אבני נזר אבן העזר תנא

ב) (שם) בגמ' תסתיים דר' נתן הוא דאמר הלכה כראב"ע דשמעינן לי' לר"נ דאזיל בתר אומדנא דאמר ר"נ הלכה כר"ש שזורי, ק"ל לדעת הרשב"א קידושין בשמעתא דדברים שבלב אינם דברים, דהא דדברים שבלב אינם דברים היינו דווקא שאינו יכול לבטל דברים שבפה, אבל לחול מהני כמו בתרומה ניטלת במחשבה, א"כ מה ראי' מאומדנא דר"ש שזורי דהוא לחול מהני דברים שבלב, אבל במתני' שהוא לבטל חיוב א"כ לא מהני משום דברים שבלב, ומנ"ל דבאומדנא לא חשוב דברים שבלב, ולא מוכח מדר"ש שזורי אלא דאזלינן בתר אומדנא שדנין שכך היתה כוונתו, ומ"מ יש לומר דחשוב דברים שבלב אלא דלקיים מהני דברים שבלב, ובמתניתין שחושב תנאי בכתובה ודאי חשוב לבטל כמו בחושב תנאי אדעתא למיסק לארעא דישראל וצ"ע קצת: סימן שיט א) (דף נ"ו) בגמ' בעי רב אשי נכנסה לחופה ופירסה נדה מהו, את"ל חיבת חופה קונה חופה דחזיא לביאה כו' פירש"י ופירסה נדה ופירש ממנה ומת, מחמת שבתחילת חופה פירסה נדה ופירש מחופה דחופה היינו יחוד ואסור בנדות, וע"כ נקט האיבעיא בנכנסה לחופה תחילה, ולפי זה אין ראי' מכאן דחופת נדה אינו קונה, דהכא בשעה שפירסה נדה הא פירש מחופה ותחילה ע"כ לא הי' חופה גמורה, דקודם ששהה בחופה כדי שיעור ביאה הא פירסה נדה ופירש: ב) ואין לומר דמזה גופי' מוכח מדלא מהני חופה בכל שהיא ובעי שיעור, וע"כ היינו שיעור ביאה, הרי חופה חזיא לביאה בעינן, וא"כ חופת נדה לא מהני, ליתא דהא ביבמות (נ"ז:) ומודה לי אבא בפחותה מבת שלש הואיל ואין לה ביאה אין לה חופה, הרי דחילוק יש בין מה שאינה בת ביאה בטבע או מחמת איסור, ה"נ אע"ג דלא מהני פחות משיעור ביאה מ"מ חופה בנדות אפשר דמהני: ג) וצ"ל שהרמב"ם מפרש כפירוש הרא"ש נכנסה לחופה וכבר פירסה נדה, וקשה על הר"ן שהביא פירש"י וכתב שהרמב"ם למד מסוגיין דחופת נדה לא מהני, מיהו הרבה פעמים מביא הר"ן פירש"י אע"ג דלא ס"ל: סימן שכ א) (שם) בתוד"ה הרי זו מקודשת ותנאי בטל, ע"כ בדכפלי' לתנאי' איירי כו' ובתוס' רע"ק סוף פרק יוד דפיאה הקשה דמנ"ל שהי' דרך תנאי אימא שמקדשה בגרעון זכות זה שלא יהי' לה עליו שאר כו' וכמו על מנת שלא יהי' לו עליו אונאה והלוקח קיבל עליו זה והניח בצע"ג עיי"ש: ב) ונ"ל דלק"מ דהא שתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום, על כרחין דלא אמרינן שתיקה גרידא כהודאה רק מה שמוכח מקבלת המעות, ומזה אין ראי' שקיבלה עלי' שלא יהא לה עליו שאר כו' ומה מועיל דעתו שיפקע חיובים שלה: ג) ואף דבגמ' פרק הזהב אמרינן בטעמא דר' יהודה משום דידעה ומחלה, הוא לפי האמת שהי' תנאי כפול ואם לא תתרצה בתנאי יהי' הקידושין בטלין, א"כ מוכח מקבלת המעות שמתרצה בתנאי. ד) ואין להקשות הרי אם לא תמחול יהי' מתנה על מה שכתוב בתורה גם לר' יהודה ולא יהי' הקידושין בטלין, דלק"מ, לא מבעיא לשיטת התוס' ישנים בשם ר"ת דטעם דלא נתבטלו הקידושין משום דהוי כמפליגה בדברים דאי אפשר שיהי' קידושין ולא יהי' לה עליו החיובים ולר' יהודה דכשמוחלת מהני א"כ הא אפשר שתמחול ולאו מפליג בדברים הוא, ואם לא תתרצה בתנאי שפיר יהי' הקידושין בטלין, אך אפי' להתוס' דילפינן מתנאי בני גד וב"ר, מ"מ כיון דכשמוחלת לאו עוקר דבר מה"ת הוא , א"כ לאו ודאי עקר כיון שאפשר שתמחול, ובגיטין (פ"ד:) אמרינן דהיכי דלאו ודאי עקר לא חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, ועוד דיש לפרש תנאי שלו על מנת שתתרצה ושפיר יהי' הקידושין בטלין אם לא תתרצה ותמחול. וא"כ מוכח מקבלתה שמתרצית, אבל אם לא כפלי' לתנאי' אין ראי' משתיקה כלל שקיבלה התנאי: ה) (שם) בא"ד וא"ת הא דתנן במנחות ע"מ שאגלח בבית חוניו כו' והשתא אמאי והא מתנה עמ"ש בתורה הוא: ו) ונלפענ"ד: דבשלמא במקדש על מנת שאין ליך עלי כו' אם הי' התנאי קיים הי' הדין שאין לה עליו שאר כו' כיון שאם יהי' לה, יתבטלו הקידושין ואין לה, ואי אפשר לחול החיוב, וכיון שאין לה הקידושין קיימים, נמצא שהתנאי הוא שיחולו הקידושין ולא יהי' לה, והרי התנאי זה גורם לעקור דבר מה"ת, אבל בעל מנת שאגלח בבית חוניו אי אפשר שיהי' מצוה בגילוח בית חוניו, מה תאמר אם לא יהי' מצוה לא יחול הנזירות, אם לא יחול כל שכן שלא יהי' מצוה, נמצא שהתנאי זה אם יהי' קיים לא יועיל רק שלא יחול הנזירות, וזה אינו עקירת דבר מן התורה כלל ודו"ק: ז) (שם) באו"ד ואור"י דלא אמרינן מתנה עמ"ש בתורה כו' ביאור דבריהם דהתם אין התנאי רק אם הדין שמהני הגילוח בבית חוניו מקבל עליו הנזירות ואם הדין שאינו מועיל הגילוח בבית חוניו אינו מקבל עליו, אבל אי אפשר לפרש התנאי שיודע שלא מהני גילוח בבית חוניו רק על ידי התנאי יועיל, דזה אי אפשר כנ"ל, אבל בקידושין הוא חושב דע"י התנאי לא יחול החיוב כיון שאם יחול יתבטלו הקידושין ולא יחול, ותנאי שלו על מנת שישתנה בקידושין אלו דין תורה, והוא מעין התירוץ שכתבנו: ח) ויש ליישב עוד קושיית התוס' עפ"י ש"ס דגיטין (פ"ד:) דלא חשוב מתנה עמ"ש בתורה אלא אם ודאי עקר, והכא אפשר שיגלח במקדש ותנאי שלו הי' שאם ירצה לבסוף לגלח במקדש יחול הנזירות אף אם לא יועיל גילוח בבית חוניו שעל כן הדין יגלח במקדש: סימן שכא א) (שם ע"ב) בגמ' כל הפוחת אפי' בתנאה. מפורש יפה ברא"ש לא מבעיא בכותבת