כ מאין יחול לאחר מיתה, וכ"כ בהדיא שלהי קידושין דמחיים אף המטלטלין משועבדים אלא דכשנפל להיתומים פקע שיעבודו: ד) וראיתי להקצה"ח כתב בשם הרשב"א שלהי קידושין דמה"ת אף מטלטלי דיתמי משועבדים, ותמיהני דא"כ הא דקאמר בהמקבל (קט"ו.) וכי מאחר שמחזירין למה ממשכנין שלא יעשה מטלטלין אצל בניו) מוכח דאף מה"ת לא משתעבדי, דאל"כ קשה אקרא, ובאמת המעיין ברשב"א יראה שלא כתב כן אלא דלא נימא דמטלטלי בעצמותן לאו בני שיעבוד נינהו ע"ז קאמר דזה אינו תורה. רק משום דלאו אסמכתיהו עלייהו, וע"כ בשיעבדו בפירוש אף מיתמי גובה: סימן שלד א) (דף ע"ב ע"ב) בגמ' איתמר קידשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר א"צ הימנו גט אמר אביי לא תימא טעמי' דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחלי' לתנאי' כו' ופירש"י קידשה על תנאי שאין עלי' נדרים ויש להבין מדוע שביק תנאי דמומין: ב) ונראה דהנה הרא"ש כלל מ"ה פירש הא דאחיל לתנאי משום דתנאי ילפינן מבני גד ובני ראובן הרי שהמעשה הוא דבר בפני עצמו עכ"ד, אמנם נראה דזה לא שייך אלא אם עדיין יש מציאות לתנאי להתקיים, אז יכול לבטל התנאי ויתקיים המעשה בלא התנאי, אבל אם כבר עבר זמן התנאי כבר נתבטל המעשה וצריך קנין חדש, ולפי זה ניחא, בנדרים עדיין אפשר להתקיים התנאי כשתלך אצל חכם ותשאל על נדרה, אבל מומין דלא מהני רפואה אינו יכול לבטל: ג) אך קשה דהא התוס' כתבו דמש"ה מועיל היתר נדרים משום דלא הי' דעתו לבטל הקידושין רק אם ישמע וימחה, וא"כ עדיין יש מציאות שלא ימחה ויתקיים, (וצ"ל לדעתם דאף אם יתרצה פעם אחת מ"מ בידו למחות לעולם עפימ"ש הר"ן גבי על מנת שירצה אבא דאל"כ מה הקשו אמאי מועיל מחילה]: ד) ונראה דהנה ביומא (י"ב:) פריך וכה"ג מי הוה גיטא והא אמר רבא הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות ומבואר מזה דאף שאין אסורה מכח התנאי בשום דבר כמו בעל מנת שלא תשתי יין שאסורה בשתיית יין, אבל הכא כשמתה אגלאי מילתא למפרע שהיתה מותרת להנשא משעת הגט ושוב לא חשוב כריתות כיון דלעולם עומדת בספק, ואף דבשתיית יין מותרת להנשא לאלתר על סמך שלא תשתה יין לעולם כמ"ש התוס' והר"ן, מ"מ כיון דלעולם לא יתברר הגט עד שתמות לא חשיב כריתות: ה) והנה באמר הרי את מקודשת לי חוץ מפלוני פסק הרא"ש דאינה מקודשת דמקיש הוי' ליציאה וגבי גירושין אינה מגורשת דלא הוי כריתות, ולפי זה נראה דאם יקדש על מנת שלא ימחה לעולם לא הוי קידושין כיון שלא יתברר הקידושין לעולם והא דמהני גבי נדרים אם אינו מוחה לבסוף היינו משום דאפשר להתברר אם תשאל על נדרה אבל גבי מומין נתבטלו הקידושין אף כשלא הקפיד כיון דאי אפשר שיתברר הקידושין בעודו חי ולא מצי מבטל התנאי: ו) ועוד נראה לפי תירוץ התוס' דמקודשת בחופה, וקשה לפמ"ש הריטב"א בקידושין (מ"ג) דצריך לייחד עדים לקידושין שלא יפסלו הקרובים ואף שלא באו להעיד כיון שהעדים עושין הקידושין, דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקידושיו ומיד בשעת הקידושין נגמר העדות ולא בעי ג"כ בא להעיד עיי"ש בסוגיא דשליח נעשה עד, ולפי זה קשה רב ושמואל במאי פליגי אם ייחד עדים לחופה הרי בוודאי כוון לשם קידושין, דלחופה לא בעי עדים דלא הוי דבר שבערוה גם לא חב לאחריני ולא יפסלו הקרובים, ואם לא ייחד עדים אמאי צריכה גט הא הוי מקדש בלא עדים: ז) ונראה דהנה הרמב"ן ז"ל מפרש הא דאמרינן בקידושין (ס"ה:) מה התם הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ה"נ, התם לא חב לאחריני הכא חב לאחריני, דהפירוש דבעינן שתהי' אשת איש בין להקל בין להחמיר, וכיון שאין נאמן לחוב לאחרים לא הוי קידושין אבל הכא יהא הבעל נאמן דהא בידו שלא למחות לעולם ולא בעי עדים: ח) אך עדיין קשה דהא אם לא ימחה ויחולו הקידושין הראשונים תהי' (נשואה] בחופה ואם תזנה לא תתחייב רק חנק, אבל אם יקננה בחופה תהא ארוסה ודינה בסקילה, וא"כ אין בידו לשויי' ארוסה ולחייבה בסקילה: ט) ונראה דהנה בתוס' פרק התערובות (ע"א.) דממיתה, קלה לחמורה לא אזלינן בתר רוב להחמיר, ולפי זה בתר חזקה דגריעא מרוב ודאי לא אזלינן ממיתה למיתה, וא"כ לא תתחייב סקילה אף אם יהי' עדים על החופה דהוי התראת ספק שמא תתיר על נדרה ויחולו הקידושין ותהי' נשואה מחמת החופה, וזהו בנדרים, אבל במומין הוי מקדש בלא עדים כנ"ל: