אבני נזר אבן העזר תנב

לו התקבלתי דאז אין לה כתובה כיון דמחלה דהוי בעילת זנות, אלא אפי' הפוחת בתנאה בשעת הקידושין דתנאי בטל ואית לה כתובה הוי בעילת זנות כיון דלא סמכא דעתה, וכן משמע בבעה"מ, וקשה על הרמב"ם ז"ל דפסק דאפי' כותבת התקבלתי בטל ואית לה כתובה, וזה דלא כשום תנא: ב) ונ"ל דדווקא לר"מ דאית לי' בדרבנן תנאו קיים והא דאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה משום שקלה בעיניו להוציאה הא לא הוי רק מדרבנן אף דעיקר כתובה לר"מ מדאורייתא, ע"כ בכותבת מהני מחילה אף שדעתו להשהותה והוא עיקר האיסור הא אינו עוקר רק איסור דרבנן, ולר"מ כשם שבדבר שבממון תנאו קיים בדרבנן כמו כן בדבר איסור, דהא לר"מ א שני לי' בין דבר שבממון, דהא קמן לר"מ בדאורייתא אף בדבר שבממון תנאו בטל, א"כ הא דבדרבנן תנאו קיים לאו משום דבר שבממון הוא, ואף בדבר איסור תנאו קיים אף אנן קיי"ל כר' יהודה לגבי ר"מ דבדרבנן עביד רבנן חיזוק דקי"ל ר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה ואף דר' יוסי פליג עלה, היינו במה דס"ל לר' יהודה דעשו חיזוק בדבריהם יותר משל תורה דאף בדבר שבממון תנאו בטל פליג ר' יוסי, אבל עכ"פ עשו חיזוק כשל תורה, וא"כ כיון דקי"ל כר"מ בגזירותיו דהוי בעילת זנות, א"כ מתנה בדבר איסור ותנאו בטל כן נ"ל בדעת הרמב"ם ז"ל ועיין בלח"מ: ג) והר"ן כתב דס"ל להרמב"ם הלכתא כר"מ ולא מטעמי' משמע דס"ל לר"מ לא מהני התקבלתי, ותמיהני דבגמ' מפורש טעמא דר"מ משום דכתובה דאורייתא, והא דאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה ודאי לא הוה רק מדרבנן: ד) ובעיקר מה דחידש הרמב"ם דבכותבת חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה משום בעילת זנות, לולי דבריו ז"ל הי' נראה דכהאי גוונא לא חשוב מתנה עמ"ש בתורה דאין התנאי עוקר רק מה ששוהא עמה אח"כ ועדיף מעל מנת שתאכל בשר חזיר בהמגרש (פ"ד.) דלא חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה דלאו ודאי עקר אפשר דלא אכלה וכ"ש בזה שהתנאי אינו לעקור כלל ואפשר שאינו שוהא עמה אח"כ: סימן שכב א) (דף נ"ז ע"ב) בגמ' אמר עולא דבר תורה ארוסה אוכלת בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה וכו' והאי נמי קנין כספו הוא, וקשה לי דבספרי נפקא לי' מדכתיב כל טהור בביתך יאכלנו כל טהור בביתך יאכל אותו חד לנשואה וחד לארוסה, והא דאצטריך קרא דכל טהור תירץ בלבוש עה"ת דאצטריך לנקנית בשטר ובביאה דהו"א לאו קנין כספו הוא, אך דרשא דעולא למה לי:. ב) ונראה דמהא נפקא לן טעמא דקרא דארוסה אוכלת דהוה אמינא משום דאשתו כגופו וכאילו היא עצמה כהן, קמ"ל דמשום שהיא קנין הכהן כמו עבדו ושפחתו, ונ"מ דלאחר שנתגרשה אם אכלה חייבת קרן וחומש ולא דמי לבת כהן שנתחללה דאינה משלמת משום דלאו זר מעיקרא כדאיתא במשנה דתרומות פרק ז' משנה ב' ואילו אשת כהן שנתגרשה וכן עבד כהן שנשתחרר מפורש שם דחייבין קרן וחומש, ע"כ משום דבעצמותם זרים ינהו רק משום שהם קנינם של כהן אוכלים, וע"כ בלאו קרא דכי יקנה הו"א דאשת כהן כגופו ואף שנתגרשה לאו זרה מעיקרא היא אבל השתא דשמעינן מקרא דהיינו טעם דאוכלת משום קנין כספו, ע"כ אם נתגרשה חייבת קרן וחומש כמו עבד שנשתחרר כנ"ל: סימן שכג (דף נ"ח ע"א) בתוד"ה הנהו קלא אית להו, ורבינו אלי' הי' מקיים פירוש הקונטרס דהיכי דקיבל המוכר מעות אמרינן מדלא בדק כו' וכה"ג איתא ריש פ"ב דבכורות בלוקח גרוטאות מגוי ונמצא בו ע"ז דהוי מקח טעות והיכי דנתן מעות אמרינן הוה לי' לעיוני ומדלא עיין סבר וקיבל יעיי"ש, ולפי זה הא דאיתא בש"ע חו"מ סי' רל"ב סעיף ג' במכר דבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר ולא הקפיד לעשות כן אינו חוזר, דווקא בנתן מעות כדמוכח בש"ס בכורות הנ"ל, ולא דמי לשהה כדי שיראה לתגר דהוי מחילה ואפי' עדיין לא נתן מעות רק היכי שיש לו מיגו נאמן שלא מחל כמ"ש הש"ך בשם הגהת אשר"י, אבל בלא מיגו אמרינן דמחל אף שעדיין לא נתן מעות, י"ל דכל לוקח מסתמא חוקר לאלתר אצל תגר דילמא בעת שיצטרך ליתן המעות לא יהי' לו לתגר, אבל במה שיכול בעצמו לנסות הוא סומך שקודם שיתן המעות ינסה, ולפי זה יש לומר בקבע זמן מרובה לפרעון המעות לא הוי מחילה לאלתר כדי שיראה לתגר אם עדיין לא נתן המעות כיון שעדיין יש לו פנאי הרבה קודם שיתן המעות: סימן שכד (שם ע"ב) בגמ' ומר סבר בדיקת חוץ לא שמה בדיקה ופירש"י עד שמתייחד עמה הוא עצמו ובודקה, ומוכח דנכנסה לחופה ולא נבעלה חשוב בדיקת פנים מדאוכלת גם למשנה אחרונה, והא דפריך לעיל אי הכי נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי ומשני מבדק בדיק לה והדר מעייל פירש"י ביד קרובותיו, הרי דנכנסה לחופה חשוב רק בדיקת חוץ לא קאי למסקנא, וע"כ פירש"י בקושיית אי הכי קס"ד שעדיין אינו מכיר במומין, ומשום דלמסקנא לא אמרינן כן ושינויא דבודקה בקרובותיו צריך להגיע זמן ולא נישאו כמו שפירש"י בקושיית אי הכי דכ"ש דקשה מהגיע זמן ולא נישאו: סימן שכה בסוגיא דהמקדיש מעשה ידי אשתו א) (שם) בגמ' אמר ר"ה אמר רב יכולה אשה לומר לבעלה כו' מבואר בסוגיא דריש לקיש פליג אדר"ה ומקשה לר"ה דס"ל מזוני עיקר ותיקנו מע"י תחת מזוני מברייתא דתני תיקנו מזונות תחת מע"י ומשני דר"ה גורס איפכא, ובתוס' לעיל (מ"ז:) ד"ה תיקנו הקשו לר"ל יהא הבעל יכול לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך עיי"ש: