אבני נזר אבן העזר שצז

וז"ל ואף דקיי"ל סמיכה לא מיעכבא הנ"מ דחזי לסמיכה אבל האי דלא חזי לסמיכה מעכבא כמו כל שאינו ראוי לבילה כו', ועוד ריש פרק מי שהי' טמא, מי שהי' בדרך רחוקה ושחטו וזרקו עליו ר"נ אומר הורצה, ופירש"י ותוס' שלערב יבוא, אבל אם רחוק מאוד שאינו ראוי לאכילה לכולי עלמא לא הורצה, הנה דמה שאינו ראוי מחמת ריחוק מקום חשוב אינו ראוי, וא"כ אינו ראוי לקריאה ורקיקה בפניו דהני מצוה שבגופו ולא מהני בהו שליחות, ואף שראוי לחלוץ לאחר זמן עם קריאה ורקיקה הלא כתבו תוס' גיטין (כ"ח:) דטמא חשוב אינו ראוי לסמיכה עיי"ש, ואף דאפשר להקריב לאחר שיטהר בתר השתא אזלינן, וה"נ השתא אינו ראוי לקריאה ורקיקה: מה) ועל זה הראי' השיב לי חכם אחד וז"ל לפענ"ד שאני התם שהתורה גזרה שאם הוא בדרך רחוקה כשיעור הנאמר שם פטור מפסח אפי' יכול לכנוס בסוסים כדאיתא שם (צ"ד.) לכן לא הורצה ועיי"ש בתוס' שם ע"ב ד"ה ור"נ דלגבי זמן אכילה חשבינן כהאי גוונא יכול לבוא אבל מ"מ אם אינו יכול לבוא גם בסוסים ופרדים לכ"ע לא הורצה שהתורה גילתה שם דמקרי רחוק, אבל בנ"ד יש לומר דמקרי ראוי כיון דסדר חליצה אינו מעכב, הרי תוכל לבוא אח"כ ולקרות ולרקוק, ומ"ש הדר"ג ראי' מתוס' גיטין (כ"ח:) דטמא מיחשב אינו ראוי לסמיכה אף דאפשר להקריב לאחר שיטהר, לא אבין דשאני התם שהוא מקריב עתה הקרבן ואי אפשר לו לעשות אח"כ הסמיכה בקרבן זה, משא"כ בנ"ד הרי תוכל לעשות אח"כ הקריאה ורקיקה ויוכשר החליצה הזאת עכ"ל: מו) והשבתיו מה שהשיב רו"מ דשאני התם בדרך רחוקה דגלי קרא, איני יכול להלום דברים אלו, דלר"נ איך גלי קרא דחשוב אינו ראוי לאכילה ןאי אפשר לבוא גם בסוסים ופרדים כיון דבדרך רחוקה דקרא הורצה, ולא מיירי תורה כלל מפסול רק שחס רחמנא עליו שלא יצטרך לשלוח שלוחים, ולמ"ד דרך רחוקה שאינו יכול לבוא גם בשעת אכילה שלא יצטרך לבוא בסוסים כו' או יבטל מצוות אכילה, אבל שיחשב אינו ראוי לאכילה אין זכר למו, ועוד אשתמיטתי' דברי תוס' שם (צ"ג) ד"ה אלא שהקשו לר' יהודה דאמר דרך רחוקה כל שאינו יכול לכנוס בשעת אכילה דרך רחוקה דכתב רחמנא למה לי פשיטא דפטור דהא לא חזי לאכילה (והוצרכו לתרץ דצריך קרא דמצי למיעבד בשני] הנה דפשיטא להו בלי שום קרא דחשוב לא חזי לאכילה: מז) ועל זה שכתב כבודו דראוי שתבוא שם אחר החליצה ותעשה אח"כ הקריאה והרקיקה, לדידי הדבר פשוט דאף דסדר אינו מעכב בחליצה, היינו הקדים רקיקה לחליצה, אבל הקדים חליצה לקריאה הקריאה שאחר כך לאו כלום, דאיך תאמר מאן יבמי וגו' מכלל שאם רוצה מייבם ומקים שם, והא לאחר חליצה קם בלא יבנה, ואי מייבם לאו כלום, וכן אם יאמר לא חפצתי לקחתה אחר חליצה, ובתשו' הרא"ש הובא ביתה יוסף סי' קס"ט נשים שחולצות ולא מתייבמות אם צריכות קריאה דאיך יאמר לא חפצתי לקחתה, והשיב שכל החולצות ולא מתייבמות כגון איסור מצוה ואיסור קדושה מדאורייתא עולות ליבום עיי"ש, ובאלמנה לכה"ג מן הנשואין צ"ל כיון שאינו מחוייב בקריאה אין הקריאה מעכב כמ"ש הרשב"ם ב"ב (פ"א: גבי גר בביכורים: מח) ובסנהדרין (מ"ט) מצוות חליצה כו' מצוה הכי ואי אפיק לית לן בה, תניא נמי הכי בין שהקדים חליצה לרקיקה כו' פירש"י אי אפיך לית לן בה כדתני לקמן, ולכאורה מה בעי בזה הא מפורש בגמ' תניא נמי הכי, אך כוון למה שכתבתי דלא נימא דקאי על הקדים חליצה לקריאת מאן יבמי וגו' לא חפצתי וגו' והוא הדין על הקדים קריאת ככה וגו' לחליצה, דאיך תאמר ככה ולא נדע על מה קאי רק אחר שחלצה אומרת ככה וקאי על החליצה, ואם הקדימה ככה לרקיקה נראה דתלוי במחלוקת ר"א ורע"ק דאי רקיקה מעכב כל שהוא מעשה מעכב ככה יעשה קאי גם על הרקיקה וצריכה לרקוק קודם דווקא, אבל אם ככה יעשה לאיש דווקא מעשה באיש, ככה קאי על החליצה לבד ואם הקדימה לרקיקה שפיר דמי, ויען שזה פלוגתא דתנאי פירש"י כדתני לקמן דזה לכולי עלמא: מט) וא"כ בנ"ד אף אם תבוא אחר החליצה ותקרא מאן יבמי לאו כלום, ועוד דאף קריאת ככה לא תוכל לתקן, דבשלמא כשהוא כל זמן שעוסקין באותו ענין שייך לומר ככה יעשה, והמשמעות על החליצה, אבל כשאין עסוקין באותו ענין ותאמר ככה יעשה, איך יהי' קאי על החליצה ואם תוסיף דברים הרי אינו כדכתיב ככה, דמלת ככה אינו מורה כלל על החליצה]: נ) עתה בבוא מכתבו שנית פתחתי חידושי רמ"ה על סנהדרין וז"ל אשכחן בנוסחא דילנא ואי אקדים וחליץ לית לן בה, והכי פירושא ואי קדים וחליץ מקמי קריאה קמייתא לית לן בה, ואשכחן בפירושי צרפת ואי אקדים רקיקה לחליצה לית לן בה ולהא מילתא מסתייעא מדתניא נמי בין שהקדים כו' ולנוסחא דילן לא קשיא דכיון דאי אקדים רקיקה לחליצה כשירה כי אפיך בכולהו נמי כשירה והדבר צ"ע עכ"ל רמ"ה: נא) והנה מ"ש מפירושי צרפת הוא פירש"י כנ"ל, וכתב שמסייע התניא נמי הכי, ונוסחתו אף שכתב שלא קשיא לנוסחא דילן מ"מ הניח בצ"ע, ובחי' הר"ן סנהדרין מפרש להדיא על הקדים רקיקה לחליצה משמע ג"כ דסבירא לי' הקדים חליצה לקריאה לא מהני הקריאה וצריכה לחזור ולקרות וכיון שברש"י ור"ן משמע להדיא דהקדים חליצה לקריאה לא מהני והרמ"ה הניח בצ"ע בוודאי כוותייהו נקטינן דמסתבר כוותייהו: נב) והרמב"ם פ"ד מהלכות יבום הלכה יוד ואין הסדר מעכב אלא אם לא קראה בתחילה לא הוא ולא היא או שרקקה ואח"כ חלצה או שקראה ואח"כ רקקה חליצתה כשירה, והנה מ"ש שקראה ואח"כ רקקה כשירה וא"צ לקרות אח"כ, נכון לפי מה שאמרנו כיון דככה לא קאי על הרקיקה שאינה מעשה באיש, על כן כשירה הקריאה קודם הרקיקה כל שהוא אחר החליצה, ומדלא כתב נמי חלצה ואח"כ קראה כשירה, וכן מדכתב שאם לא קראה בתחילה לא הוא ולא היא כשירה, מבואר שא"צ לקרות אחר החליצה, דבזה מיירי בהלכה זו, ובהלכה י"ב לענין היתר יבמה לשוק מבואר דקריאה שבתחילה אחר החליצה אינו כלום, והוא מעוות לא יוכל לתקון, וזה ברור למדקדק היטב בלשון הרמב"ם, הנה ביארנו היטב היטב בעז"ה שאח"כ אין תקנה במאן יבמי, ואף אם באנו לתרץ לנוסחת רמ"ה, מ"מ אין תקנה בקריאת ככה כל שאינו עם החליצה יחד: