אבני נזר אבן העזר תיד

הא בשעת ביאה אינם מהלכין וא"כ הוי רה"י, ותרצת דבאמת (לר"י) לא ילפינן ס"ט ברה"ר מסוטה רק בקו"ח דודאי טומאה הותרה בציבור, וע"כ פי' הגמ' דנזיר מה סוטה בועל ונבעלת דמשום שהם עומדים לעולם הוי רה"י, והא דלא מוקי מתני' דשני נזירים בעומדין משום דשם בקטן שאין לו כונה לקנות ולא הוי רה"י: ב) והנה מ"ש דמשום שעומדין הוי רה"י הנה היא גופה ספק אם נבעלה אי לא נבעלה ולא עמדה כלל, וא"כ אמאי הוי ודאי טומאה משום רה"י כיון דהיא גופה ספק אם הוי רה"י, והת"י מקשה שפיר דאיך משכחת רה"ר ודאי בסוטה, אבל לא לומר דהוי רה"י ודאי: ג) גם מ"ש דקטן אין לו ד' אמות שאין לו כונה לקנות ד' אמות א"צ כונה דחכמים הקנו לו רק באומר אי אפשר בתק"ח אינו קונה כמ"ש הנמק"י פ' שנים אוחזין אבל בסתמא קונה: ד) ועוד שאם באנו לומר כסברא הנ"ל משום ד' אמות א"א לומר משום תק"ח במציאה וגט, דלמה הי' להם לתקנו לענין טומאה, והרי במתנה אין ד"א קונה דלא צריך התקנה כ"ש לענין טומאה, אך הפ' דהנה במעביר ד' אמות פי' בעה"מ פ' הזורק ור"ן פכ"ג דהוי תולדה דמוציא מרה"י לרה"ר כיון דד' אמות קונות לו חשוב כמו רה"י והתם אינו מתק"ח דא"כ איך מחויב סקילה מה"ת ואף קודם תק"ח, אך הפי' דחכמים לא תקנו ד' אמות לקנין רק משום שד' אמות יש להם שייכות לאדם כמו יוצא לחוץ לתחום יש לו ד' אמות וכן מנודה מתרחקין מד"א (ע"כ תקנו ד' אמות] ומטעם זה ג"כ חשיב כרה"י קצת לענין מעביר שיחשב תולדה (עי' רב המגיד פ"ז דדומה קצת הוי תולדה) וכן יאמר לענין טומאה ואין חילוק בין קטן לגדול: ה) ובעיקר קו' המעשה רוקח מילתא דתמיהא דכירא הנה גם אני הקשיתי בילדותי ובאותו יום השגתי ס' מעשה רוקח והוא הי' זקיני הי' הספר חביב עלי מאד ותחילת פתיחת הספר מצאתי זאת הקושיא, ואני תירצתי עפ"י מ"ש בחי' הר"ן ריש נדה בהא דחברותי' נושאות אותה במטה דהרבה נשים חשיב רה"י הואיל ואסור לאדם אחד להתיחד עם כמה נשים, ומבואר בר"ן דמפרש רה"י מקום סתירה, וע"כ בהרבה אנשים הואיל ואינו מקום סתירה הוי רה"ר, וע"כ בקינא לה על כמה בני אדם כאחד הרי הקנוי משוי לה מקום סתירה כמו שכתב התה"ד לענין פתח פתוח לרה"ר דאחר הקנוי גם זה חשיב סתירה, וה"ה אם קינא אף עם כמה אנשים כאחד קפידא דבעל משוי לה מקום סתירה ורה"י, וספק טומאה ברה"ר לא הוי דומיא דסוטה אפי' עם כמה בני אדם וגמ' נקט בועל ונבעלת דזו בעצמותי' רה"י אבל תלתא בעצמותם רה"ר, ומ"מ נאסרת בקינא עם הרבה אנשים משום דקינא משוי לה רה"י: ו) ואף לתוס' ריש נדה דלית להו הא דר"ן, הנה בתוס' ריש נדה כתבו לילה הוי רה"ר לענין סוטה אף דשייך בה סתירה והביאו בשם הירושלמי שחולק ע"ז אלא דלילה הוי רה"י, י"ל פליגי בזה אי מקום סתירה משוי לה רה"י: עלה והצלח בתורה כנפשך ונפש