אבני נזר אבן העזר תמב

ג) אמנם נראה דלאחר שייבמה הו"ל כאילו לא היתה זקוקה דאינה יכולה למאן בבעלה שמת כיון דאינה אגודה מחמתו, וכן מוכרח לדעת הרמב"ם שפסק דבשאר קרובות לא אמרינן נראית, ועיין בלח"מ פי"א מהלכות גירושין הלכה ט"ז, וה"נ אינה אגודה ביבם מחמתו, דאף בלא קידושי בעל אגודה ביבם מחמת ביאתו כמ"ש התוס' בפרק הבא על יבמתו דאם נתבטלו קידושי הבעל שעדיין אסורה לעלמא מחמת קידושי יבם, ואיתא בתשו' הרא"ש ז"ל דאם נתן לה גט על תנאי אינו יכול לבטל התנאי ואינו יכול לתת לה גט אחר בלי תנאי מחמת שעדיין גט הראשון עומד בקיומו וחזקו, וממנ"פ אם יתן לה גט אחר א"כ נפקע לגמרי ותנאי אינו יכול לבטל הגט כמ"ש בה"ג באם נתן לה גט על תנאי ואח"כ מת אין התנאי יכול לבטל הגט כיון דלא אגודה בי' וה"ה הכא באם יתן לה גט אחר ממילא יוצאת לגמרי בלי שום אוגדת ואין התנאי יכול לבטל, וא"כ הגט הראשון קיים ואין גט אחר גט והתנאי יכול לבטלו, א"כ שניהם בטלים: ד) וא"כ הכא ה"נ דהא התוס' פרק החולץ (מ"ט:) כתבו דיבמה אין לה קידושין אלא ביאה לבד ואם א"א וחלו קידושי היבם אז איננה יכולה למאן ובאם אינה יכולה למאן אז אגוד בה הראשון ולא חיילו קידושי יבם וא"כ ממילא יכולה למאן לעקור כל הקידושין למפרע ופקע היבום מש"ה פסק הרמב"ם בגדולה וקטנה דהקטנה ממאן וגדולה יקיים כיון דהקטנה עקרה למפרע, אבל גבי חרשת הא קיימה ומשויירת א"כ במעט הקנין שלה פטרה את הקטנה קצת מזיקה ממילא חיילו הקידושין מהיבם וא"כ אינה יכולה למאן לעקור למפרע מחמת קידושי היבם ודו"ק. סימן רצו א) בא"ד אבל קשה לר"י כו' עיי"ש ונראה ליישב דכיון דבשעת ביאה היתה סבורה שלא יתחייב לה קנס. ולא נתכוונה למחול, ודמי לעודר בנכסי הגר וכסבור שהוא שלו דלא קנה והנה לפי מה דקי"ל דסוף ביאה קונה ולפי המבואר בתוס' סנהדרין (ע"ג:) ד"ה ממונא דמשעת העראה מתחייב בקנס, וא"כ אף כל מקדש בביאה יתחייב קנס, וצ"ל דמחלה, והנה מדברי הרי"ף פרק ב"ש מבואר דאף לאחר שמת הבעל יכולה למאן, ולפי זה נראה דלר' יהודה אף שמודה בבעל מ"מ יכולה לעקור קידושין הראשונים לענין שלא תהי' מקודשת רק משעת ביאה, ודווקא לדידן דקי"ל דמשהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן ע"כ שהקידושין חלין למפרע, וכ"כ רש"י בנדה (נ"ב), אבל לר' יהודה יכולה לעקור קידושין הראשונים ושוב חייב קנס על תחילת ביאה וטעמא דמחלה לא שייך כאן כנ"ל ודו"ק: סימן רצז א) דעת הר"י אברצלוני דארוסה אינה ברשותה למאן והבינו הרמב"ן והרשב"א בדבריו דאם נתקדשה ע"י עצמה צריכה למאן אבל אם קדשוה אמה ואחי' לא מצינו, של"ק אפי' מדבריהם עי"ש. והקשו ע"ז דא"כ בהא דאמרי' ביבמות (ק"ח.) א"א בקידושין שקידשוני אמי ואחי, וכתב הרשב"א דלאו דווקא אלא שהם ייעצוה לקדש לו, ומשמע מדבריהם דאף אם גדלה יוצאת בלא גט, וסותר הרשב"א ז"ל דברי עצמו שכתב גבי השיאוה שלא לדעתה דהא דא"צ לדעתה היינו לענין מציאתה אבל אם גדלה ולא מיאנה אסורה, והנה כשהשיאוה אמה ואחי' כתב הטעם דמהני משום שאמרו לה לדעתך אנו עושין, אבל כשקידשוה שלא לדעתה לא: ב) ונראה דהנה מה שאינה יכולה למאן כשגדלה כתב רש"י בנדה (מ"ו.) הטעם משום גזירה אטו בעיל ובארוסה לא שייך טעם זה, וצ"ל משום דקידושי קטנה מיתלא תלוי וקאי, אלא דבגמ' מסופק בטעם זה כמ"ש הרי"ף והטור סי' קנ"ה ומספק אינה יכולה למאן, אבל כשנתקדשה ע"י אמה ואחי' לא שייך זה, ועיין ברשב"א שכתב דהוי כמו מקדש לאחר ל' אבל כשקידשה אמה ואתי' הא אין שליחות לקמן: ג) ובעיקר סברת הרמב"ן שמחלק בין קידשוה אמה ואחי' בין הכניסוה לחופה קשה להבין דסוף סוף קבלו הם הקידושין, ונראה דהנה לכאורה חשוב זכות להקטנה הקידושין דהא אם תרצה תוכל למאן ותהי' מותר אף בקרובותיו ולכהונה, ונראה עפ"י דברי רמב"ן במלחמות בכל מקח יחשב זכות דהא אף בזכי' גמורה יכול לחזור, ותירץ דכיון דלא הוי זכות רק מחמת ביטול המעשה, ואם יציור שחל הקנין באמת לא יוכל לבטל אח"כ, וא"כ גוף הקנין לא הוי זכות, וה"נ מה שמותרת בקרוביו הוא משום דעוקרת הקידושין למפרע וכאילו לא היתה אשתו מעולם, ואם יציור שחל הקידושין באמת לא תהי' זכות, אבל כשהכניסוה לחופה והיא מקנה עצמה אלא שהם קיבלו כסף קידושין, זהו הוי זכות כי אף אם יציור שקנתה הכסף לא יתחייב מזה שלא תוכל למאן ודו"ק: סימן רצח א) (דף ל"ו ע"א) בגמ' רפרם אמר מאי ממאנת הראוי' למאן וליתני קטנה קשיא ידוע שדרך המפרשים ליישב במקום דמסיק קשיא ולא תיובתא, ונ"ל ליישב, דהנה בגמ' טעמא דר"מ דכתיב ולו תהי' לאשה במהוה עצמה לאיש הכתוב מדבר וקטנה אינה יכולה לקדש עצמה, והנה ר"מ דאמר קטנה אין לה קנס, בלשון כל מקום שיש מכר אין קנס אמר לה לקמן (מ') במשנה, והא דיש מכר ביש לה אב, וי"ל דווקא ביש לה אב דאינה יכולה לקדש עצמה כלל אפי' מדרבנן, אבל אין לה אב הואיל ויכולה לקדש עצמה למיאון אפי' בלא דעת אמה ואחי' לדעת הרמב"ם ורש"י וריטב"א ז"ל ועיין ברמ"א סי' קנ"ה סעיף ב' וב"ש סק"ה] יש לה קנס קמ"ל הואיל ואינם קידושין גמורים שיכולה למאן אין לה קנס, ע"כ קאמר בלשון יכולה למאן להשמיענו דינא וטעמא: סימן רצט א) (שם) בגמ' א"ר ששת לא קשיא הא ר"ג והא ר' יהושע, בסוגיא זו יש ד' פירושים נבארם אחת לאחת בעז"ה על הסדר שסידרם המל"מ פי"א מהלכות אישות פירוש בעה"מ דלר"ג דאית לי'