אבני נזר אבן העזר תכב

דמוכת עץ פתחה סתום ואפשר לו לידע שהיא דרוסת איש עיי"ש, ותמוה מאד דמפורש ריש פרק האשה שנתארמלה דלא אמר ר"ג אלא בברי ושמא אבל לא בברי וברי, והעירני לזה בני ר"ש נ"י: ב) והנ"ל בזה דהרע"ב ס"ל כשיטת הרמב"ן דאמרינן מיגו להוציא ונאמנת במיגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך דבזה אי אפשר לו להכחישה ותהי' נאמנת שתחתיו נשברו בתולי', אבל לר"י דלא מהני ברי ושמא אין לו מיגו, ומה שהכריח להרע"ב לפרש בטוען ברי דק"ל דאם טוען שמא תהי' נאמנת גם לר"י דבמיגו גמורה מודה כדאיתא בריש האשה שנתארמלה, והכא אית לה מיגו גמורה דמוכת עץ אני תחתיך ויהי' ספק ספיקא ספק מוכת עץ ואת"ל דרוסת איש שמא תחתיו, אלא ודאי בטוען ברי ונאמן על זה משום חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ונשאר חד ספיקא: ג) אך יש ליישב קושיא דספק ספיקא דספק תחתיו אינו ספק גמור דשמא ברצון, ואין לומר כיון דכבר נתחייב לה כתובה מאירוסין הו"ל ספק ברצון כמו איני יודע אם פרעתיך, די"ל דלר' יהושע דלא מהני ברי ושמא עם חזקה דגופא, ה"ה דלא מהני ברי ושמא עם חזקת חיוב: ד) אך קשה לפי זה דבמתני' דמשארסתני כו' טוען הבעל עד שלא ארסתיך ולר' יוחנן לא מפסדה אלא מנה, טפי הי' לו לטעון ברצון ותהי' מפסדת לגמרי, וספק ספיקא ליכא, כיון דמודית דמשנתארסה הי', ואפשר לומר דלעולם ר' יהושע מודה דאיני יודע אם פרעתיך חייב, אלא דמ"מ ספק דרצון מגרע כח הספק ספיקא ודוחק קצת, ויותר נראה דלענין מנה אית לה מיגו דמוכת עץ אני קודם, דאז יגיע לה מנה מספק ספיקא, ומיגו לחצי טענה לא הוי, דלפי טענתה יגיע לה אז מאתים: ה) ועל דרך פלפול נראה ליישב, דמשום ספק ספיקא לא יהי' לה אלא מנה, דעל מאתים ליכא רק ספיקא דתחתיו לבד, דמוכת עץ אין לה אלא מנה, ואם תחתיו הרי יש לה מאתים, וכיון דלא יהיב לה אלא מנה הוה לי' בעילתו זנות דלא, עדיף מאם לא כתב לה כתובה דאסורה לו משום דלא סמכא דעתא, וה"נ כיון דלא סמכא דעתא על מאתים ומן הדין יש לה מאתים הו"ל פוחת לבתולה ממאתים והו"ל בעילת זנות, וא"כ אסורה לו אם לא יכתוב לה כתובה מאתים. ושוב אם מוכת עץ היא קודם הוי מקח טעות דאסורה לו אם לא יתן יותר מדינא, ושוב ליכא אלא חד ספק שמא תחתיו, דאת"ל אינה תחתיו אפי' מוכת עץ הוי מקח טעות כיון שלא הגידה האמת שהיא מוכת עץ קודם והיתה מותרת לו, אבל עכשיו שכיחשה אסורה לו מספק תחתיו כנ"ל, ועל כן ליכא ספק ספיקא במ"ע אני תחתיך: ו) אלא דאכתי לר' יוחנן אינו מיושב דאיהו ס"ל במאתים ומנה כר"מ דמ"ע כתובתה מאתים, וא"כ הוי ספק ספיקא על מאתים, וא"כ גם כשאומרת מ"ע אני קודם תהי' נאמנת במיגו דמ"ע תחתיך דיהי' ס"ס על מאתים: ז) ונראה ליישב דהנה לקמן (מ"ג:) דאף דארוסה יש לה כתובה בשכתב לה לכ"ע ולאיכא מ"ד אף בשלא כתב לה, מ"מ כשנשאת אינה גובה אלא מן הנשואין ופירש"י דאחלא לשיעבודא קמא ולפמש"כ באבני מלואים סק"ז דהיכי דאינה מוחלת גוף החוב רק שיעבוד נכסי לא מהני בלא קנין אלא אם כן מחזרת השטר, וא"כ בכתובה דאינה גובה אלא מן הנשואין אפי' לא החזירה כתובת אירוסין (דבהחזירו לא הוי פליגו אינך אמוראי שם] ע"כ גם גוף החיוב שמשעת אירוסין נמחל: ח) והנה כשנאנסה באירוסין כתב בשלטי גבורים, הובא בב"ש, דאין לה תוספת שכתב בשעת, החופה כיון שנאנסה קודם החופה, ולפי זה גם עיקר כתובה שכתב לה בשעת החופה בטלה אלא כתובה דמן אירוסין היא גובה, דהיא לא מחלה כתובה דמן אירוסין רק משום הכתובה דמן הנשואין, נמצא כשהיא טוענת מ"ע אני תחתיך, לר"י דאמר מ"ע כתובתה מאתים אפי' לא הכיר בה, הרי לפי דברי' כתובה שבשעת חופה קיימת, שגם בשעת חופה בתולה היתה דמוכת עץ חשובה בתולה ומחלה כתובת אירוסין, ושוב אין כאן אלא חד ספק מוכת עץ, דאת"ל דרוסת איש אף אם היא תחתיו אין לה כתובה שמשעת חופה וכתובה דמן אירוסין הודית בעצמה שמחלה, והוי כטענו חטין והודה לו בשעורין דפטור אף מדמי שעורים דשעורין הודה שאין לו וחטין כופר, ה"נ כתובת אירוסין הודית בעצמה שמחלה, וכתובת חופה חד ספק שמא מוכת עץ ולא יותר כנ"ל: סימן רנז א) (שס') בגמ' אלא ר' יוחנן מ"ט לא אמר כר' אלעזר כו', תמוה לי דר' יוחנן דאמר בהדיא במאתים ומנה, הרי דס"ל כנסה ואח"כ נמצאת בעולה יש לה מנה וע"כ היא תובעת מאתים, ובגמ' משני קסבר כנסה כו' והרי ר"י אמר כך בהדיא ומה חידש התרצן, ובדר' אלעזר דמקשה מ"ט לא אמר כר"י, ומשמע כר"י לגמרי במאתים ומנה אף דאמר במנה ולא כלום, הרי דס"ל כנסה ואח"כ נמצאת בעולה אין לה כלום, יש לומר דס"ד דש"ס דמשום דמוקי לה כרבנן דאיהי תבעה מנה ע"כ לפי טענתו אין לה כלום, אך אם הי' מוקי מתני' כר"מ הי' מפרש מתני' דלפי טענת הבעל ג"כ מגיע מנה. אבל לר"י קשה דאף דמוקי מתני' כר"מ דלפי טענתה מאתים, מ"מ הי' יכול לומר במאתים ולא כלום, וע"כ דס"ל נמצאת בעולה יש לה כתובה מנה וא"כ איך אפשר שיאמר כר' אלעזר, ואין לומר דהש"ס הוה ס"ל דר' יוחנן מוקי מתני' כשהבעל אינו רוצה לבטל הקידושין, וכמו במום במקח שאם אינו רוצה לבטל המקח המקח קיים, דא"כ מה הקשה הש"ס לעיל (י"ב:) לרב"ח דס"ל נמצאת מוכח עץ הוי מקח טעות גם לר"מ ממתני' דהיא אומרת מוכת עץ, הא י"ל דמתני' מיירי כשהבעל אינו רוצה לבטל הקידושין: ב) אשר ע"כ נראה דלר' יוחנן דמוקי כר"מ דהיא תובעת מאתים אי אפשר שלפי טענת הבעל אין לה כלום כמו שנבאר, וע"כ הי' ר' יוחנן מוכרח לומר לפי שיטתו דנמצאת בעולה יש לה מנה, אבל אי הי' מוקי כרבנן הי' יכול לומר דמקח טעות לגמרי, וע"כ מקשה הש"ס ומשני דר' יוחנן ס"ל כך מסברא דיש לה מנה, וטעמא דמילתא דאי אפשר לפרש המשנה במאתים ולא כלום, דא"כ מאי טעמא נאמנת הלוא מיגו ליכא כיון דתובעת מאתים, מה טענה טובה מזו יש לה עוד, וכן מפורש בסוף סוגיין ובריש האשה שנתארמלה דלמ"ד במאתים וכו' לית לה מיגו, וע"כ