אבני נזר אבן העזר תיט

טז) ונראה דהנה יש להסביר חילוק הנ"ל בהביא עצמו לידי אונס בין הפטור מולנערה לא תעשה דבר דאז לא חשוב אונס בכה"ג, בין פטור אונס דסוטה דהפטור מוהיא לא נתפשה כמו שיבואר, דכשהפטור מולנערה לא תעשה דבר בנזקין וכה"ג הרי נעשה ההיזק, ע"כ מחוייב לשמור מתחילה שלא יעשה ההיזק, וכשלא נשמר לאו אנוס הוא, משא"כ בסוטה דהאיסור לבעלה משום שנתנה עיני' במה שאינו שלה, ואם היתה יכולה להציל עצמה ולא הצילה עצמה חשוב ג"כ כאילו נתנה עיני', כיון שיודעת שיבא עלי', ופסיק רישי' חשוב בכל מקום כמכוין, אבל באנוסה אין כאן התחלת איסור לבעלה, וע"כ אף שבשעה שנכנסה לחופה הביאה עצמה לידי כך, הרי לא הי' ברור שיבא עלי' הטפסר, דאל"כ פשיטא שאין שום נ"מ אם נשאת ברביעי או בשאר ימים, שכל הטעם שאם יהי' לו טענת בתולים כו' ואם תבעל לטפסר תחילה לא שייך בבעל טענת בתולים, וע"כ שלא הי' ברור שבודאי הי' משמרים עצמם בחשאי שלא יתוודע ליוונים, וע"כ כיון דבשעת כניסתה לא הוי פסיק רישי' ולא חשוב נתנה עיני' אז באחר, ואינה מחוייבת לחשוש שמא יבא הטפסר, דאז לא תחשב עיני' נותנת באחר כלל ואין התחלת מעילה בבעל (וכבר נתבאר דלענין איסור מותרת לכתחילה ליכנוס לחופה כיון דאח"כ תהי' מותרת משום פיקוח נפש דנבעלת לגוי אינה בכלל ג"ע, רק לענין מעילה בבעל כיון דאח"כ תהי' אנוסה ואינה נותנת עיני' באחר ולא הוי מעילה בבעל ג"כ] וע"כ איננה מחוייבת לחשוש שמא יבא הטפסר ויהי' מעל כיון דבאנוסה אין כאן מעילה בבעל שלא נתנה עיני' כו': יז) ובהכי ניחא ג"כ קושיא הנ"ל דשוב החשש שמא סופה ברצון, ואין פטור רק מולנערה לא תעשה דבר דכבר רצתה בסופה רק שרצון זה הי' באונס וכמ"ש הרמב"ם פרק א' מהלכות איסורי ביאה שיצר האדם וטבעו כופה אותה לרצות ומותרת מולנערה לא תעשה דבר ושוב תיאסר משום שהביאה עצמה תחילה לידי כך, ולפמ"ש ניחא דמתחילה לא היתה מחוייבת לחשוש שמא יבא הטפסר ויהי' מעילה בבעל, דלענין מעילה בבעל הוה ספק ספיקא שמא לא יבא הטפסר ואת"ל יבא שמא לא תתרצה גם בסוף ולא יהי' מעילה בבעל ולענין האיסור לא היתה צריכה לחשוש כלל כיון שאח"כ תהי' מותרת משום פיקוח נפש] א"כ אנוסה גמורה היתה ואף אם תהי' סופה ברצון תהי מותרת מולנערה לא תעשה דבר: סימן רמו א) (שם) תוד"ה ולדרוש וא"ת כו' וג"ע יהרג ואל יעבור, ונלפע"ד עפ"י מה דאמרינן בסנהדרין (ע"ג:) חייבי כריתות מצילין אותם בנפשם כו' אפגמא רבה קפיד רחמנא כו' פירש"י כגון עריות דחמורות והויין חרפתו מרובה שהוולד ממזר ונעשה זונה, וזה אינו עולה לשיטת הרמב"ם דאף בחייבי לאוין נעשית זונה] בביאתו, וא"כ אשת איש הנבעלת לגוי שאין הוולד ממזר דקי"ל נכרי הבא על בת ישראל הוולד כשר אפי' באשת איש לא ניתן להצילה בנפשו כגון הרודף אחר א"א להביאה לגוי להבעל לו לא ניתן להצילה בנפשו, וא"כ אינו בקרא דנערה המאורסה דהוקש לרוצח ולא אמרינן בי' יהרג ואל יעבור: ב) ויש להסביר הטעם, כי בכתוב כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, דפגם חייבי כריתות כאילו הרגה וע"כ מצילין אותה בנפשו כמו הרוצח, וע"כ יהרג ואל יעבור כמו הרוצח משום מה חזית כו', ה"נ כיון דפגמא דידה כאילו הרגה, א"כ מה חזית דמיתתה יקרה בעיני הקב"ה יותר מפגמה כיון דפגמה חשוב כאילו הרגה, וע"כ ה"ה דהוי פגם גבי דידי' כשבא על חייבי כריתות, והא דהבא על בהמה אין מצילין אותו בנפשו הטעם כיון שאין מקפיד על פגמו, ובגמ' אמרינן דבאינה מקפדת על פגמה אין מצילין אותה בנפשה, וע"כ פגם דידי' כאילו הרגוהו ומאי חזית דדמא דידי' חביב יותר אצל הקב"ה משלא יפגם, וע"כ בנבעלת לנכרי כיון דאין הוולד ממזר דינו כחייבי לאוין, ופגם דידה לא הוי כהריגת נפש ולא שייך מה חזית ויעבור ואל יהרג [עוד חידוש בזה תמצא באבני נזר יו"ד סי' ק"ל]: סימן רמז א) (דף ואו ע"ב' תוד"ה רוב בקיאין הן וא"ת כו' וי"ל דשמואל הי' יכול לבעול בעילה גמורה כו' עיי"ש, ולפי זה אף דקי"ל מותר לבעול בתחילה בשבת, בעילה גמורה אסורה. וקשה על הפוסקים שלא חילקו, ובדרישה ופרישה תירץ דזה למ"ד חבורי מיחבר ואסור משום הוצאת דם. ובבעילה גמורה אם אינו בקי כשמואל ודאי מוציא דם, אבל אנו קי"ל מיפקד פקיד ושלא לעשות פתח אף בבעילה גמורה רוב בקיאין, וקשה לי דהתם הרי בדקוה ע"י שהושיבו אותה על פי חביות ולא הי' ריחה נודף, וזה אינו מוכיח רק שאין כאן פתח שיכנס הריח: ב) ויש ליישב דהנה קשה איך נתעברה ע"י הטי' דהא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה, וכיון שעדיין בתולה אפי' ביאה שני' כראשונה, שהרי בנות לוט נתעברו מביאה ראשונה משום שהוציאו תחילה בתולותיהם, הרי דכשאינה בתולה מתעברת מביאה ראשונה, וה"ה דכשהיא בתולה אינה מתעברת גם בשני', אך י"ל דהטעם דאינה מתעברת מביאה ראשונה משום דאית לה צער השרת בתולים, ומתוך צערה אינה מזרעת מיין נוקבין, אבל כשבועל בלא הטי' ואין לה צער שפיר מתעברת בראשונה, וזה בבקי כשמואל, אבל בשאר בני אדם שאין בקיאין לבעול בעילה גמורה בלא דם והפתח עדיין אינו פתוח והוא מוציא דם בבעילתו, הו"ל חמיד ביאה ראשונה ואי אפשר שתתעבר, וע"כ באמבטי עיברה דאין לה צער כלל, כן יש ליישב דברי הפרישה, אולם עיקר תירוצו אינו נוח לי דבגמ' לא משמע שום חילוק בין למ"ד מיפקד פקיד ולדם הוא צריך, בין למ"ד חבורי מיחבר ולהנאת עצמו הוא צריך: ג) ולפענ"ד נראה ליישב לפמ"ש הט"ז סי' שט"ז ס"ק ג' דספק פסיק רישי' מותר, דאף אם לפי האמת הוא פסיק רישי' מ"מ כיון שאצלו הוא ספק לא חשוב פסיק רישי', וא"כ הכא בתחילת ביאה מותר דבזה רוב בקיאין ולא הוי פסיק רישי', ובסוף הוי ספק פסיק רישי', דאפשר כבר נשברו בתולי', בתחילת ביאה, שהרי לר"י דאמר דבר שאין מתכוין אסור התחלת ביאה אסור, הרי דעכ"פ ספק