אבני נזר אבן העזר תל

איסור וצריך להפריש מספק שמא אינו כהן ואיסור ודאי הוא באמת והוא לא ידע רק מספק ושוגג הוא לגבי איסור ודאי: ז) והנה אם נאמר דבמזיד פטור הי' מקום ליישב קושיית התוס' בפשיטות, דלשון המשנה אין אוכלין בתרומה ואם אכלו אין משלמים קרן וחומש, ומשמע דארישא קאי, דאינו אוכל, דהיינו במזיד, דאם אינו יודע שהוא תרומה לא שייך להזהירו שלא יאכל, וע"כ כיון שהוא מזיד אינו מביא קרן וחומש לכפרה, וכ"ת פשיטא טובא קמ"ל, דהנה בשטמ"ק כתובות (כ"ב:) גבי הבא עלי' באשם תלוי קאי, בשם תלמידי ר' יונה דאפי' אכל ספק חלב במזיד מביא אשם תלוי, והיינו משום שלא ידע שהוא ודאי חלב חשוב שוגג, ובאמת רש"י כתב בכמה מקומות להיפוך, וכ"כ השטמ"ק שם בשם השיטה, וכן משמע בתוס' שהקשו שם הבא עלי' בחטאת קאי עיי"ש, ואם הי' מפרשים הגמ' במזיד הי' להם לומר בכרת קאי, אלא ודאי ס"ל במזיד לא שייך אשם תלוי, וע"כ בשוגג קאי ובחטאת: ח) ומ"מ גם לשיטת רש"י ותוס' נראה דאם ידע שהוא ספק חלב ואח"כ נודע לו שהוא חלב ודאי מביא חטאת, וראי' לזה מהא דאיתא בכריתות (י"ח:) פלוגתא דאמוראי דריש לקיש סובר אליבא דרבי דפסק הרמב"ם כוותי' ידיעת ספק מחלקות לחטאות ור' יוחנן ס"ל לאשמות תלויין מחלקות לחטאות אין מחלקין, וקי"ל כר' יוחנן: ט) והנה הא דידיעה שבין מעשה למעשה מחלקת כתב רש"י ז"ל בשבת (ע"ב.) משום דחיובא אשגגות הוא וכיון שנודע לו בינתיים שתי שגגות הם, ואי אמרת דאם ידוע לו שספק חלב הוא לא חשוב שוגג א"כ כשנודע לו ידיעת ספק בינתיים שתי שגגות הם, אלא ודאי כיון שאינו יודע ידיעת ודאי שוגג הוא, ובוודאי לר"ל דס"ל מחלקים לחטאות, ע"כ דס"ל דכשיודע שספק איסור לא חשוב עוד שוגג (דאי אפשר לומר משום דידיעת ספק גורמת כפרה ג"כ כמו ידיעת ודאי ומחלק, כדקי"ל דאפי' ידיעת ודאי שלאחר כל המעשים מחלקת בנודע לו וחזר ונודע לו, דשתי תשובות בדבר, חדא דריש לקיש ס"ל פרק כלל גדול דידיעה שלאחר כל המעשים אינה מחלקת, ועוד דידיעת ספק ודאי לא הוי ידיעה לכפרת קרבן ודאי, ותדע דר' יוסי דאמר בכריתות אין שנים מביאים אשם אחד על תנאי משום דס"ל אשם ודאי בעי ידיעה בתחילה, הרי דידיעת ספק לא חשוב ידיעה שעי"ז יוכל להביא קרבן שצריך ידיעה] אבל לר' יוחנן דקי"ל כוותי' מוכח דשוגג חשוב י) ובזה מצאנו טוב טעם לדברי תר"י, דכיון שאם יוודע לו שוודאי הוא יצטרך להביא חטאת השתא נמי שאינו יודע מביא אשם תלוי, ואין להקשות א"כ למה ידיעת ספק מחלקת לאשמות כיון דאף אם יוודע לו שהוא ספק איסור חשוב שוגג גם לענין אשם תלוי א"כ חד שגגה הוא, דלא קשיא דהא אפי' ידיעה שלאחר כל המעשים מחלק בנודע לו וחזר ונודע לו, ואפי' באשם שפחה חרופה שמביא גם על המזיד. מ"מ מחלק משום דבעי ידיעה בתחילה עיי"ש פרק כלל גדול, א"כ באשם תלוי אף שבא על מזיד בספק איסור מ"מ לא מתכפר בלא ידיעת ספק וע"כ מחלק ואפילו לאחר כל המעשים בנודע לו וחזר ונודע לו, וכ"כ הרמב"ם להדיא דאפילו ידיעה שלאחר כל המעשים מחלק באשמות תלויין ג"כ וע"כ אף דחד שגגה גם לענין אשם תלוי, מ"מ מחלק הידיעה משום שגורמת כפרה כמו ידיעה של אחר כל המעשים כנ"ל, מ"מ לדינא דעת תר"י הוא כנ"ל, וכן משמע במתני' דכריתות דתנן חלב ושומן לפניו ושגג באחת מהם ואינו יודע באיזה מהם, הרי דדווקא בשוגג: יא) וראי' לזה נראה מהא דכריתות (י"ח.) הי' לפניו שתי חתיכות אחת חלב ואחת שומן אכל ראשונה במזיד שני' בשוגג פטור, משום דשני' כשאכלה לא הי' איקבע איסורא, וקשה לפי מה שביארנו דהזיד בספק ונמצא ודאי חייב חטאת, ה"נ יתחייב חטאת דממנ"פ אחת חלב הי' והוא לא הי' מזיד רק על ספק איסור, וממנ"פ אם שני' חלב הי' הרי שגג בה ומביא חטאת, ואם ראשונה חלב הי' הא לא ידע רק מספק, ובאמת הי' ודאי חלב וחייב חטאת ממנ"פ: יב) וצ"ל משום דאמרינן בחולין (ה:) ר"ש אומר אשר לא תעשינה בשגגה ואשם השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו, פירש"י אשר לא תעשינה בשגגה וסמיך לי' או הודע אליו דמשמע אשר לא תעשינה אם הי' יודע שהוא אסור עיי"ש, והנה בקרא דאו הודע הא דרשינן דבעינן שיתוודע לו חטאו, וע"כ בעינן שיהי' שב מחמת אותה ידיעה, שאם הי' יודע אז אותה ידיעה שהוא יודע עכשיו לא הי' עושה [דהא האי שב מידיעתו מאו הודע נפקא ואו הודע הא קאי על ידיעה של עכשיו] והרי על חתיכה ראשונה לא נתחדשה לו ידיעה יותר ממה שהי' לו בשעת אכילה, ואין כאן ממנ"פ דשמא ראשונה חלב הי' ומ"מ פטור עלי' כיון דלאו שב מידיעתו של עכשיו עלי' דעכשיו אינו יודע ממנה רק מספק וגם תחילה ספק הי', ודווקא שגג בזה ובזה חייב חטאת ממנ"פ דעל כל אחת הוא שב מחמת ידיעתו של עכשיו שיודע על כל אחת בספק, שאם הי' יודע שספק איסור הוא לא הי' אוכל, וע"כ באשם תלוי נמי דכתב הרמב"ם ז"ל דידיעה של אחר כל המעשים מחלקת להביא שני אשם תלוי על כרחין דאשם תלוי בעי ידיעת ספק תחילה, דאל"כ לא הי' מחלק כדאיתא פרק כלל גדול למ"ד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה אין ידיעה של אח"כ מחלק ביניהם, וכיון דבעי ידיעה ממילא בעינן שיהי' שב מחמת אותה ידיעה כנ"ל, וכשהזיד בספק פטור, וזה ברור: יג) נשוב לענינינו דבשוגג דתרומה לשיטת התוס' והרא"ש דלא בעי ידיעה שפיר יש לחייבו אפי' הזיד בספק דהא תר"י מחייבי בספק אשם תלוי אפילו הזיד כיון דמ"מ על ודאי שוגג הוא, ואף שדעת הפוסקים להיפוך כתבנו הטעם משום דלאו שב מידיעתו, ושב מידיעתו הא נפקא מאו הודע ובתרומה הא לא בעי ידיעה, ע"כ נראה דבאמת חייב גם על המזיד להפריש מספק לשיטת התוס' והרא"ש: יד) ומ"מ נראה דדין זה תלוי בפלוגתא דאביי ורבא, דלאביי הזיד בספק בתרומה ונמצא ודאי אינו מביא חומש, וטעמא דידי, דהנה כבר כתבנו דדין זה דהזיד בספק ונמצא ודאי תלוי בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל, דלריש לקיש דאמר ידיעת ספק מחלקת לחטאת ס"ל דידיעת ספק מזיד מקרי ע"כ מחלקת, ולר' יוחנן דאמר אינה מחלקת ס"ל דאכתי שוגג מקרי לגבי חטאת: טו) ונראה לי דר' יוחנן לטעמי' דהנה בתוס' יבמות והם ד"ה ונעשה דהזיד בספק