אבני נזר אבן העזר מב

הפסולות לו אינו עובר בלא יחלל כלל דמחוללת ועומדת וחילול הזרע אינו. רק כשיוולד, נמצא שהאיסור האשה אינו משום חילול הזרע וע"א נאמן עלי' כמו בשאר איסורין, אבל הכל חולקין על הרמב"ם ודינו של תוס' רי"ד נכון, וע"כ כתב תוס' רי"ד דינו כדבר שבערוה ולא כתב דבר שבערוה רק בכ"ף הדמיון, והוא כמו שאמרתי, שבאמת אינו דבר שבערוה רק שמ"מ דינו כדבר שבערוה כיון שכל האיסור מחמת פסול זרע ופסול זרע צריך ב"ד, ובש"ש השמיט מתוס' רי"ד כ"ף הדמיון או אולי סופר השמיטו מש"ש וגרע הרבה כמ"ש: כה) והנה לפי זה בנ"ד בפצוע דכה דאינו רק איסור גרידא לדידי' לכולי עלמא חשיב כשאר איסורין וכיון שהספק לפנינו אביו נאמן עליו שבידי אדם הוא, והא ודאי אין סברא כלל לומר למה שהעלו האחרונים ספק פצוע מותר וחשיב אתחזק התירא, דזה אינו דחזקה הוא ודאי, אבל זה ספק הוא אלא שספק מותר וספק ממזר מותר גם בממזרת, וכן ספק פצוע דכה להמתירין פצוע דכה בממזרת מותר גם ספק פצוע דכה בממזרת, ובדברי העדים לא מצאתי סתירה לדברי אביו, דמה. שאמר שאביו לא ידע, מה בכך שמא בשעה שנתוודע לו חקר בענין ונתוודע לו שהי' בידי אדם: כו) מ"מ נראה שזה פשיטא שלא הי' אביו אצל המעשה רק שי"ל שמצא החוט קשור במילתו, אך מדברי העד מוכח שגם זה לא מצא רק מחקירה ודרישה, ויען שאצל המעשה לא הי' רק קטנים י"ל שחקירתו הי' רק מהקטנים ואין דבריהם מעלין ומורידין לענין הדין: כז) ובעיקר הדין ספק בידי שמים ספק בידי אדם אם נחשוב לספק פצוע דכה יש לעיין דהוי חזקה דאתיא מכח רובא שעכשיו נעשה כמ"ש הרשב"א ושאר פוסקים גבי גבינות שנעשו מבהמה שנמצאת טריפה דהוי חזקה, הן אמת דלפענ"ד דחזקה כיוצא בה שסותר חזקה דהשתא לא אמרינן אלא אם דנין על למפרע דאמרינן השתא איתרע ואין מחזיקין ריעותא למפרע כמו חזקת מקוה שטבל קודם שנמצא הריעותא וכן בלא מצא בתולים שאנו דנין על שעת קידושין אם היתה בעולה אז והוי מקח טעות, וכן במומין, וכן בגבינות על הבהמה בשעה שנחלבה ואין מחזיקין ריעותא למפרע, אבל בנ"ד שדנין על האיש עכשיו, וכך י"ל שבא מבטן כמו שיש לומר שאחר כך נעשה: כח) אך יש סתירה לזה מתוס' כתובות (ט.) ד"ה לא צריכא., ואם כי בחי' פ"ק דכתובות ישבתי דברי תוס' אף לפי סברא זו באורחא חריפתא, מ"מ פשטות דברי תוס' להיפוך, וכן יש סתירה לזה מדברי המרדכי שהביא הב"י סוף סי' תקט"ו, וכן יש סתירה לזה מדברי הפוסקים ביו"ד סי' שצ"ז וע"כ אף שהסברא נראה בעיני נכונה אין כחי לחלוק על כולם, מה גם שאין לי ראי' רק מסברא ): כט) אך יש לחלק בין הא דגבינות שהרי יש לה חזקה שלא הי' טריפה כשנולדה, לא מבעיא אם היא לאחר י"ב חודש, אך אף אם היא תוך י"ב חודש. ע"כ מדנתעברה וילדה (מדיש לה חלב] ע"כ לאו טריפה היתה רק שהיא חזקה שלא נתבררה בשעתה וכמ"ש התוס' באמת דמהאי טעמא הגבינות אסורות, ע"ז אומר הרשב"א שהי' נתברר ג"כ מחמת הרוב, אבל בנ"ד אנו מסופקין שחזקה בטעות הי' שבאמת מן הבטן נולד כך, ויען שדעת התוס' הי' שאף בזה לא אמרינן חזקה אין לו להפליג מחלוקתם ולומר דאפי' אפשר שהי' בטעות ניזיל בתר חזקה, ובזה מיושב קושיית הד"מ הובא בש"ך סי' א' סק"ה: ל) אך יש ריעותא גדולה במה שהבשר שבין הנקבים נוטה למראה בלאה, ומה שהרופא מקראקא אמר שברור שאינו מבטן אינו מזיק, שהרי מוכחש מהרופא שבגב"ע שמעיד שהי' מבטן, גם נראה מדבריו שאומד דעת שלו שהי' מבטן, אך המראה ריעותא גדולה, ואולי נאמר בזה כהא דבכורות מ"ב: הואיל ואשחני אשתני, מ"מ הוא רחוק בעיני: לא) נשתהה התשובה בידי עד שדברתי עם רופא אחד בן תורה הגם שלא הניח אגזאמען בכל זה כותב ריצעפטין ושאלתי אותו אם אפשר שתתעבר ואמר ג"כ כדבריי שאי אפשר שתתעבר מאחר שאינו יורה לפי המקור, עוד דברתי עם רופא מומחה ישראל כמו רופא זמנינו ואמר כי באפעראציע בוך כן כתוב שאי אפשר שתתעבר, ושאלתי הרופא המומחה אם מה שהוא בלאה ראי' שהוא בידי אדם ואמר שאינו ראי' שאפשר שהוא מן הבטן ואעפ"כ הוא בלאה, מעתה אני מסכים להתירו בקהל: לב) אך דא עקתא אולי תתעבר כעובדא דבן סירא, ואני מסופק אם נתלה אח"כ בזה או נתלה בזנות ותיאסר לו וגם הבנים יפסלו, לזאת הי' נ"ל עצה ליתן גט על מנת שיעשה איזה דברים שירצה להתנות בה, ואם תתעבר יעשה אותו דבר והוי פנוי' למפרע ויוכל אח"כ לקדשה שנית ואין איסור למפרע משום איסור פנוי', לא מבעיא להמתירין פלגש, אך אף להאוסרין כיון דעכשיו אסורה לכל העולם משום חזקת אשת איש אין בזה צד קדישות, וראי' לזה שחכמים תקנו נשואין לקטנה ויוצאת במיאון וכי מיאנה מותר בקרובותי' והיא בקרוביו דנשואין קמאי עקרא. ולא חשיב איסור למפרע, וביבמות נ"ט: דאפי' לר"א פנוי