אבני נזר אבן העזר תלח

סימן רפח א) (שם ע"ב) בגמ' בטובח ע"י אחר, כתב הרמב"ם פ"ג מהלכות גניבה הלכה ואו עשה שליח לשחוט ושחט לו השליח בשבת הרי הגנב חייב כו' ודקדק המל"מ דווקא שצוה לשחוט סתם, אבל צוה לשחוט בשבת אין שליח לדבר עבירה, דאף דגלי התורה בטביחה ומכירה יש שליח לדבר עבירה הנ"מ בשלא נתערב בו איסור אחר, ודומה למעילה דיש שליח וכתב הרמב"ם דהני מילי בקדשי בדק הבית אבל אם הי' בשר עולה דמלבד לאו דמעילה יש לאו דלא תוכל לאכול בשעריך אין שליח ה"נ בזה, וע"כ הקשה על הטור שכתב בשם הרמב"ם צוה לשליח לשחוט בשבת ושחט בשבת חייב וליתא עכת"ד: ב) ולדידי דברי הטור נכונים ואין זיווגו למעילה עולה יפה, שהרי איסור שעשה הגנב בטביחה ומכירה הוא איסור לא תגנוב דבשעת טביחה גנבה שנית, כדרבה דאמר תברה או שתיא משלם ארבעה דהשתא הוא דגזלה, והרי בגזילה וגניבה אין שליח לדבר עבירה דהאומר לשלוחו צא גנוב פטור, וע"כ גזירת הכתוב דטביחה ומכירה יש שליח, לאו דעבירה ההוא אינו מבטל השליחות כנ"ל דעבירה דגזילה וגניבה מבטל השליחות שלא יתחייב משלחו כפל, אלא בטביחה ומכירה יש שליח, מה לי איסור זה מה לי איסור אחר, כיון דאיסור זה ג"כ בעלמא אין שליח, והכא יש שליח ה"ה באיסור אחר יש שליח, ודווקא במעילה אמרינן דגזה"כ דאיסור מעילה אינו מבטל שליחות דמעילה הא יליף חטא חטא מתרומה מה תרומה יש שליח, אף מעילה יש שליח. והרי הא דתרומה יש שליח משום דאין שם עבירה, אבל אם הי' הרמה באיסור הא כתבו התוס' בפ"ק דב"מ דאין שליח לדבר עבירה נתבטל המעשה, וכיון דתרומה גופה הא דיש שליח משום דאין שם עבירה לא נוכל ללמוד רק דמעילה יחשב כאילו לא הי' שם עבירה, אבל אם נתערב עבירה מצד אחר הרי בתרומה גופה בכהאי גוונא השליחות בטל וגזה"כ דמעילה רק שלא יחשב המעילה עבירה לענין שליחות כמו תרומה שאיננו עבירה. ודו"ק כי הוא נכון וברור: ג) ומה שכתב הרמב"ם עשה שליח לשחוט, נראה דקשיא לי' לרמב"ם שהרי בשליחות לדבר עבירה היכא דאיכא מיגו מהני כמו שותפין שגנבו חייבין מיגו דזכי לנפשי', ה"נ נימא מיגו דמהני לענין תשלומי ארבעה וחמשה מהני לענין שבת וקלב"מ, לזה כתב הרמב"ם בעשה שליח לשחוט ושחט בשבת דהשתא לא שייך לומר דמהני גם לענין שבת, שהרי לא עשאו שליח כלל לשבת, וכיון דשליחות לתשלומי ד' וה' ושליחות לשבת שתי שליחות נינהו, שהרי משכחת שעשאו שליח לשחוט סתם, ע"כ אפי' עשאו שליח לשחוט בשבת ליכא למימר מיגו דמהני שליחות ד' וה' מהני נמי לשבת דההיא שליחות דאהני לארבעה וחמשה הוא השליחות על השחיטה, ומשום שליחות זה לא מחייב על השבת והשליחות על השבת לא אהני כלל לד' וה', ודברי הטור נכונים דהרמב"ם כתב דין עשה שליח לשחוט סתם דמכח זה יצמח דגם בעשאו שליח גם על השבת חייב כיון דמשכחת שעשאו סתם ודו"ק: סימן רפט א) (דף ל"ד ע"א) בגמ' כי פטרי רבנן אשארא, תמוה מאוד דא"כ אמאי תני שחט בשבת דלא שייך לפלוגתייהו ועיין בתוס', ונראה ליישב דהנה צריכין להבין קושיית הש"ס ולמ"ד מעשה שבת דרבנן מ"ט דרבנן דפטרי, ופשיטא להש"ס דאיסור דרבנן אין עושהו שחיטה שאינה ראוי', וכן לקמן (ל"ו.) דשניות חשובות ראויות לקיימן שיתחייבו קנס, וקשה דבש"ס ב"ב (פ"א.) בקונה שני אילנות רמ"א מביא ואינו קורא מביא שמא קנה קרקע ואינו קורא שמא לא קנה קרקע והקשה הש"ס מדר' זירא דאמר כל שאינה ראוי לבילה בילה מעכבת והכא הא אינו ראוי לקריאה (ומשני דעביד באופן שאינו מחוייב כלל בקריאה אפי' הי' ידוע שקנה קרקע עיי"ש] ומפרש הש"ס שם מ"ט אינו קורא מספק משום דאתי לאפקועי מתרומות ומעשרות, הרי דאף דחשש זה דרבנן אעפי"כ חשוב אינו ראוי מדאורייתא שמבטל ע"י זה מהבאת ביכורים דאורייתא, ואמאי חשוב לי' הכא ראוי לקיימה מה"ת ב) אך נראה דדבר זה פלוגתא דתנאי בפסחים (י"ד:) בעדות ר"ח סגן הכהנים דאר"מ מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח ור' יוסי אומר אינו הוא המדה דלא נחלקו ר"א ור' יהושע אלא על התלוי' ועל הטמאה ומפרש בגמ' דכי פליגו בשש דר"מ סובר כיון דמדרבנן אינו ראוי לאכילה מותר לטמאה אף דאסור לטמא תרומה מה"ת כיון דמדרבנן אינו ראוי לאכילה וסופה לאיבוד מותר ור' יוסי חולק, וקי"ל כר' יוסי דווקא בספק חשוב אינו ראוי גם מה"ת, אבל בוודאי טהורה אסור: ג) והכי איתא בפסחים בכמה מקומות בטמא שצריך הזאה בערב פסח אינו מזה ואעפ"כ הפסח כשר דמה"ת ראוי, וכן בציבור שנטמאו בין שחיטה לזריקה הדם יזרק ופטורין מלעשות פסח שני והבשר תעובר צורה ויצא לבית השריפה משום גזירה אטו נטמאו לאחר זריקה דאז אין הטומאה נדחה דאכילת פסחים לא מעכבא, הרי דאף דאינו ראוי לאכילה מדרבנן מה"ת הפסח כשר ובספק לא חשוב ראוי לאכילה בציבור שנתערבו עורות פסחיהן] וע"כ הקשה הש"ס שפיר בב"ב דאינו ראוי לקריאה דאליבא דר"מ קיימינן דאית לי' דאף מה שאינו ראוי מדרבנן חשוב אינו ראוי, והכא אליבא דהלכתא דקי"ל כר' יוסי, ע"כ אף דמדרבנן אינה ראוי' חשוב שחיטה ראוי', וכן לקמן בשניות דקי"ל כר' יוסי ובגמ' שם מוקי לה לברייתא דלא כר"מ עיי"ש: ד) והשתא ניחא דתני הא דשחט בשבת בהדי הנך דלר"מ הוי שחיטה שאינה ראוי', וקאמר דר"מ מחייב דס"ל שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה, ואי לאו דס"ל הכי הי' ר"מ פוטר ע"כ תני לי', רק רבנן דפטרי קאי אשארא דלדידהו הוי שחיטה ראוי' ומ"מ פליגו על ר"מ במה דמחייב משום שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה: סימן רצ א) (שם ע"ב) בגמ' אמר רבא הניח להן אביהן כו' מתה אין חייבין באונסה והדבר