אבני נזר אבן העזר תכא

פליג אלא משום דס"ל פסולות הואיל ולא חזיין לביאה אין להן חופה כמ"ש התוס' שם וכדמוכח התם סייעתא דרב ששת ממתני' דסוטה, וה"נ כבעילה חשובה, ועיין ב"ש סי' ז' סקל"ו דחופה עושה אותה חללה מדאורייתא כמו ביאה ממש, וכן בתוס' פרק נערה (מ"ט) דנשואה שאינה בעילה חשובה כבעילה לכל דבר: סימן רנג א) (שם) ברש"י ד"ה כתובתה מנה דבחזקת בעולה קיימא משנכנסה לחופה, קשה לי דלקמן (מ"ח:) מסר האב לשלוחי הבעל ונתאלמנה כתובתה אח"כ מנה אף שלא ראתה פני הבעל כלל ואי אפשר שנבעלה: ב) ונראה דרש"י יישב זה שם במה שכתב דלא תקנו לו חכמים אלא מנה, ונראה דהא מילתא תליא אם כתובה דאורייתא אי דרבנן דהתם משום דכתובה דרבנן בכה"ג לא תיקנו חכמים כתובה מאתים, משא"כ סתם מתני' ר"מ דס"ל (בדף נ"ו:) כתובה דאורייתא, ע"כ כשאינה בחזקת בעולה כתובתה מאתים אף שכבר נשאת: ג) ובתוד"ה ושמואל משמע דגדול הבא על הגדולה אף שלא השיר בתולי' כתובתה מנה, וה"ה בבא עלי' שלא כדרכה [ועי' בתוס' חגיגה (י"ד:) דנבעלה ע"י הטי' כדשמואל כשירה לכה"ג אף דנבעלה שלא כדרכה פסולה לכה"ג, הרי דנבעלה כדרכה בלא השרת בתולים היא עוד בעולה פחותה מביאה שלא כדרכה, ואף שהתוס' כתובות (ואו:) בד"ה רוב, דנבעלה בלא השרת בתולים פסולה, עכ"פ לא עדיפא משלא כדרכה, דאין סברא שיחלקו על התוס' חגיגה בסברות הפוכות] ולקמן (ל"ט:) כתבו בא עלי' שלא כדרכה בתולה גמורה ויש לה כתובה מה"ת, צ"ל ג"כ דהכא אליבא דשמואל לטעמי' דס"ל לעיל (יוד) חכמים תקנו כו' דכתובה דרבנן, ע"כ כשאינה בתולה גמורה לא תקנו, ולקמן הא כתבו דיש לה כתובה מה"ת, ע"כ דינה כמו לענין קנס דאמרינן פ"ק דקידושין באו עלי' עשרה אנשים ועדיין בתולה לענין קנס כולהו משלמי: סימן רנד א) (דף י"ב ע"ב) במשנה הנושא כו' היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו פירש"י לעיל (ב.) מזלך גרם עיי"ש, וקשה דלמה לי האי טעמא תיפוק לי' משום שברשותו נולד המום והרי הלוקח חפץ מחבירו ואח"כ הוזל דלאו מזלו גרם או לוקח בהמה ואח"כ בא דבר על בהמות דלאו מזל לוקח גרם אעפי"כ המקח קיים: ב) ונ"ל דהנה בב"ב (צ"ח) ובחו"מ סי' ר"ל סעיף ט"ו במקבל חביות מחבירו להוליכה למקום פלוני למחצית שכר והוזל קודם שהגיע לשם ההפסד למוכר, והטעם מפורש שם כיון שלא הי' לו רשות למוכרה עד שיבא לשם וקודם לכן הוזל ההפסד למוכר, וה"נ כיון שנותנין לבתולה שנים עשר חודש ולא הי' לו רשות לכונסה בתוך הזמן ובתוך הזמן נולד בה מום, הי' ראוי שיהי' המקח בטל, ע"כ קאמר משום דמזלו גרם, ולא דמי להא דהמקבל דהוזל הוא דבר הנוגע לכל ולאו מזלו גרם: ג) ואין להקשות דא"כ מי שקנה מחבירו להעמיד לו סחורה לזמן פלוני ובתוך הזמן הוזל יהי' ההפסד למוכר, וזה לא ניתן להאמר, ומפורש להיפוך בהאי דיהיב זוזא אנדוניא דבי חמוה, דלא קשיא דהתם לא אירע מום במקח רק בשוי', ודווקא בהא דהמקבל שאינו קונה גוף החפץ שגוף העיסקא הדרא למרה, ועי' ברי"ף פרק המקבל, רק לענין שכר והפסד יוקרא וזולא ע"כ כשהוזל הרי אירע מום בגוף המקח. שאף שגוף החפץ לא נשתנה הרי לא קנה גוף החפץ רק ריוח דמיו, והרי אירע מום בדמיו, וע"כ במתני' שאירע מום בגוף האשה שקנה והוא לא הי' לו רשות לכונסה עד אחר זה, דומה להא דהמקבל, והוצרך לטעמא דנסתחפה שדהו כלומר מזלו גרם: סימן רנה א) (שם) בשלטי גבורים, דאפילו משנתארסה נאנסה אין לה תוספות שהוסיף בשעת חופה דאז היתה בעולה וכתיבת התוספות בטעות היתה, עכ"ל, וק"ל דא"כ יתבטל החופה דהחופה הי' בטעות, ושוב לא תהי' נאמנת לומר משארסתני נאנסתי כיון דנמצאת בעולה ברשות האב וכאן נמצאו כאן הי' לרבא בפרק המדיר גבי מומין, וכן לרב אשי כיון דהכתובה של אב והוי מנה לאבא בידך: ב) ונראה דהנה בירושלמי פרק מצוות חליצה דאפי' אמרו ליבם שאחר חליצה תהי' מותרת לו ותנשא לו דרך נשואין החליצה כשירה. ונראה הטעם דכחו דאין תנאי בחליצה משום דהמעשה אי אפשר שתתקיים ע"י שליח, וביאור הדברים דעל כרחין אי אפשר שתעשה ע"י שליח, דהעיקר המעשה עצמה לא הרצון, על כן אינו יכול למנות שליח, דדווקא במקום שהעיקר הרצון, אם עשה שליח הרי רוצה לגרש וגם עושה שליח ברצונו, משא"כ במקום שהעיקר המעשה, אם לא עשה המעשה אינו כלום, ועל כן אין בו תנאי לבטל המעשה, דסוף סוף עשה המעשה, וזה שמעתי מגדול אחד, ועל כן ה"ה דחליצה בטעות כשירה כיון שעשה המעשה, וה"ה בחופה אף שהיא בטעות, דחופה אי אפשר ע"י שליח, דמסר האב לשלוחי הבעל לדעת רש"י ור"ן לא קנה אלא לירושה, ואפילו להתוס', מ"מ חופת אלמנה דלא מהני אלא ביחוד לא יועיל מסירה לשלוחים ולא מהני בה תנאי לבטל המעשה, וה"ה חופת יחוד בבתולה, דלמה תגרע, סוף סוף נתייחד עמה והיא חופה אלימתא דאי אפשר ע"י שליח, ולא מהני בה תנאי לבטל ודו"ק: סימן רנו א) (דף י"ג ע"א) במתני' היא אומרת מוכת עץ אני, כתב הרע"ב דנאמן לאוסרה עליו אם כהן הוא דשויא אנפשי' חתיכה דאיסורא, והקשה התוי"ט הא ספק ספיקא הוא שמא מוכת עץ ואת"ל דרוסת איש שמא אינו תחתיו עיי"ש, ובלא זה קשה למ"ש הרא"ש בשם הרבינו יונה דנאמנת בברי להתיר עצמה לבעלה, ובתוי"ט תירץ דס"ל כפירוש ר"ת