חותנך זקינך דו"ש וש"ת. הק' אברהם. חידושים מס' כתובות סימן רמ פרק בתולה נשאת א) (דף ב') במתני' שאם הי' לו טענת בתולים הי' משכים לב"ד, ובגמ' (ט") מפרש דהיינו לאוסרה עליו, והקשו בתוס' דהתינח בת כהן או פחותה מבת ג' דליכא רק חד ספק אבל בשאר נשים למה תקנו: ב) ונראה ליישב, דהנה בשטמ"ק הקשה על קושיית הש"ס והא ספק ספיקא הוא, דספק טומאה ברשות היחיד ספיקו טמא הא ילפינן מסוטה, ואפי' ספק ספיקא לא מהני בספק טומאה ברה"י, והנה בספק אונס יכולין ליישב דאינו בירור שהי' ברה"י דאת"ל באונס יוכל להיות שהי' שם עוד אחד ואולי סייע לאונסה, כי האונס הוא דבר במקרה ומתהוה לפעמים כך או כך והא דאמרינן דסוטה ברה"י היינו דנסתרה לרצונה] וכיון דהי' תלתא הוי רה"ר, וכיון דהיא גופי' ספק אם הי' ברה"י לא חשוב ספק טומאה ברה"י ומותר בס"ס, (וממילא מיושב קושיית התוס' לקמן (ט') ד"ה ואבע"א למה דמשני בפחותה מבת ג' דאכתי איכא ס"ס דאם זינתה בקטנות מותרת דפיתוי קטנה אונס הוא (והיא מותרת בנתקדשה פחותה מבת ג' כמו אם נתקדשה בקטנות לאחר ג' דספק אינו תחתיו היינו בקטנות כיון דנתקדשה בקטנות, ואם זינתה בקטנות היא מותרת אפי' תחתיו] והוה ס"ס ספק בקטנות ואת"ל בגדלות שמא באונס, ולפמ"ש ניחא, דספק בקטנות שוב הוי ספק ברה"י ואין כאן אלא ספק אחד שמא באונס, דאת"ל ברצון וספק בגדלות וספק בקטנות הוי ספק טומאה ברה"י וטמא ודאי]: ג) אך עדיין קשה, דליכא אלא חד ספק, דאת"ל ברצון ודאי הי' ברה"י, והוי ודאי טומאה: ד) וליישב נראה, דהנה בסוטה יש לאו ועשה, עשה דונטמאה, ול"ת דאחרי אשר הוטמאה דכתיב במחזיר גרושתו דאמר ביבמות (י"א) לרבות סוטה שנבעלה, והנה סוטה שגירשה בעלה ובא עלי' בלא קידושין, הדבר פשוט שאין בו לאו דלא עדיף ממחזיר גרושתו דביאה בלא קידושין אין בו לאו, וכתב הריב"ש סי' ש"ס דאין בו איסור מדאורייתא, ה"ה סוטה דאתרבי בהאי קרא, וז"ל הה"מ פרק א' מהלכות איסורי ביאה וקרא הכי משמע להו לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה, וג"כ לא יוכל אחר' אשר הוטמאה, וא"כ אין איסור אלא בקידשה ובעלה אח"כ, ובכ"מ פרק י"א מהלכות גירושין הביא יש מי שפירש דאם בא עלי' בעלה בעודה תחתיו אחר שזינתה אינו לוקה, ואינו לוקה אלא אם. כן גירשה והחזירה, והא ודאי ליתא, וז"ל הרמב"ן ז"ל בס' המצוות מצוה ט"ז שנמנע האיש שזינתה האשה תחתיו מלבוא עלי' עוד, הרי דהלאו על הביאה לבד ואף דבמחזיר גרושתו אינו חייב אא"כ קידשה, הרי היא מקודשת אליו מכבר והלאו היא על ביאה שאחר קידושין, ועל כן בסוטה שבא עלי' בעלה עד שלא גירשה דינו כמו מחזיר גרושתו וקידשה, וזה שדקדק הרמב"ן ז"ל וכתב מלבוא עלי' עוד, היינו נוסף על ביאותיו ראשונים והיינו עד שלא גירשה, דאז היא נוסף על הראשונים, אבל אם