אבני נזר אבן העזר תלו

גרע מחייבי מלקות שוגגין, וע"כ שפיר מוכח מגז"ש דתחת תחת דממונא משלם מילקא לא לקי, דאי אמרת מלקות פוטר מממון גם היכי דפטור ממלקות משום דממון דבושת ופגם פוטרתו יפטור מממון, ע"כ מוכח מגז"ש דתחת תחת דלעולם ממונא משלם מילקא לא לקי, (ותדע דהא עולא בא לתרץ קושיית המקשן דאלו הן הלוקין וכתבו התוס' דקושיא זו רק למ"ד חייבי מלקות שוגגין פוטר כמו מזיד] אבל רבא סובר כהילכתא דחייבי מלקות שוגגין חייבין, וא"כ אין ראי' מגז"ש דתחת תחת: ו) ובעיקר הדין שהמצאתי דחובל אף שניתוסף לאו אחר משלם ואינו לוקה מצאתי שוב כן מפורש בפירוש המשניות להרמב"ם והרע"ב פרק החובל דחובל ביוהכ"פ אפילו התרו בו משלם ואינו לוקה וכן פסקו הרמב"ם פ"ד מחובל ומזיק ובטוש"ע סי' תכ"ד דחובל ביוהכ"פ משלם אף דבכל מקום אינו לוקה ומשלם חובל שאני יעיי"ש, אך לא נתבאר בדבריהם אם לוקה ג"כ אם לא, אך בפירוש המשניות מפורש דאינו לוקה: ז) איברא דקשה לפסק הלכה דפסק הרמב"ם כתירוצא דר' יוחנן דמתני' דאלו נערות בלא התרו בו אבל התרו בו לוקה ואינו משלם, ולמה, כיון דבושת ופגם היינו חבלה ופוטרתו ממלקות, ושוב חייב קנס כיון דחייבי מלקות שוגגין קי"ל דחייב בתשלומין, וכיון דפטור ממלקות לא עדיף מחייבי מלקות שוגגין עכ"פ וצע"ג: ח) ובעיקר הדין שכתבו הרמב"ם וטוש"ע בחובל ביוהכ"פ משלם ואינו לוקה לפענ"ד התוס' והר"ש חולקין בדבר כמו שאבאר, והנה לכאורה יש להביא ראי' לדבריהם מהא דלקמן (ל"ה.) בהכהו הכאה שאין בו שוה פרוטה דלוקה אם קרע אז שיראין לוקה ואינו משלם ואי ממונא לקולא והא דלא ילפינן מחובל משום דלאו דלא יוסיף הותרה מכללו בב"ד ממון דוחה אותו, א"כ עכ"פ נלמד בחובל עצמו שיתחייב גם על שיראין כיון דלאו שבו קיל חיוב שיראין דוחה אותו, אלא ע"כ אזלינן בתר חיוב ממון מה היא דחובל חיוב ממון שבו חמור שכן חייב בחמשה דברים, וע"כ בקרע שיראין דחיוב ממון שבו קיל שוב לוקה ואינו משלם כמו בכל מקום, וכיון שכן ממילא חובל ביו"ט דחיוב ממון שבו חמור משלם ואינו לוקה, שו"ר סברא זו בס' הפלאה: ט) עוד ראי' דממונא לחומרא מר"ת שהוא מפרש צד הקל שהוא קל נגד אחותו שיש בו חיוב כרת, וא"כ כיון דקי"ל בכל מקום אף דליכא כרת לוקה ואינו משלם, ע"כ דקי"ל ממונא לחומרא, ופרכינן מה להנך שכן יש בהם צד חמור, ממילא חובל ביו"ט וביוהכ"פ משלם ואינו לוקה: י) איברא דלפי זה קשה לי על הר"ש ריש פ"ז דתרומות שפירש הא דאוכל תרומת חמץ בשוגג משלם קרן וחומש ומוקי לה כר' נחוניא וקשה בשוגג יפטור ג"כ כמו אוכל חמץ של הקדש דלא מעל לר' נחוניא, ותירץ הר"ש דבתרומה גלי קרא דלא נימא קלב"מ, דשוגג מקרי אפי' הזיד בלאו והתרו בו על הלאו אף דלוקה חייב קרן וחומש עיי"ש, וק"ל כיון דקי"ל ממונא לחומרא כדמוכח מהא דקרע שיראין ומדברי ר"ת כנ"ל: יא) והנה לכאורה קשה בהא דממונא לחומרא ואעפי"כ לוקה ואינו משלם וכי איתגורי איתגור, וצ"ל משום דממון ניתן למחילה דוחה חיוב מלקות שלא ניתן למחילה את חיוב ממון שניתן למחילה, וכה"ג בש"ס גבי אונס אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה, ומפרש בשטמ"ק דמשום זה מקרי עשה הקל, וכן בש"ס ברכות (י"ט:) איסורא מממונא לא ילפינן פירש"י ממונא קל מאיסורא והוא מטעם הנ"ל, וא"כ בתשלומי תרומה דאם רצה הכהן למחול אינו מוחל, שוב מעיקר הדין משלם ואינו לוקה כיון דממונא לחומרא וכי אתגורי איתגור: יב) עוד ק"ל בהא דאמר בפ"ק במכות (ד') בפלוגתא דר"מ ורבנן בעדים זוממין, ר"מ אומר לוקין ומשלמין וחכ"א כל המשלם אינו לוקה, ובגמ' בשלמא רבנן כי טעמייהו כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחויבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות, אלא ר"מ מ"ט, ומשני גמר ממוציא שם רע, מה מוש"ר לוקה ומשלם כו' מה למש"ר שכן קנס סבר לה כרע"ק דאמר עדים זוממין קנסא, והנה שם בגמ' ר"י אומר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ומפרש ר"ל דגמר ממש"ר ועדים זוממין דבן גרושה ובן חליצה במה הצד, ופריך מה להצד השוה שבהן שכן קנס עי"ש, והנה מוכח מכאן דגם מלקות דמש"ר הוא קנס וכן מלקות דעידי בן גרושה ובן חליצה כיון דהיא במקום כאשר זמם דקנס] וא"כ קשה איך יוכל ר"מ ללמוד ממש"ר דממון אינו פוטרו ממלקות בעדים זוממין משום דס"ל כרע"ק דעדים זוממין קנסא, אכתי קשה מה למש"ר שכן המלקות ג"כ קנס כנ"ל תאמר בעדים זוממין שהמלקות מלא תענה אינו קנס כיון שכבר עשינו בו כאשר זמם בממון שוב המלקות אינו קנס, ושפיר הממון פוטרו משום כדי רשעתו: יג) ואף שזה נראה פשוט דבמקום שעשינו בו כאשר זמם שוב המלקות אינו קנס, עוד ראי' לזה, דהנה קשה לרבה דאמר אליבא דר"מ דבקנס מת ומשלם דחידוש שחידשה תורה בקנס אע"ג דמיקטול משלם, ובממון אף דאינו מת ומשלם מ"מ לוקה ומשלם, מנ"ל הא דר"מ ס"ל לוקה ומשלם הא ר"מ בעדים זוממין קאי ושם היא קנס, ואפילו מת ומשלם אמרינן. וצ"ל כמ"ש התוס' על קושייתם כיון דטעמא דר"מ משום דעדים זוממין קנסא מנ"ל דר"מ אף בממון ס"ל לוקה ומשלם, ותירצו כיון דכדי רשעתו כתיב בעדים זוממין ובעדים זוממין הא גמר ממש"ר דלוקה ומשלם, שוב אי אפשר לומר דכדי רשעתו קאי על מלקות וממון, וע"כ למיתה ומלקות: יד) ומיושב בזה ג"כ לרבה דכ"ש דניחא טעמא דר"מ כיון דס"ל בקנס לא אמרינן קלב"מ, א"כ אי אפשר לומר כדי רשעתו קאי על ממון ומלקות דאי אפשר שיפטור מלקות מממון כיון דממון דעדים זוממין קנס ובקנס לא אמרינן קלב"מ, וע"כ קאי למיתה ומלקות דמיתה מכאשר זמם ומלקות מלא תענה, וכיון דמקיים כאשר זמם במיתה, שוב המלקות לאו קנס ונפטר בקלב"מ, ומ"מ מוכח דהיכי דמקיים כאשר זמם בדבר אחר המלקות לאו קנס, דאל"כ אף במיתה ומלקות לא מיתוקם לר"מ והאי כדי רשעתו לר"מ מאי עביד לי']: טו) אשר ע"כ נ"ל דלר' יוחנן דאמר לוקה ואינו משלם וגמר לה מדכתיב כדי רשעתו וסמוך ליה ארבעים יכנו ס"ל דממון לעולם אינו פוטר ממלקות דגזה"כ לא הוי רק שמלקות יפטור מממון ואפי' אי משכחת פתרי דלמלקות לא יפטור מממון כגון בקנס לרבה אליבא דר"מ, מ"מ יתחייב מלקות ג"כ,