אבני נזר אבן העזר תיח

אלא ודאי דגם אח"כ לא נחשב אונס כיון שהוא סיבב הדבר, וא"כ חייב על הצחוק שאח"כ מחמת אונס המלך כיון שהוא סיבב על עצמו, ועל זה כתב הריב"ש שאפשר לחלק, דנהי דאונס כזה אינו פוטרו מפשיעה שבתחילה, מ"מ אינו בדין שיתחייב עליו, והכא אם תחשבנו אונס אין כאן התחלת חיוב שלא הי' דעת הציבור שיהרג ואל יעבור, ואם אתה הולך בתר עכשיו אין כאן התחלת חיוב כיון שלא הי' דעת הציבור להחרים על זה, ותיזיל בתר מעיקרא לחייבו אינו בדין, משא"כ בשומר שמתחילה פושע הי' וכבר נתחייב, ולפי זה בכל מקום דאמרינן אנוס רחמנא פטרי', כל שסיבב לעצמו אונס אין האונס פוטרו, וכיון דלשון הש"ס אונס רחמנא פטרי' משמע שבעצם יש חיוב על המעשה רק שהאונס פוטר, וכשסיבב אין האונס פוטר: ח) ותדע שאנוס רחמנא פטרי' אין הפירוש שאין התחלת חיוב. שהרי בהגוזל קמא אייתי ראי' דמומחה לתרנגולי את ואפטרך, ואם כשהי' אונס אין התחלת חיוב הלא המוציא מחבירו עליו הראי', אלא ודאי חיוב יש והאונס פוטר וצריך להביא עדים על הפטור כמו טענת מחלת דאינו נאמן בלא מיגו, וכיון שהאונס פוטר כל שסיבב אינו פוטר, אבל אשת איש שנאנסה דמותרת לבעלה לאו מונערה לא תעשה דבר ילפינן, אלא מוהיא לא נתפשה, דאין איסור רק אם לא נאנסה, וא"כ אם נאנסה אין כאן התחלת איסור, ולא דמי לפטור אונס בכל מקום שהתורה כתבה שבזה פטור והאונס פטור, משא"כ בזה הוא תנאי באיסור שלא נתפשה: ט) ולקמן (ט') דמקשה הש"ס ואמאי ס"ס היא ספק תחתיו ספק אינו תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון, ויקשה לי איך ספק באונס ספק והא קי"ל דצריך להביא עדים שהי' אונס, בחו"מ סי' ר"א, וביור"ד סי' רל"ו סעיף ואו, וכן בב"ק אייתי ראי' דמומחי לתרנגולי את ואפטרך, ומוציאין ממון דמסתמא לא חיישינן לאונס, ואיך נחשב ספק דאונס ספק: י) אך לפמ"ש נכון היטב דווקא פטור אונס בכל מקום דמונערה לא תעשה דבר ילפינן כדאיתא בב"ק (כ"ח:) ע"כ צריך להביא ראי' על הפטור, ועוד יש לדמותו למ"ש הפוסקים אחרונים בטעם דברי הרמב"ם ספיקא דאורייתא לקולא, דכל דבר הנכתב בתורה הכוונה דווקא על וודאי ולא על ספק, וה"נ דהתורה פטרה אונס צריך שיהי' דווקא ודאי אונס. אבל סוטה אדרבה תנאי האיסור היא לא נתפשה: יא) ובזה נראה ליישב קושיית התוס' שם שהקשו דאפי' קיבל בה אבי' קידושין פחות מבת ג' הוה ס"ס ספק באונס ספק ברצון ואת"ל ברצון שמא בקטנות ופיתוי קטנה אונס הוא, ולפמ"ש נראה דהנה לקמן (ל"ה:) ת"ר הממאנת אין לה לא קנס ולא פתוי, ובגמ' הא קטנה בעלמא יש לה קנס וקנס היינו אונס, ועיי"ש בתוד"ה לא קנס וקשה כיון דקטנה היא לא משכחת בה פיתוי דלעולם אונס היא ושותה בעציצו, ע"כ נראה דתרי גווני אונס הם, אונס דקרא ותפשה ושכב עמה שלא הי' לה רצון אל הביאה, הב' תחילתה באונס וסופה ברצון דחשוב אונס דיצרא אלבשה ואף שבאמת מתרצית, מ"מ היא מוכרחת לרצון זה, וכן כתב הרמב"ם שיצר האדם וטבעו כופה אותו לרצות כמו כן פיתוי קטנה שאין לה דעת שלא להתפתות וטבעה גובר על שכלה, והנה לקמן (נ"א:) והיא לא נתפשה ויש לך אחרת שאעפ"י שלא נתפשה מותרת ואיזו זו שתחילתה באונס וסופה ברצון משמע דמהיא דריש, לפי זה באונס הבתולה דליכא קרא כהאי גוונא לא חשוב אונס. אך התוס' יבמות (נ"ו:) כתבו דאסמכתא היא, ומסברא היא דיצרא אלבשה: יב) אך נראה דאונס הזה שבאמת מתרצית רק שמוכרחת לרצות לאו מוהיא לא נתפשה ילפינן ולומר דכהאי גוונא חשוב נתפשה דלא דמי, דאיסור סוטה מפורש במשנה דסוטה (ט') היא נתנה עיני' במה שאינו שלה שלה נטלו ממנה, וכשנתפשה לא נתנה עיני' כלל, משא"כ זו שנתרצית, אך היתר סופה ברצון מולנערה לא תעשה דבר ילפינן כמו בריש פרק המניח ובנדרים דשם החיוב על מעשה עבירה וכשאנוס אין עליו חיוב של כלום, ה"נ כיון דאנוס הי' על הרצון שמוכרחת לרצות אין עלי' עונש של כלום, ואף שנתנה עיני' כו' אין עונשין אותה על זה ואין נוטלין ממנה שלה, וע"כ דין המאנס הבתולה. כשמפתה קטנה אין עליו עונש מאנס, דבאמת כה"ג לא חשוב נתפשה, דחיוב מאנס קאמר בגמ' משום שעבר על דעתה ועל דעת אבי'], וזה לא עבר על דעתה שהיתה רוצה, ואף שהי' מוכרחת על רצון זה ואין מחייבין אותה על רצון זה דילפינן מולנערה לא תעשה דבר, אבל אין ראי' משם לחייב אותו דסוף סוף היתה מתרצית ולא עבר על דעתה. יג) שוב מצאתי כן בחי' הרמב"ן (דף ל"ז:) ד"ה מתנ' הבא על בתו דשוטה ומפותה אין מצילין אותה בנפשו דמ"מ היא מתרצית, ויותר מזה מפורש במלחמות ר"פ נערה דקטנה מפותה דינה דין מפותה שאם כנס לא משלם: יד) נשוב לענינינו דמקשה ספק ספיקא היא ספק באונס ספק ברצון אף שבכל מקום צריך להביא ראי' שאנוס הי', היינו משום שמעשה היזק נעשה רק אנוס רחמנא פטרי' וזה בידוע שהוא אנוס, אבל בנתפשה דסוטה לאו משום דאונס רחמנא פטרי' אלא משום דלא נתנה עיני' ואין התחלת איסור של כלום, מעתה בפחותה מבת ג' אין להקשות שמא זינתה כשהיא קטנה ואונס הוא, דבזה הרי נתנה עיני', רק שאין עונשין אותה ע"ז כיון דאנוסה היתה על הרצון כנ"ל וצריך עדים שהיתה אנוסה, אבל בספק קטנה אין להכניס זה בספק כלל טו) ואין להקשות דא"כ הא דתחילתה באונס וסופו ברצון דווקא בלא פשעה שהכניסה עצמה למקום האונס, אבל אם הכניסה עצמה שוב לא מקרי אונס לפטור מקרא דולנערה לא תעשה דבר כיון דנתנה עיני' כו' רק שהיא מוכרחת אל הרצון ופטורה מקרא דלונערה לא תעשה דבר כו' דאנוס רחמנא פטרי', וזה בשהי' אנוסה גם מתחילה לא כשהכניסה עצמה כמו שהוכיח הריב"ש מהא דהוליכה למקום חיות ולסטים, וא"כ הא דולדרוש להו דאונס שרי, הא בזה תהי' אסורה שמא סופה ברצון כיון שהכניסה עצמה בתחילה אל האונס. מיהו בלאו הכי כתב הפנ"י בהא דתחלתה באונס וסופה ברצון מותרת דווקא שלא הכניסה עצמה מתחילה, וע"כ אשה שנתייחדה עם פרוצים אינה נאמנת לומר נאנסתי דחיישינן שמא תחילתה באונס וסופה ברצון: