אבני נזר אבן העזר תג

המנחיל נוחל נשמע כשם שנכדו בירושת זקינו אומר מכח אבוה דאבא קאתינא כן הזקן בירושת נכדו אומר מכח בן בני קאתינא: ו) והשתא מיושבים דברי הרמב"ן, שהסבא מעכב בירושתו, שאם לא הסבא יורש הי' אבי הסבא יורש בנכסי היבם דאמר מכח בן בני קאתינא, ואף שבנו הסבא קיים אם לא הי' בנו הסבא יורש כדברי תוס' ב"ק, וחוזר ומנחיל לספק, דאמר מכח אבוה דאבוה דאבא קאתינא כיון שלא הי' הסבא יורש כדברי תוס' ב"ק, רק מחמת שהסבא יורש מונע את אבי הסבא בקבר לנחול ולהנחיל, נמצא הסבא מעכב הספק מלירש את היבם, ושפיר קאמר רמב"ן כשם שהסבא ירצה לעכב על הספק, כמו כן יעכב הספק על הסבא, ומיושבים דבריו: ז) אך כל זה לשיטת תוס' ב"ק לבניו של גזלן, אך לפירש"י לבניו של אביו, אבל בניו של גזלן אינם יכולים לומר מכח אבוה דאבא קאתינא הדרא קושייתינו לדוכתא מאי שנא מהא דהוא אינו יורש אותם אף שלא הניחו בנים, ועיין בשטמ"ק שם בד"ה ואם אינו רוצה בשם הרא"ש מבואר שמפרש כפירש"י וכן הטור בנו של הרא"ש כתב רק פירש"י ולא הביא פי' תוס' כלל, ועל כורחין מוכרח לומר לפירש"י ורא"ש דלא ס"ל הא דרמב"ן בפירוש התורה דירושת אח מדין משמוש נחלה שיורש אביו בקבר, אלא שיורש אחיו בעצמו, וכן דעת רשב"ם ב"ב (קכ"ה:) בד"ה ורב ענן אמר לירתאי ולא לירתי ירתאי בנו ובתו ואחיו ואביו כל אלו הם ירתאי, אבל בן בתו הוא ירתי ירתאי, הנה מפורש דאחיו יורשו בעצמו, שאם הי' יורש אביו בקבר ואביו את בנו הוה לי' ירתי ירתאי, ועוד הקדים אחיו לאביו, ש"מ אחיו לאו מכח אביו רק את אחיו עצמו יורש, ועל כן אף אם הספק בר מיתנא, לולי ירושת הסבא שקודם לאח, הי' המיתנא יורש את אחיו היבם בקבר ומנחילה לספק: ח) ומעתה מיושבין דברי רא"ש בספק ויבם, שאם אין אב קיים היבם ודאי אח, מה אמרת לולי היבם הי' הוא יורש את המיתנא שהוא בן אחיו, ליתא שבן אחיו שיורש בנכסי דודו ודאי מדין משמוש שאביו יורש את אחיו בקבר והוא יורש את אביו, אבל זה שאביו היבם קיים אין התחלה לירושתו אם בן יבם הוא, ואין היבם בא כלל בטענת מוקדם נגד הספק ודווקא בספק וסבא בנכסי יבם שאף אם בר מיתנא הוא יורש בנכסי יבם לולי הסבא שקדמו] שאביו מת ויורש אחיו בקבר, והוא יורש אביו כיון שאביו מת, משא"כ בספק ויבם בנכסי מיתנא שאת"ל בר יבם הוא הרי אביו חי, ואין התחלה לירושתו בנכסי דודו מיתנא. ודברי הרא"ש מזוקקים שבעתים: ט) מעתה אם היבם מת והניח בנות, גם הרא"ש מודה דיחלוקו, דלולי הבנות אף אם הספק בר מיתנא יורש את היבם בטענת שאביו המיתנא יורש את אחיו היבם בקבר והוא יורש את אביו: סימן רל א הנה באשת כהן שנאנסה ונפלה לפני אחיו הכהן נסתפק הנמק"י אם פטורה מן החליצה והב"ש הכריע דפטורה ופוטרת צרתה כמו דאמרינן בפרק הבא על יבמתו דאשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עלי' משום טומאה א"כ טומאה כתיבה בה כעריות כמו אשת ישראל ברצון: ב) ובמל"מ הקשה אהא דאמרינן בסוטה' דאשת כהן שנאנסה ונפלה לפני אחיו חלל מתייבמת, ואמאי כיון דטומאה כתיבא בה, ולק"מ דלגבי אחיו חלל ליכא טומאה כלל, דלא עדיף מאילו זינתה תחתיו: ג) אבל לפענ"ד נראה להוכיח דאינה פוטרת צרתה מדאמרינן ביבמות (ג':) דמשום הכי לא תני סוטה בהני חמש עשרה נשים משום שאינה בצרת צרה, ופירש"י משום דלכל אחיו אסורה, ואם איתא דאשת כהן שנאנסה פוטרת צרתה, משכחת לה שנשאה אחיו חלל צרתה, ומת ונפלה לפני אחיו כהן דפוטרת צרת צרתה מן היבום ומן החליצה, על כן נראה ברור דאשת כהן שנאנסה אינה פוטרת צרתה, והיא גופה בעי חליצה: ד) וטעמא דמילתא נראה, דהנה איסור טומאה לגבי יבם לא חייל אלא בשעה שנפלה לפניו ליבום, ותיכף בשעה שזינתה חל עלי' איסור זונה לגבי כל כהנים אף דכבר אסורה עלייהו משום אשת איש, מיגו דאיתסרא לגבי בעלה, ועל כן לא חל עלי' איסור טומאה, ואפי' למ"ד באונס לא קרינא בה זונה, מ"מ איכא עלה עשה דונטמאה כמ"ש התוס' סוף פרק ד' אחים, ומשום עשה לא הוי כעריות כמ"ש התוס' לענין בועל, ושוב לא חל עלי' לאו דטומאה בשעה שנפלה לפניו: ה) ולכאורה יש ליישב דברי הנמק"י משום דחייבי לאוין גרידא מן התורה מתייבמת, דאתי עשה דיבום ודחי ל"ת, ועל כן בשעה שנפלה לפניו פקע איסור זונה וחייל איסור טומאה (וממילא לא קשיא הא דאינו בצרת צרתה, דמ"מ אי אפשר שתיאסר לכהן כשיש אח חלל, דכיון שיש אח חלל שוב אין העשה דוחה ל"ת, כיון שאפשר לקיים שניהם, שייבמנה אח חלל, וא"ל שהאח חלל ממזר וכיוצא מפסולי קהל, דמ"מ צריך לדחות ל"ת, דאכתי אפשר שייבם הכהן צרתה, ואם צרתה מפסולי קהל יוכל החלל לייבם צרתה, אך אכתי אפשר שצרתה מפסולי' כהונה והאח החלל מפסולי קהל]: אך זה אינו דאיסור זונה מיתלי תלי וקאי, אי פקע איסור זונה חייל איסור טומאה הלכך לא פקע איסור זונה וכדרב אשי פרק ד' אחין אי פקע איסור אשת איש חייל איסור אחות אשה הילכך לא פקע, וכיון דאין בה אלא איסור זונה גרידא הויא כשאר חייבי לאוין דחולצת וצרתה מתייבמת: ואם תאמר א"כ אשת כהן שזינתה ברצון נמי נימא הכי, לא קשיא, דהנה בפרק עשרה יוחסין (ע"ז:) אמרינן דאיסור זונה חשוב מוסיף על איסור חללה, הואיל ושם זנות פוסל בישראל, וכן פסק הרמב"ם עיי"ש. וכ"ש דטומאה חשוב מוסיף על איסור זונה הואיל וטומאה גופי' פוסל בישראל, והתינח בטומאה ברצון, אבל בטומאה באונס דאינו פוסל בישראל אפי' הי' תחת בעלה כהן שהרי מותרת לאח החלל ודו"ק] לא הוי מוסיף על איסור זונה, ואי משום שם טומאה, הלוא שם זונה פוסל בישראל כדברי הגמרא הנ"ל, כן נלפענ"ד: