אבני נזר אבן העזר תיז

גט וא"צ לאפקעינהו, אבל התם דלאו משום דאנוס רחמנא פטרי' רק דמיתה כזו לא אסיק אדעתי' ולא על זה התנה לא שייך טעם זה כלל, ודוק היטב: ד) ולפי זה בשמעתין אפי' אונסא דלא שכיח כלל אין טענת אונס, ובהא דגיטין אפי' כעין אונס דשמעתין רק שהאונס שינוי בגוף התנאי יש אונס: סימן רמד א) (דף ג' ע"ב) בגמ' ולדרוש להו דאונס שרי, קשה לי לשיטת הרשב"א והרז"ה בנשפכו חמין שלאחר המילה אסור למול אף שאח"כ יוכל להחם משום פקוח נפש מ"מ אסור לעשות עכשיו דבר שע"י זה יחולל שבת לבסוף כיון דמילה של עכשיו אינו דוחה חילול שבת של חימום מים של אחר המילה, וה"נ איך מותרת ליכנס לחופה הלא גורמת שתיבעל לטפסר אח"כ: ב) ונראה לחלק דדווקא במילה שאם לא יוכל להחם אח"כ הי' אסור למול עכשיו לסכן התינוק והוא מל עכשיו רק על סמך שיחלל שבת אח"כ והוא גורם ומתכוין לחילול שבת שלאח"כ, שהרי רוצה בחימום המים של אח"כ שלא יסכן התינוק, משא"כ בבתולה הנשאת שאינה רוצה כלל בבעילת הטפסר, ואף שגורמת לכך אינה מתכוונת לכך, ודומה למ"ש הרמב"ם בדיין שטעה דאעפ"י שגרם להזיק לא נתכוין להזיק: ג) אלא דאכתי קשה מהבא במחתרת דניתן להצילו בנפשו אפי' בשבת, ואמרינן ביומא (פ"ה:) דחשוב ודאי פיקוח נפש שודאי הגנב בא על דעת כן שאם יעמוד כנגדו יהרגנו, וא"כ איך מותר לבעה"ב לעמוד כנגדו להציל ממונו הרי הצלת ממון אינו דוחה שפיכת דמים וחילול שבת, והתם לכך נתכוין שיהרג הגנב כדי שלא יהרגנו הגנב, אלא ודאי כיון שאח"כ יהי' פיקוח נפש מותר עכשיו לעמוד על ממונו וכשיטת הרמב"ן ז"ל במילה, ושיטת הרשב"א והרז"ה ז"ל צע"ג ועי' אבני נזר ח' או"ח סי' תכ"ח אות י"א]: סימן רמה א (שם) ולדרוש להו דאונס שרי, קשה לי לשיטת הריב"ש סי' קע"ב בקהל שהחרימו שלא לצחוק ועבר אחד ונכנס למקום שהי' הדבר קרוב שיכריחהו לצחוק ואח"כ הי' מותר משום פיקוח נפש והשיב הריב"ש דכהאי גוונא לא חשוב אונס כיון שמתחילה הביא עצמו לידי כך, והביא ראי' מהא דהדוב והנמר כו' הרי אלו אונסין אימתי בזמן שבאו מאליהן אבל אם הולכין במקום גדודי חיות ולסטים אין זה אונס, וה"נ הרי הביאה עצמה לאונס זה בכניסתה לחופה: ב) ולכאורה יש לומר דאח"כ בשעת ביאה היתר דפיקוח נפש דוחה האיסור דאינו בכלל יהרג ואל יעבור כמבואר הטעם בפוסקים אי משום דקרקע עולם ונראה לי דלפי הטעם דקרקע עולם לא חשוב היתר שהרי כתב הר"ן בחי' סנהדרין בטעם קרקע עולם דג"ע ילפינן דיהרג ואל יעבור מש"ד וטעמא דשפיכת דמים שלא יהי' זה מציל עצמו בגופו של חבירו אבל בג"ע בקרקע עולם אינה מצלת עצמה בביאת איסור דחשוב כשפיכת דמים, רק במה שמוסרת עצמה לביאה ואף אם לא יבעלנה הרי לא יהרגנה, נמצא שלא הותרה גוף הביאה לצורך פיקוח נפש, דלהציל עצמו בג"ע אסור, רק המסירה לביאה שאינה צריכה למחות, ושוב חשובה אונס על הביאה, דאי אפשר לה למחות שמא יהרגנה, וזה מותרת שלא למחות, אבל גוף הביאה אין היתר אלא אוסם] אי משום דנבעלת לגוי אינה בכלל ג"ע ולאו משום אונס אלא דפיקוח נפש דוחה: ג) ואין לומר דמ"מ חשוב ומעלה בו מעל א שמותר, שהרי מדעתו נכנסה לחופה, אך הא ליתא דאסתר מדעת מרדכי נכנסה לאחשורוש ומצוה רבה עבדא ואעפי"כ נאסרה למרדכי משום ומעלה בו מעל ומקרא מלא הוא ותאמר לאה בגד ופירש"י בגדת בי כאדם שבוגד באשת נעורים אף שנתנה בעצמה שפחתה אליו: ד) ונראה ליישב דהנה הריב"ש כתב שם וז"ל ואפשר לחלק דהתם לענין חיוב הנזק שנתחייבו בו מן הדין והוא רוצה לפטור עצמו מחמת האונס וכיון שהוא גורם האונס הרי הוא פושע וגורם האונס ואין ראוי שיהי' פוטר אותו האונס ההוא, אבל בנידון זה אף אם מתחילה פשע בהראות עצמו במקום הצחוק אין זה מחייבו בחרם וכשהמלך צוה עליו וצחק מפני פיקוח נפש הרי עתה אנוס הוא בשעת הצחוק ולא חל עליו החרם שאין כוונת הקהל שיהרג ואל יעבור שהרי אם בא לפנינו לשאול היינו מורין לו שיצחוק ולא יעבור על מצות המלך עכ"ד: ה) וראיתי בספר ישועות ישראל סי' כ"א שפירש חילוק הריב"ש בין פטור אונס בין פטור משום פק"נ דפטור אונס ילפינן מולנערה לא תעשה דבר ואונס כשמה וכל שסובב לעצמו לא מקרי אונס אבל כל שהותר משום פיקוח נפש הרי הפ"נ דוחה האיסור ואין כאן איסור כלל דומה לחולה שאכל דברים המחליאים אותו עד שצריך לחלל שבת עבורו דאין כאן איסור, וזה שכתב הריב"ש וצחק משום פיקוח נפש ובהם האריך, ואף שדברי טעם הן, אין נראה שיהי' זה כוונת הריב"ש, שהרי כתב וכשהמלך צוה עליו וצחק מפני פ"נ הרי עתה אנוס הוא, הנה שאחר שכתב מפני פיקוח נפש כתב הרי אנוס הוא, הרי שמשום טענת אונס פוטר אותו: ו) והנ"ל בכוונת הריב"ש, דהנה צריכין להבין ראיית הריב"ש מהא דשומר, דשומר על. מה שהוליך אותו במקום חיות אנו מחייבין אותו ודומה לזורק חץ בבהמה והרגה דאף שבשעת מיתת בהמה אנוס הי' חייב על הזריקה ה"נ חייב על הפשיעה, וכך הם דברי הנמק"י סוף פרק כיצד הרגל, אבל הכא שעל שעת הצחוק אתה בא לחייבו ואז אנוס הי': ז) אך נראה דהנה בתוס' פרק אלו נערות (ל"ד:) דשומר משעת פשיעה נתחייב, ומשמע בנמק"י ריש פרק הגוזל ומאכיל, דאם בא האונס לבסוף שלא מחמת הפשיעה דקי"ל דפטור, מ"מ בתחילה נתחייב אלא שאונס שאח"כ פוטרו (וע"כ בספק אם בא האונס מחמת הפשיעה הוה לי' איני יודע אם פרעתיך וכיון דחזינן דאונס הוה פטור, א"כ מה בכך שבתחילה פשע ונתחייב מ"מ כיון דאח"כ הוי אונס יפטרנו האונס