אבני נזר אבן העזר תכ

הוא שמא נשברו בתולי' שלא היטה, וא"כ בסוף ביאה הוי ספק פסיק רישי' דמותר כדברי הט"ז: סימן רמח א) (דף ט' ע"א) גמ' האומר פתח פתוח מצאתי, פירש"י כגון שהיא ממשפחת דורקטי, והקשו הח"מ וב"ש סי' ס"ח דאף אם יש דם יש לומר שהיא דם בתולים אף שזינתה דהא נותנין. לבתולה ד' לילות בתוך שנים עשר חודש וכן כתב באמת הרמב"ם ז"ל: ב) והנה בספר הפלאה הקשה דא"כ אף אם קידשה יחירה על ג' ויום אחד ליכא למימר שזינתה קודם הקידושין, דא"כ לא הי' לה דם דהא אין נותנין לה ד' לילות רק בתוך י"ב חודש, הרי דלאחר יב"ח ליכא למיתלי בדם בתולים: ג) אך הדבר נכון דיש לומר באמת שזינתה קודם ודם שמצא הוא דם נדה, דע"כ אין היכר בין דם בתולים בין דם נדה, אך עדיין לא הוי ספק ספיקא דהא אילו ידעינן שנאנסה היתה טהורה לבעלה דהוי תלינן שזנות הי' תוך י"ב חודש לנשואין והוי מוקמינן לה בחזקת הגוף, ולא שייך בזה כאן נמצא כאן הי' אף אם אי אפשר שנבעלה לאחר הנשואין כמ"ש התוס' חולין (נ"א) דלא שייך כאן נמצא כו' רק בלוקח הבא לבטל את המקח עי"ש, אך עתה שיש ספק שמא זינתה ברצון אסורה לבעלה ממנ"פ, אם זינתה כשאינה תחתיו, ע"כ דם נדה היא, ואם זינתה תחתיו, שוב ליכא אלא חד ספק דאונס, וא"כ אף אחר שטבלה אין להתיר אותה מכח ספק ספיקא, כיון שכבר מטמאינן לה מכח ספק ברצון, ושוב ליכא אלא חד ספק דאינה תחתיו, ודמי למ"ש ר"י גבי ספק טריפה שנתערבה באחרות דלא הוי ס"ס דהאיך אתה אומר שמא אינה טריפה והלא כבר אסרתה מספק, וה"נ האיך אתה אומר שמא נאנסה והלא כבר מטמאינן אותה מחמת ספק רצון: ד) וכל זה לפי דינא דמשנה דנותנין לבתולה ד' לילות אבל אחר שתיקנו חכמים דבועל בעילת מצוה ופורש דלא הי' ספק כלל לענין איסור נדה שפיר קאמר הרמב"ם, אבל רש"י כתב לפי דינא דמשנה: סימן רמט א) (שם) בתוד"ה ואבע"א וא"ת אכתי איכא ס"ס כו' ונראה דהנה הרמב"ם בפרק א' מהלכות נערה בתולה דכל הנבעלת בעיר הרי היא בחזקת מפותה ועיין במל"מ דמוציאין ממון עפ"י חזקה זו, והנה בנמק"י פרק האשה זוטא מבואר דאף במקום אמרינן כאן נמצא וכו' וא"כ כיון דנמצאת בעולה בעיר נימא דגם בשעת ביאה בעיר היתה ובוודאי הי' ברצון, וצ"ל דקושיית הגמ' דשמא כשהיא קטנה נבעלה וא"כ ליכא אלא חד ספק: ב) (בא"ד וי"ל דאם איתא דמוכת עץ היא הוה טוענת ומדלא טענה אין להסתפק בכך עכ"ל וקשה שמא היא רוצה לאסור עצמה עליו ולא עדיפא באומרת בפירוש טמאה אני לך דלא מהימנת משום שמא עיני' נתנה באחר: ג) ונראה דהנה הר"ן בשלהי נדרים הקשה הא שויתה אנפשה חתיכה דאיסורא ותירץ דאינה נאמנת לאפקועי עצמה משיעבודי' וקשה לפי שיטת מהרי"ק דשויא אנפשי' כו' הוא מטעם נדר הוי כאומר קונם תשמישך עלי דחייל, וצ"ל דהנדר יכול הבעל להפר, וא"כ ליכא ספק ספיקא דאת"ל אינה תחתיו נמצא שהי' קדושי טעות ואין הבעל מפר בקודמין): סימן רג א) (דף יוד ע"א) בגמ' רשב"ג אומר נותן לה ממעות קפוטקיא, בר"ן נדרים (ל') מביא ירושלמי נדר מיורדי הים לאחר שלשים יום ובתוך שלשים נעשו יושבי יבשה יורדי הים או להיפוך תלי בפלוגתא דר' ישמעאל ורע"ק וקי"ל כרע"ק דבתר מעיקרא אזלינן, עד כאן, ה"נ בתר מעיקרא אזלינן אבל לר"י דבתר בסוף אזלינן ה"נ משלם ממעות שבשעת גירושין: ב) ואין לחלק דשאני הכא דחייל שיעבודא מהשתא וטורף מלקוחות שקנו בין שיעבוד לגירושין, דה"נ תנן בנזיר (י"ג.) הריני נזיר כשיהי' לי בן ונזיר התחיל מונה נזירותו ואח"כ נולד לו בן מפסיק שלו ומונה של בנו ואח"כ מונה את שלו, דנזירות דהשתא אף דזמנו כשיהי' לו בן קודם לנזירות שבין תחילות נזירות לחלות הנזירות, והוא ממש כמו בע"ח שטורף לקוחות שקנו בנתים, ואעפי"כ ס"ל לר' ישמעאל דהנדר חל על אותם שהם יורדי הים בשעת חלות הנדר, ה"נ חל השיעבוד על נדרין שבשעת גירושין כנ"ל: ג) אך בר"ן פרק בתרא דנדרים כתב דגמ' דידן פליג אירושלמי ואפי' לרע"ק בתר בסוף אזלינן ולדבריו ק"ל מ"ט דנותן ממעות שבשעת תחילת שיעבוד ובש"ע לא קי"ל שם כר"ן: סימן רנא א) (דף י"א) גמ' א"ר הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד, נראה לי דעל דעת ב"ד דווקא נקיט, דאינש דעלמא אינו יכול ליעשות שליח להתגייר דאינו בתורת גירות, רק ב"ד נעשין שלוחים כיון שהם יכולים לגייר את הנכרי כמו איש דנעשה שליח לקבלה אף דליתא בקבלה הואיל ואיתי' בהולכה כדאיתא בריש האומר התקבל, והיינו ב"ד סמוכין דווקא, או לשיטת התוס' פרק האומר בקידושין גר לא בעי סמוכין כל איש דגמיר יכול ליעשות שליח, אבל לא אינש דעלמא, כמו עבד דאינו נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה הואיל ואינו בתורת גיטין וקידושין, ה"נ ישראל דעלמא ליתי' בתורת גירות: סימן רנב א) (שם) במשנה בתולה כו' כתובתן מנה, בירושלמי דאפי' ידוע שלא נבעלה כתובתה מנה, ויש להסביר הדברים עפ"י מה דאמרינן יבמות (נ"ד:) יש חופה לפסולות דכהן גדול פוסל אלמנה מתרומה דבי נשיא בחופה כמו בביאה, ואף שמואל לא