אבני נזר אבן העזר תיג

שהי' ברצון הוי שלא בפני בע"ד, דזה אינו נוגע לכהנים שאפילו באונס נאסרת להם: כה) מ"מ נראה שנאסרת מספק שמא ברצון כיון שבעיקר הזנות הוי בפני בע"ד במה שהי' כאן מכהנים ממילא נאסרת מספק, אך כיון שדבר זה דמשיום חב לאחריני הוא רק סברת רמב"ן ושאר פוסקים לית להו סברא זו, וכיון דבזה גם לרמב"ן אינו אלא ספק, אין לחיוש לה כלל, והוא יותר מס"ס: כו) ובעיקר עידי גירושין דמועיל שלא בפני הבעל, כבר כתבנו מדברי רמב"ן דהטעם דהכל בע"ד וכבר פרשנו הדברים, ומ"ש כת"ר בחיבורו הטעם משום דלפי דברי העדים ניחא לבעל, לא יספיק לדעת הר"ן ריש התקבל דאפי' עשתה שליח אמרינן שמא חזרה ועכשיו לא ניחא לה, וה"נ יש לומר שאף שבתחילה גרשה השתא לא ניחא לו, ועוד שבתשו' הרשב"א ח"ד סי' ר' מביא מזה ראי' לנדון דידי' שקיבלו העדים שלא בפני האשה להתיר לבעל לישא אחרת, ושם הי' מעשה שהאשה וקרובי' צווחו מתחילה ועד סוף, וידוע שלא ניחא לה, אך הטעם פשוט לרשב"א דבמקום שאי אפשר בפני בע"ד מקבלין שלא בפני בע"ד, וכשהבעל במדינת הים מקבלין: כז) ובאמת כי בגמ' לא מצינו דעידי גירושין נאמנים שלא בפני הבעל, רק בפ"ק דגיטין בהא דשנים שהביאו גט ממדינת הים א"צ לומר בפני נכתב ובפני נחתם מה אילו יאמרו בפנינו גירשה מי לא מהיני, וקשה הא הבעל אינו שם, ובהא יש ליישב בפשיטות דהא מקיימין השטר שלא בפני בע"ד. זופירשו תוס' ורא"ש משום דמה"ת לא בעי קיום, וה"נ מה"ת לא בעי לומר בפ"נ, והטעם בשניהם משום דכמו שנחקרה עדותן בב"ד, והא דאם אמרו בפנינו גירשה היינו בפני הבעל, רק גבי בפ"נ אין נ"מ בין בפני הבעל בין שלא בפניו: כח) אך לדעת רשב"א דטעם מקיימין שלא בפני בע"ד משום דלאו אמלוה מסהדי אלא אחתימת העדים, השלוחים שעל הגט מסהדי ליבעי בפניו [ובאמת כי דברי רשב"א אלו אין מובנים לי, ועיין בר"ן סוף פ"ב דכתובות (דפוס זולצבאך ראש דף ע"ו) במ"ש ואע"ג שיש לחלק מפני שעידי השטר על המנה עצמם הם מעידין ועידי קיום אין ענינם אלא על הקיום אין נראה לחלק יע"ש] אך לדעת רשב"א נוכל ליישב בפשיטות משום שהבעל במדה"י ואי אפשר לקבל העדות בפניו מקבלין שלא בפניו, ולהרא"ש דאפי' במקום אונס אין מקבלין, הלוא להרא"ש טעם מקיימין השטר שלא בפני בע"ד משום דמה"ת לא בעי קיום נוכל ליישב כנ"ל: כט) העולה מזה בעידי זנות אם לא נחקבל העדות בפני הבעל וגם בפני האשה אין טעם להכשיר העדות רק לדעת הסוברים דבמילתא דאיסורא מקבלין, ואף לדידהו אין ההכשר רק שלא בפני הבעל ומשום זכי' אבל לא שלא בפני האשה אין שום הכשר כי הטעם שהכל בע"ד לא שייך בזה כנ"ל: ל) ובדין עידי קידושין שלא בפני האשה שכתב כת"ר להכשיר משום שלפי דבריהם זה רצון האשה שתהי' מקודשת לפלוני, כבר כתבתי שמהרשב"ם ומהרי"ט משמע שבקבלה שלא בפני בע"ד יש חשש משקר ואזיל טעם זה, אך מדברי ר"י מגאש שכתב דעידי קנין כיון שיכולין לכתוב שטר יכולין שלא להעיד שלא בפניו ג"כ, וצ"ל דס"ל חתימת עדים בשטר חשוב ג"כ שלא בפני בע"ד, אך דכשר משום שנכתב מדעת המתחייב, ואם הרשה המתחייב לקבל העדות שלא בפניו מה לי בכתב מה לי בע"פ, מ"מ מוכח דאין בקבלת עדות שלא בפני בע"ד חשש משקר דאי יש בו חשש משקר איך יועיל משום דמדעת המתחייב שמא שקר ולא הוה מדעת המתחייב: לא) מ"מ אף אם כן, מ"מ מ"ש שאינו חובתה כיון שרוצית בבעל זה אם לא תרצה באחר קבלת עדות למה, וע"כ אין הקבלת עדות רק שתהי' מוכרחת לישא אותו ולא תוכל להנשא לאחר, א"כ הדבר הוא כנגדה, ואם תאמר שגם ע"ז שתהי' מוכרחת מסתמא מרוצית, גם בדיני ממונות תאמר מסתמא הוא מרוצה לקבל העדות אמת ואחזוקי אינשי בגזלני לא מחזקינן ואף שאח"כ אינו רוצה עכשיו חזר בו, אלא ודאי כיון שהדבר הוא כנגדו שיהי' מוכרח לקיים אין מקבלין שלא בפניו ה"נ בזה: לב) מ"ש בחלק או"ח סי' כ"ג כולו מחמדים, אך יש לעיין מהא דמנחות (מ"ח.) בהא דשחט שני כבשים על ארבעה חלות מושך שתים ומניפן ועוד ברייתא אחריתא ומוקי דאחריתא כר"א בר"ש, וברש"י ד"ה הא ודאי שגם ראשונה כר"א בר"ש כיון דמוכח מדאחריתא דלא אמרינן חולין ממילא הויין, וגם מדאינו מניף רק שנים עיי"ש היטב, ושם מקשה מהא דתודה ששחטה על שמונים חלות לא קדשי ארבעים מתוך שמונים עיי"ש, והא הא דלא קדשי כו' הטעם משום דכל שאינו בזאח"ז כו' כמפורש בקידושין (נ"א.) והא לא חל להקדישה רק בשעת זריקה לר"א בר"ש, ואו כבר הוציא שנים ואי אפשר לקדושה לחול רק על אותם שבפנים, וצ"ל כיון דצריך שיהי' הלחם בפנים בשעת שחיטה כמפורש דף (מ"ז:) בתוס' ד"ה שיהא, ע"כ השחיטה מכשיר הלחם שיהי' ראויים לקבל הקדושה בשעת זריקה ואי אפשר לשחיטה להכשיר רק שני חלות ובנשחט על ארבעה נימא כל שאינו בזאח"ז כו' וכל החלות אינם מוכשרים: הדוש"ת בלונ"ח הק' אברהם. סימן רלט ב"ה יום א' עקב תרנ"ט לפ"ק ערנסדארף. שוכ"ט לכבוד חתני החריף והשנון מו"ה אהרן נ"י. א) בדבר קושיית מעשה רוקח על הירושלמי בקינא לשני בני אדם כאחד ונסתרה עמהם נאסרת והא הוי רה"ר, ובנזיר אמרינן מה סוטה בועל ונבעלת אף כל ספק טומאה ברה"י דאיכא בי תרי אבל הכא הא הוי תלתא ואי איתא דאפי' בנסתרה עם שנים נאסרת גם בג' והי' ס"ט טמא, ואמרת לישב עפ"י פי' הגר"א ז"ל בד' ספיקות ר"י מטמא אחד מהם טמא עומד כו' פי' דעומד לעולם חשוב ברה"י ופי' בעל ס' הנקרא ת"י משום דד' אמות של אדם קונות לו חשוב רה"י, אך בעל ת"י הקשה ע"ז דאיך למדין ס"ט ברה"ר מסוטה