אבני נזר אבן העזר תיב

שור הפקר, שור היתומים שאין להם אפטרופוס בסקילה אף שאין שום חיוב בבעלים, וה"נ נהי שהבעלים נפטרו מ"מ למה לא יסקל השור, מ"ש משור היתומים וצ"ע: טז) והנה אף אם נאמר דאין חיוב שור הנסקל משום בעלים כלל, וכ"ש בעבד שאין החיוב מחמת בעלים כלל, ומ"מ כיון שהרב נפסד אין מקבלין העדות אלא בפניו, יקשה דא"כ אשת איש שנתחייבה מיתה לא יקבלו העדות אלא בפני בעלה, וכן הקשה כ"ת בחיבורו, ומה שתירץ משום שאין האשה ממונו של בעל, אינו מספיק שהרי אשתו כגופו והיא יותר הפסד מהפסד ממונו, והרי פלוני בא על אשתי אמרינן פלגינן דיבורא משום דאשתו כגופו חשוב בעל דבר, ואלו פלוני רבע שורי לא אמרינן בי' פלגינן דיבורא דאין אדם קרוב ממש אצל ממונו שיחשב בעל דין, הרי דיותר נוגע לו מיתת אשתו ממיתת ממונו: יז) אך עיקר הסברא, דלעולם במיתת אדם יש בו עונש, הפסד גופו והפסד שיווי גופו, וע"כ עבד שנתחייב מיתה כיון ששיווי גופו לרבו, הרי יש לרבו חלק בהעונש שיש בכל מיתת ב"ד, ע"כ צריך לקבל העדות בפניו, משא"כ אשה פנוי' שנתחייבה שאין להאשה קנין אישות בגופה ואין בהעונש ההוא איבוד קנין אישות, ועל כן אף אשת איש, אף שלבעל נפסד קנין האישות, מילתא אחריתא הוא, ואינו מענין העונש שיש בחיוב אשתו בעצמה, ע"כ א"צ לקבל העדות בפניו, וזה ברור: יח) נשוב לנ"ד בקיבלו העידי זנות בפני הבעל שלא בפני האשה, אין ללמוד מהא דינאי. אך מטעם שכתבתי דנלמוד מהא דאלעא וטובי', ומהא דאין האב נאמן על בנו כשיש לבנו בנים, דה"נ שאתה אוסרה על הבעל ע"כ אתה אוסר הבעל על האשה משום לאו דלפני עור, על כן גם על בעלה אין נאמנים: יט) ועתה נבאר מה שקצת פוסקים סוברים דבאיסורין מקבלין שלא בפני בע"ד משום דזכות הוא לו שהפרישו מאיסור, ומשום דכ"ע בע"ד. ומביאים זה האחרונים בשם המאירי והרדב"ז, וז"ל המאירי הובא בשטמ"ק ב"ק (קי"ב) וכן הסכימו שבענין האיסורין מקבלין העדות שלא בפני בע"ד כגון אם באו עדים והעידו שלא בפניו שנתקדשה לפלוני או שנטמאו טהרותיו שזכות הוא לו להפרישו מאיסור, אך הטעם דכולי עלמא בע"ד הוא ברדב"ז חלק א' סי' נ"ז (ט"ו) וז"ל סתם עידי נשים לא בעי דרישה וחקירה, ואפשר דמקבלין שלא בפני בע"ד דכ"ע בע"ד, עכ"ל, והנה טעם הראשון דזכות הוא לו נראה דאינו רק כשהבעל דין עצמו אינו יודע, אבל אם הוא בעצמו יודע האמת כמו שהוא, ואין העדות אלא שהב"ד ימחו בידו, מה זכות שייך בזה, ובמעידים שנתקדשה משכחת לה ע"י אבי' או ע"י שליח שמינתה, והא דכ"ע בע"ד אינו מובן כלל, דנהי דכ"ע בע"ד להפרישו מאיסור, אינם בע"ד יותר מהתובע, ומ"מ אין מקבלין העדות שלא בפני הנתבע: כ) ומצאתי בתשו' רשב"ש סי' מ"ו שכתב מי שהניח אשתו עגונה והלך לעיר אחרת או למדה"י יכולין ב"ד לכפותו לשלוח גט לאשתו אף שלא תבעתו האשה שכל ישראל בע"ד מחמת עיגון. ותדע לך שהרי אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ובעדות אשה מעשים בכל יום שמקבלין, ונ"ל שהטעם כי כל ישראל בע"ד בכל דבר שאסור לערוה, וגם בדבר העגונות דנפיק מיני' חורבא ופריצי עמינו פרצי זני ולא יפרוצו, הלכך הוו להו בע"ד בקבלת עדותם וכן בתביעתם לעניני גט אעפ"י שלא תבעתו האשה, ומצאתי להרמב"ן על ענין קבלת עדות אשה שלא בפני בע"ד וז"ל אבל לענין גיטין וקידושין אמריתו האשה שהלכה היא ובעלה למדה"י ובאה ואמרה גרשני בעלי והרי עדים אי תימר אין מקבלין עדות עד שיבא בעלה ממדה"י אלא איסורא שאני וכולהו אינשי בע"ד כדאמרינן התם לא חייבא לאחריני הכא חייבא לאחריני עכ"ל ז"ל, וזכיתי להסכים לדעתו, וכיון בעדות אשה מקבלין שלא בפני בע"ד ה"נ בענין גט מחשש עיגונא ובדבר איסורא כולהו אינשי בע"ד נינהו וכופין אותו לתת גט כו' עכ"ל רשב"ש: כא) ונ"ל הפירוש דבעידי קידושין שהדבר חוב לכל העולם כדאמר בגמ' הכא חייבא לאחריני שאוסר האשה עליהם והכל בע"ד, וא"כ נקבץ כל העולם, ואי אפשר, ועל כן גם שלא בפני' נקבל, ודי בקצת בע"ד יהי' מי שיהי', גם בהב"ד עצמם די, שהם ג"כ בע"ד שנאסרת עליהם, וכעין שהביא הב"י תשו' הרשב"א בסי' תי"ז מחודש א' עיי"ש היטב, וכן בגירושין שכולי עלמא בע"ד לאפרושי מאיסורא, היינו דטעם קבלה בפני בע"ד פירשב"ם ריש פרק חזקת שהבעלים יהיו שם שידעו לטעון להכחיש העדות או להזימם, היינו שהבעלים שהדבר נוגע להם יחפשו היטב אולי יש שמץ פסול בעדותם, ובאיסור שהכל בע"ד לאפרושי מאיסורא הכל ידקדקו אולי יש שמץ פסול בעדות ולא יתירו אשת איש שלא כדין, וא"ת מ"מ יקבלו בפני הבעל ג"כ, ליתא כיון שכל העולם בע"ד, ולקבץ הכל אי אפשר, די בקצת בע"ד יהי' מי שיהי' כיון שהכל בע"ד כתשו' רשב"א הנ"ל, כן נ"ל ביאור דבריו: כב) אמנם דעת פוסקים החולקין אף בעידי קידושין דמפורש בגמ' התם חב לאחריני, דהא מכל מקום חזינן דקרובי המקדש או קרובי האשה פסולין, וא"כ תאמר שהכל יפסלו שהרי הם מחייבין לקרוביהם, על כן כולי עלמא לאו בע"ד רק הם בע"ד, וה"נ לענין קבלת עדות שלא בפני בע"ד: כג) נשוב לנ"ד לענין עידי זנות שלא בפני האשה אזיל לי' טעם המאירי דזכות, שהרי היא יודעת בעצמה, רק בנתקבל שלא בפני הבעל יש טעם זה, וטעם דהכל בע"ד לאפרושי מאיסורא ליתא גם בנתקבל שלא בפני הבעל, דמה נוגע הדבר לאחרים אם תאסר שלא כדין, ובמה שהם בע"ד לאוסרה לאפרושי מאיסורא אינם בע"ד יותר מהתובע, ואינו מועיל לקבל העדות שלא בפני הנתבע, האמנם כי יש לומר שנוגע לכל הכהנים ממילא אם הי' אצל הגביית עדות כהן אחד די כעין תשו' רשב"א הנ"ל: כד) אך אינו ברור אם זה נקרא חב להם כיון שעדיין היא אשת איש ואם יגרשנה הא תאסר להם בלא"ה רק שמא ימות הוא תחילה, ואינו דומה לחב לאחריני שבגמ' שאכתי פנוי', אך מתוס' ריש גיטין מבואר שגם כהאי גוונא נקרא חב, מ"מ לכאורה נראה דלא מהני באשת ישראל שאינה נאסרת אלא ברצון, וע"ז