אבני נזר אבן העזר תנ

עבורה יכול לפדותה כרגע ע"כ חל עליו בשעה שנשבית חיוב כל פרקונה, משא"כ רפואה שאף אם יתן לרופא כל דמי רפואתה מ"מ אי אפשר לרפאותה כרגע רק בהמשך זמן ע"כ לא חל עליו תחילה רק רפואה של אותה שעה, ואם מגרשה אינו חייב ברפואה של אח"כ: ד) ולפי זה יצא לנו דין חדש, דבאשת כהן שהחיוב עליו לפדותה ולהחזירה למדינתה אם מגרשה אין עליו חיוב רק הפדיון לבד לא להחזירה למדינתה דזה אי אפשר לעשות בבת אחת, ואין להקשות כיון שאין אני קורא בה אחר גירושין ואותבינך למדינתך יפטור לגמרי כמו נשבית בחיי בעלה ומת אין היורשין מחוייבין לפדותה שאין אני קורא כו' ואף שבשעה שנשבית הייתי קורא בה, מ"מ כיון שאח"כ אין אני קורא בה יפטור, דלא קשה, דא"כ אתי לאערומי, ודומה להדירה אחר שנשבית דאף דאין אני קורא בה שוב ואותבינך לי לאינתו כיון דאתי לאערומי חייב, ה"נ אף דאין אני קורא בה אחר כך ואותבינך למדינתך כיון דאתי לאערומי חייב בפדיון, והשתא במת בעלה כהן דפשוט אין היורשין חייבין להחזירה למדינתה, דמה לי נפרד האישות ע"י גט או ע"י מיתה, דחיוב יורשין מתנאי כתובה אינו רק במזונות ממילא גם בפדיון פטורים כיון דשוב אין אני קורא בה ואהדרינך למדינתך, והא דמחוייב בגירשה לפדותה אף דאין אני קורא בה ואותבינך כו' משום דאתי לאערומי, אבל במת שוב פטור: ה) נסתפקתי לשיטת הרמב"ם ז"ל הנ"ל, אשת כהן שנשבית ונעשה בעלה פצוע דכה מי אמרינן כיון דבשעה שנשבית היתה מותרת לו מחוייב לפדותה דהא קרינא בי' ואהדרינך למדינתך ולא חשוב דבר אחר גרס לה כיון דבשעת שבי' לא הי' פצוע דכה, או דילמא כיון דקי"ל פצוע דכה כהן לאו בקדושתו קאי ומותר בגיורת וה"ה דמותר בשבוי' [ואף שדעת הרמב"ם דלגבי לאו מפורש בתורה בקדושתו קאי הלא שבוי' דרבנן וא"כ דינו כמו אשת ישראל דכל דלא קרינן בי' ואותבינך לאינתו פטור, או דילמא כיון דבשעה שנשאה כהן הי' הרי תנאי כתובה שלה הי' ואהדרינך למדינתך: סימן שטז א) (שם) בגמ' ר' אליעזר אזיל בתר מעיקרא פירש מהרש"א משום דהוא גרם לבטל התנאי ב"ד, ונ"ל דר"א לשיטתו דלדידן אין זה סברא כיון דמדיר יוציא ויתן כתובה וכשנותן כתובה הרי יכול לבטל ע"י שיתן גט ויהי' פטור אם נשבית אח"כ: ב) אך ר"א לטעמי' דשמותי הוא מתלמידי ב"ש דס"ל לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר ואין בידו לגרשה בע"כ ואינו יכול לבטל תנאי כתובה רק ע"י נדר ע"כ ס"ל בתר מעיקרא אזלינן: ולפי זה יש להסתפק לדידן דאיכא חדר"ג שלא לגרש בע"כ וצ"ע: סימן שיז פרק אף על פי א) (דף נ"ד ע"ב) בתוד"ה אעפ"י תימה כו' היינו דשלב"ל, עיי"ש, ויש להוסיף בדבריהם כיון דכתובה אין נגבית אלא ממקרקעי ואם אין לו רק מטלטלין לא רמיא חיובא עלי' כלל, דאין לומר דרמיא חיובא עלי' לשלם מקרקעי וכשאין לו מה יוכל לעשות, דא"כ הי' מחוייב לקנות קרקע בדמי המטלטלין כמו בפדיון הבן דאין פודין בקרקעות, ומ"מ הקרקעות משועבדים למוכרם ולפדות בדמיהם, וע"כ בכתובה החיוב תלוי בקרקע ואם אין לו אינו מחוייב כלל, וא"כ כשאין לו עכשיו נכסים הוי דשלב"ל כיון שהחיוב תלוי בדבר שלא בא לעולם. דומה לזה כתבו התוס' ריש פרק נערה דהנותן משכון על קנס שיתחייב אח"כ חשוב דשלב"ל: ב) ומסקנת התוס' דחשוב בא לעולם, ודומה לזה מפורש בתשו' הרשב"א ח"ג סי' ס"ה במתחייב ליתן פירות דקל שעדיין לא באו לעולם חל החיוב כיון שמחייב עצמו והוא בעולם, הרי דאף שהחיוב תלוי בפירות דקל שעדיין לא באו לעולם, וכל זמן שלא גדלו הפירות אין חיוב כלל לא חשוב דשלב"ל: ג) וצריך לחלק בין הא דהתוס' פרק נערה הנ"ל דאף דהמשכון בעולם חשוב דשלב"ל כיון שתלוי בחיוב קנס שיתחייב אח"כ, דשאני התם שאם הי' משעבד המשכון בלתי חיוב הגוף לא הי' מועיל כמ"ש התוס' והרא"ש בקידושין גבי מנה אין כאן משכון אין כאן ומשום דליכא שיעבוד נכסי בלא שיעבוד הגוף ע"כ כיון שעתה לא יוכל לשעבד המשכון גם על אח"כ לא יוכל לשעבד, דמי איכא מידי דאילו השתא אינו מתחייב ולקמי' מתחייב משא"כ במתחייב פירות דקל שיבואו אח"כ החיוב חל עליו עכשיו ע"י פירות דקל שיבואו אחר כך משא"כ במשכון כיון דהשתא ליכא שיעבוד הגוף ליכא שיעבוד משכון, וכיון דאינו יכול לחול עכשיו גם אח"כ לא חל: ד) העולה מזה דמוכח מתוספות כתובה דמתחייב אף שאין לו עכשיו קרקע כדעת הרשב"א דיכול להתחייב בדשלב"ל, וכן דעת הרמב"ן ז"ל ר"פ הכותב בבעל שמתחייב שכל מה שיירש יחזיר לבי נשא מועיל החיוב, אך מדברי הרמב"ם וש"ע יו"ד סי' רנ"ח במתחייב בדשלב"ל ליתן להקדש או לצדקה חייב ליתן משום נדר, ואם כן הדין בכל חיובים שבין אדם לחבירו לא הוצרכו לחדש בהקדש וצדקה, אלא ודאי בעלמא חשוב דשלב"ל ומ"מ חייב משום נדר דחל בדשלב"ל מתוך שאדם אוסר פירות חבירו עליו כדלקמן בשמעתא דהמקדיש מעשה ידי אשתו: ה) בא"ד וי"מ כיון שהודה שיש לו נכסים מהני כו' כמו באיסור גיורא וק"ל דהא קנין אודייתא ג"כ לא חל בדברים כמו שאר קנינים, שו"ר ברא"ש שכתב על דברי י"מ אלו שאינו חל על נכסים הידועים שקנאם אח"כ, הרי דס"ל דבזה לא מהני אודייתא וכמ"ש: סימן שיח א (דף נ"ה ע"א) בגמ' לשבח כו' ומן הזיבורית עיין בשערי משפט סי' ק"ב סק"א וסי' קט"ו סק"א: