אבני נזר אבן העזר תכט

דאין שוה בכל, מה אמרת אלמנה שאני שהיא בלאו חייבי עשה יוכיח והדר דינא ואייתי במה הצד: ג) אך י"ל לפי מה דאמר בשמעתין דבעולה לכה"ג קילא מחייבי עשה ואלמנה לכה"ג דתפסי קידושין הגם דלכאורה אינו מובן דאי משום דאינו שוה בכל לא ילפינן מאנוסת אביו, דזה היסוד לרע"ק בסוף פרק החולץ דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין, א"כ אלמנה נמי, ואי משום דבעולה בעשה ע"כ אין ללמדה מא"א מצרי ואדומי נמי, אך עיקר הדברים מפורש בסוף פרק האומר משום קרא דכי תהיינה שתי נשים אחת שנואה בנשואי', מוכח דתופסין קידושין באסורה לו מוקמינן לאיסור הקל בעולה לכה"ג] וכיון דיש בבעילה מה שאין בחייבי עשה ולא באלמנה, שוב אין ללמדו במה הצד, דמה לאלמנה וחייבי עשה שכן אין קידושין תופסין, וא"כ לפי סוגיא דידן אינה מוזהרת: ד) והנה לקמן (מ'.) מקשה וניתי עשה ונדחי ל"ת ומשני אי אמרה לא בעינא מי איתי' לעשה כלל, ופירשו התוס' ישנים כיון דגם היא מוזהרת היא מחוייבת לומר לא בעינא כיון דבדידה ליכא עשה דולו תהי' לאשה ונדחי, וצ"ל הלא גם בעולה בעשה ומאי אילמא דהאי עשה מהאי עשה, וע"כ לא פירש רש"י משום שנעשית עכשיו בעילת עצמו כיון דאם נשא נשוי והוי רק איסור לשעה בתחילת נשואין והעשה דולו תהי' לאשה מצוה מקויימת, ע"כ מוכרח רש"י לפרש בשהי' בעולה מכבר, וע"כ בשלא כדרכה שעדיין בתולה, אבל ביבמות אליבא דהילכתא דקידושין תופסין בחייבי לאוין ולא קילא בעולה לכה"ג משאר חייבי עשה שפיר נוכל ללמוד בעולה לכה"ג שגם היא מוזהרת מחייבי עשה ואלמנה במה הצד, וכיון שגם היא מוזהרת אין כאן דיחוי ואף בעולת עצמו אינה ראוי' לו ודו"ק: ה) ועיין בתוס' חגיגה (י"ד.) פשיטא להו בעולה לכה"ג גם היא מוזהרת דכתיב בבתולי' יקח קרי בי' יקיח ולא ידעתי אנא מצאו דרשה זו ועיי"ש בטורי אבן שבלא זה תמה על דבריהם: סימן רעח א) (שם ע"ב) בתוד"ה זר וא"ת לאביי כו' א"כ הא דתנן האוכל תרומת חמץ כו' ונראה לפמ"ש התוס' בב"ק (ד') בהא דאצטריך קרא דאדם אינו משלם את הכופר מעליו ולא על האדם ולא מיפטר משום קילב"מ משום דחייב תרתי על מיתת אדם, ביאור דבריהם דלא דמי לזר האוכל תרומה דמשכחת מיתה בלא ממון אם יאכל תרומה שלו, משא"כ בכופר דלא משכחת מיתה בלא כופר והוי חיוב אחר, וא"כ במעילה דלא משכחת מיתה בלא חיוב ממון להקדש לא שייך קילב"מ ולא גילתה התורה בהקדש כלל, ובהכי ניחא פסק הרמב"ם דהזיד במעילה לוקה ומשלם: סימן רעט א) בא"ד בסה"ד ולפי זה צ"ל שהכפרה תלוי' בהפרשה, וק"ל דא"כ למה האוכל תרומת חמץ בשוגג משלם קרן וחומש יפרוש לבד ועל התשלומין נאמר קילב"מ, ועוד קשה מה שכתבו שהכפרה תלוי' בהפרשה, דהר"ש בתרומות פרק ו' משנה א' מייתי פלוגתא דרבי ור"א בר"ש, דראב"ש אומר הפרשתו מקדשתו ורבי אומר נתינתו מקדשתו, וקי"ל הלכה ברבי מחבירו, וכיון דלא נתקדש בהפרשה איך נתכפר: ב) ונראה דהנה בספ"ק דבכורות לר"א המפריש פדיון פטר חמור חייב באחריותו עד שיבא ליד כהן, ומודה ר"א בספק פדיון פטר חמור דמפריש לאפוקי איסורו והוא לעצמו, ואף דבוודאי לא נפדה ונפקע איסורו עד שיבא ליד כהן, מ"מ בספק דאינו מחוייב בנתינה אין הנתינה מעכב, ה"נ אף דאין הפרשה מקדש הוא משום דמחוייב בנתינה הנתינה מעכב. אבל בספק דאינו מחוייב בנתינה הפרשה לבד מקדש. והתינח בספק, אבל בוודאי דקילב"מ אף דאין ב"ד כופין אותו בנתינה, מ"מ הוא עצמו לצאת ידי שמים מחוייב, ומה"ט אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו, ע"כ שפיר חשוב מחוסר נתינה דנתינה מעכב הקדושה והכפרה: ג) אך לפי זה קשה קצת סוף דברי התוס' דלאחר שהפריש הכהן יכול למחול דכיון דבשעת הפרשה עדיין לא מחל הכהן והי' מחוסר נתינה ולא קדשתו הפרשה אף שמחל כהן אח"כ במה נתקדש, וצ"ל דמ"מ הועיל הפרשה שחל עלי' חיוב לתתה לכהן, ושוב בשנסתלק חיוב נתינה ממילא נתקדש, כן נ"ל לפרש שיטת התוס': ד) ולולי דבריהם הי' נ"ל ליישב קושיית התוס' מספק בן ט' לראשון דאם אכלו אין משלם קרן וחומש, דהנה בכריתות (כ"ג.) בשתי חתיכות אחת קודש ואחת חולין אחד אכל ראשונה ושני שני' ואינו יודע איזה קודש ואיזה חולין ר"ש ס"ל שניהם מביאים אשם מעילות אחד, ר' יוסי אומר אין שניהם מביאים אשם אחד, וכתב הר"ן בחי' שבת פרק כלל גדול דטעמא דר' יוסי דס"ל אשם ודאי בעי ידיעה בתחילה [וכן משמע פירש"י בכריתות שם] ובלא ידיעה לא מתכפר, הרי דאף דבאשם לא כתיב או הודע מ"מ ילפינן מחטאת דאין כפרה בלא ידיעה, וה"נ בחומש דתרומה דבמקום קרבן קאי כדאיתא בשבת (וס"ט:) לא מתכפר בלא ידיעה, ע"כ אם אכל אינו משלם קרן וחומש לכפרה, דאי אפשר להתכפר בלא ידיעה שחטא, וזה אליבא דהילכתא דקי"ל כר' יוסי דאין שנים מביאים אשם אחד: ה) ונראה לי עוד דאפי' לרע"ק ור"ט דס"ל התם אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה היינו טעמייהו משום דאשם תלוי בא בכסף שקלים, ולכאורה לפלא דוודאי חטאת בת דנקא וספק בכסף שקלים, וכבר ביאר זה הרבינו יונה משום דבחטאת דידיעה ודאי מתחרט ביותר, משא"כ באשם תלוי דספק וליכא חרטה ותשובה כל כך ע"כ בעי בכסף שקלים, וע"כ ס"ל לרע"ק ור"ט דאשם דבכסף שקלים אין העיקר התשובה, דעיקרו הקרבן דבכסף שקלים, ור' יוסי ס"ל כיון דאף בידיעה בעי כסף שקלים ע"כ בלא ידיעה גם בכסף שקלים אינו מתכפר, וא"כ בתרומה דלא בעי כסף שקלים ע"כ בעי ידיעה לכולי עלמא: ו) (ושיטת התוס' והרא"ש דלא בעי ידיעה בתחילה, וע"כ צריך להפריש מספק, ונסתפקתי אם דווקא בשלא ידע שהוא תרומה, או דילמא אפילו ידע כיון דספק כהן הוא חשוב שוגג דלא ידע שהוא ודאי