אבני נזר אבן העזר תלא

לאו ונמצא שהי' ודאי איסור חייב מלקות ולא חשוב התראת ספק עיי"ש, ובספ"ק דכתובות בזרק אבן לגוי דקאמר אי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקלי, הרי דכיון דנתכוין לספק אף שנמצא שהרג ישראל פטור, וקשיין אהדדי, אך רש"י ז"ל יישב זה במה שפירש ספק נפשות להקל דכתיב והצילו העדה, והיינו דווקא במיתה אבל במלקות דלא כתיב והצילו העדה, ותדע דלא בעינן במלקות ב"ד של כ"ג שיהי' עדה שופטת ועדה מצלת, ע"כ כיון שנמצא אח"כ ודאי איסור חייב מלקות: טז) העולה מזה דמזיד לספק איסור חשוב מזיד למלקות ולא למיתה, ונראה דה"ה לכרת דלא הוי מזיד ואם הזיד בספק כרת ובאמת הי' ודאי אין עונשין אותו כרת מן השמים, ותדע דהא דיני שמים הם יותר לפנים משורת הדין מדין ב"ד של מטה כמ"ש רש"י בע"ז אד:) ד"ה דין לא כתיב בי' אמת עיי"ש, וע"כ בהזיד לספק חלב הרי הזיד בלאו, דלענין עונש לאו דהיינו מלקות חשוב מזיד ושוגג בכרת דלענין כרת לא חשוב מזיד כנ"ל, וע"כ ר' יוחנן דאמר בפרק כלל גדול שגג בכרת אעפ"י שהזיד בלאו חייב חטאת ה"נ הזיד בספק חלב כיון דלא הוי מזיד רק ללאו חייב חטאת, ור"ל לטעמי' בפרק כלל גדול הזיד בלאו אעפ"י ששגג בכרת פטור ע"כ מזיד בספק נמי פטור מחטאת, וע"כ ידיעת ספק מחלקת לחטאת, ולפי זה לאביי דאמר בפרק כלל גדול הכל מודים בתרומה דבעינן עד שישגוג בלאו ממילא הזיד בספק תרומה פטור מחטאת: יז) ודעת התוס' והרא"ש דחומש דתרומה לא בעי ידיעה בתחילה, ונסתפקתי אם אכל ספק תרומה במזיד אם חייב להפריש קרן וחומש מספק שמא תרומה אכל ושוגג הי' שהרי לא ידע מוודאי איסור, ודעת תוס' והרא"ש דס"ל דחייב, דאל"כ היו יכולין ליישב בפשיטות דארישא דאינו אוכל קאי דמיירי במזיד שיודע שהוא ספק זר, ע"ז קאמר דאם אכל אינו משלם קרן וחומש וקמ"ל דלא נאמר כנ"ל דשמא תרומה ושוגג הי' על תרומה ודאי, אלא ודאי דס"ל להתוס' דבאמת חייב בזה מטעם הנ"ל: יח) ולכאורה נראה דדומה לאשם תלוי שאם ידע שספק חלב אכל אינו מביא אשם תלוי אח"כ מספק שמא חלב הי' ושוגג הי' על איסור ודאי שכן כתב רש"י בפירוש החומש ובגמ' בכמה מקומות דחיוב אשם תלוי רק אם בשעה שאכל סבר שהוא ודאי היתר, אך בשטמ"ק כתובות (כ"ב:) בקושיית הש"ס שם הבא עלי' באשם תלוי קאי בשם תר"י דאפילו ידוע לו שספק אשת איש היא מביא אשם תלוי על כל ביאה וביאה, וכן אפי' אכל ספק חלב במזיד מביא אשם תלוי: יט) ולכאורה נראה שנידון דידן תלוי באשלי רברבי, שלדעת רש"י הנ"ל שאינו מביא אשם תלוי בהזיד בספק גם חומש אינו מביא בהזיד בספק תרומה, ולדעת תלמידי רבינו יונה שמביא אשם תלוי בהזיד בספק גם חומש מביא: כ) אולם לאחר העיון נראה דבנ"ד כולי עלמא מודים דמביא חומש על המזיד בספק, ותחילה נבאר אם אכל ספק חלב במזיד בספק ואח"כ נודע לו שחלב ודאי הי' אם מביא חטאת, ולכאורה נראה דהוא גמ' מפורשת כריתות (י"ח. שתי חתיכות אחת חלב ואחת שומן אכל ראשונה במזיד ושני' בשוגג פטור ומשום דבעידנא דאכל בשוגג לא הי' איקבע איסורא דכבר נאכל ראשונה, ואי אמרת דמזיד בספק ואח"כ נודע לו שהוא ודאי שוגג הוא וחייב חטאת, ה"נ יביא חטאת דממנ"פ חלב אכל והוא לא הי' מזיד רק על ספק חלב, וממנ"פ אם שני' חלב הי' הרי אכל חלב בשוגג ואם ראשונה חלב הרי הוא לא ידע רק מספק, ובאמת חלב ודאי הי' והרי אכל חלב בשוגג, אלא ודאי כיון שהזיד בספק לא חשוב עוד שוגג, עוד הביא איש אחד מדברי הריטב"א שבועות ריש פרק ב' וז"ל דא"כ פשיטא שפטור מקרבן שזה שוגג קרוב למזיד דכיון שיודע בשעת כניסה למקדש שנגע בצב הזה והוא מסופק אם הצב שנגע טמא לא הי' לו ליכנוס עד שישאל על ספיקו עכ"ל, הרי מפורש דהזיד בספק חלב פטור מקרבן: כא) אך לאחר העיון אין אלו ראיות, ועיקר הדין תלוי בפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש אליבא דרבי דפסק הרמב"ם כמותו, דר' יוחנן סובר ידיעות ספק מחלקות לאשמות ואין מחלקות לחטאות, וריש לקיש סובר אף מחלקות לחטאות, והנה העולה משמעתא דמס' שבת (ע"א:, ע"ב.) בענין ידיעות מחלקות דידיעה שבין מעשה למעשה מחלק בקרבן שאינו בא רק על שוגג אפי' לא בעי ידיעה בתחילה קודם הבאת קרבן] משום דכשנודע לו בינתיים שתי שגגות הן, ואם אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו וחזר ונודע לו פלוגתא דר' יוחנן ור"ל, דר"י סובר כיון שהידיעה גורמת כפרה דאין חטאת בלא ידיעה בתחילה מחלקת אף לאחר המעשים ואפי' בקרבן שבא גם על מזיד כשוגג, ור"ל חולק דידיעה שלאחר המעשים אין מחלק, וידיעה שבין מעשה למעשה בקרבן שבא גם על המזיד וצריך ידיעה בתחילה קודם הבאת קרבן תלוי ג"כ בפלוגתא הנ"ל דר"י ור"ל, דכיון שבא גם על המזיד ואין מחלק משום דשני שגגות הם דהא אפי' במזיד מביא, אינו מחלק רק לר"י כמו ידיעה שלאחר המעשים ולר"ל אינו מחלק, ובקרבן שבא על המזיד כשוגג וא"צ ידיעה בתחילה לכ' אפי' ידיעה שבין המעשים אינו מחלק, זהו העולה בסוגיא דשבת הנ"ל: כב) מעתה לריש לקיש דסובר ידיעת ספק מחלקת לחטאות, והיינו שבין מעשה למעשה משום דשני שגגות הם דלאחר המעשים אינו מחלק כלל לריש לקיש וה"ה שבין המעשים בלאו טעמא דשתי שגגות כנ"ל דידיעה שבין מעשה למעשה בקרבן שבא גם על המזיד לר"ל אינו מחלק כנ"ל] על כרחין לומר דכשיודע שספק איסור חשוב מזיד, וע"כ הידיעת ספק שבאמצע מחלקת השגגות ולר' יוחנן דסבר אינו מחלקת לחטאות ע"כ סובר ידיעת ספק עדיין שוגג ולכשיוודע לו אח"כ שוודאי איסור מביא חטאת, ע"כ אינה מחלקת לחטאות: כג) ואין להקשות לדעת תר"י דמביא אשם תלוי כשאוכל ספק איסור במזיד דחשוב שוגג לענין אשם תלוי ג"כ א"כ גם לאשמות תלויין לא יחלק, דיש לומר דלר' יוחנן אפי' ידיעה שלאחר כל המעשים מחלק משום שגורמת כפרה כנ"ל, וע"כ ה"ה לענין אשם תלוי בעי ידיעת ספק תחילה קודם שמביא קרבן וע"כ מחלק אפי' לאחר המעשים, וכ"כ הרמב"ם להדיא, וע"כ מחלק בין המעשים כמו לאחר המעשים משום דידיעת ספק גורמת כפרת אשם תלוי ולאו משום דשתי שגגות הם, אבל לחטאת דידיעת ספק אינה גורמת כפרה (דצריך ידיעת ודאי לחטאת כנ"ל מתני' דכריתות