אבני נזר אבן העזר שצח

נג) ואשר הביא מעכת"ה דברי התוס' פרק האשה רבה (צ"ג) ד"ה מייתי, דאי משל ר' ינאי לא חשוב דבר שלא בא לעולם ואפי' הוי מחוברים כיון שבידו לתלוש כו' ולא מסתבר לומר דלא חשוב בידו לפי שהי' רחוק מהם דאין נראה לחלק בין קרוב בין רחוק, נ"ל ביאור דבריהם כעין דברי נוב"י מהד"ת סי' נ"ב בענין מחוסר זמן דלא חשוב דשלב"ל, מ"מ קטן המקדש לכשיהי' בן י"ג שנה חשוב דבר שלא בא לעולם שמא לא יביא שערות אלא לאחר זמן, אבל האומר שיחולו הקידושין לכשיגדיל חלים הקידושין אימת שיגדיל שעכ"פ באורך הזמן יביא שערות ואם לא יביא כלל יהי' סריס ויחשב גדול בלא שערות ועל כן אימת שיגדיל חלים הקידושין עיי"ש, וה"נ בזה שרחוק מפירות, ואף אם אינו בידו עוד לתולשן קודם השבת דאז אי אפשר לתולשן] מ"מ בידו לתולשן אחר השבת, ואם הי' אומר שיהי' תרומה קודם שבת או בשבת הי' חשוב דשלב"ל לפי דברי נוב"י הנ"ל, אבל האומר סתם יהי' תרומה לכשיתלשו, הרי התלישה דבידו לאו כמחוסר מעשה וכאילו הי' ממילא נתלשים, וכיון שהתלישה ודאי ומחוסר זמן לבד האומר לכשיתלשו חל בעת התלישה כמו בנידון הנוב"י שאומר לכשיגדיל והגדיל בן י"ג אף שאינו ודאי שיגדיל אז כיון שכלל הגדלות וודאי ומחוסר זמן לבד חל אימת שיגדיל, ה"נ כיון שהתלישה בכלל וודאי חל אימת שיתלש ודו"ק היטב ואין ענין לנ"ד שצריך שיהי' ראוי בעת החליצה (ולדעתי בנדון הנוב"י אפי' אומר כשיהי' בן י"ג כיון דעצם הגדלים מחוסר זמן, וע"כ ס"ל לנוב"י דהאומר לכשיגדיל חל אימת שיגדיל על כן אף האומר בלשון לכשיהי' בן י"ג דומה לאחר שירדו גשמים דמהני כיון שרק התנאי לא בא לעולם, ה"נ רק התנאי דיהי' בן י"ג שנה לא בא לעולם, וה"ה בנ"ד אף אם יאמר יהי' תרומה מחר יועיל, אך אין נפקא מינה, דאף להנוב"י הרי יוכל להתנות לכשיתלשו]: דברי הדו"ש וש"ת הק' אברהם. סימן רכד ב"ה יום ה' זאת חקת התורה ח' תמוז תר"ס לפ"ק פה סאכטשאב: כבוד הרב המאוה"ג מו"ה יוסף נ"י האבד"ק סראצק. נצטויתי מפי כ"ק זקיני אדמו"ר שליט"א להשיבהו, בדבר אשר כתב מעלתו כי איננו מבין מה שכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א כי בקידושין מועיל עידי ידיעה בלא ראי': א) הנה ודאי כך הוא, ואף אם נאמר שעידי קידושין דינם כמו עידי נפשות, מבואר בתוס' שבועות (ל"ד) ד"ה דאי, דגם בדיני נפשות מהני ידיעה ברורה בלא ראי יעיי"ש, וה"נ ידיעה ברורה היא, שהרי הכל יודעין ששלוחו של אדם כמותו, רק דלא מקרי ראי': ב) אך באמת לענין זה אינו דומה עידי קידושין לעידי דיני נפשות, כמ"ש הרמ"א בתשו' דדווקא בדברים שמדאורייתא נצרכין גם בדיני ממונות, רק שחכמים הקילו גבי דיני ממונות כגון דרישה וחקירה לענין זה אמרינן גבי עידי קידושין וזנות כיון דאתו מיני' לדיני נפשות כדיני נפשות דיינינן להו, ולא הקילו בזה חכמים, משא"כ לענין דברים שמדאורייתא כשרים בדיני ממונות, כגון עדות מיוחדת, אלו כשרים גם בעידי קידושין וזנות, כיון שהתורה לא פסלתם רק בדיני נפשות ממש, ואין אלו דיני נפשות:. ג) וא"כ ה"נ לענין עידי ידיעה בלא ראי' כיון דמהני בדיני ממונות כמבואר בגמ' שבועות (מ"ו:) ובטור מו"מ סי' צ' בשם הרמ"ה, ה"ה דמועיל גבי קידושין, וכן הוא בב"ש אהע"ז סי' מ"ב ס"ק י"ג, וא"כ בוודאי מועיל בעידי קידושין ידיעה בלא ראי' ומש"ה מועיל שליחות כיון שהעדים יודעין ששליח של אדם כמותו: ד) גם מה שכתב דרקיקה לא מעכבא, מי לא ידע זאת, רק הוא כתב משום דעכ"פ בעינן ראוי לרקיקה, וע"י שליח למדינת הים אינו גם ראוי לרקיקה. דוד סימן רכה להרה"ג כו' מיעקאטרינעסלאוו ע"ד אשה אחת רכה בשנים, וכשהיתה יותר מג' שנים נעשית חרשת ע"י סיבה ולא שומעת ולא מדברת ומקודם היתה מדברת ככל התינוקות, וכשגדלה נשאת לאיש והיתה עמו איזה שנים ושבק חיים לכל חי בלי זרע של קיימא, והרי היא זקוקה לאחי בעלה, והוא אינו רוצה ליבמה בשום אופן ומוכרחת היא לחליצה, והיא בת דעת וחריפה ויכולה לכתוב מעט אשכנזית אשר למדוה בקטנותה באיזה קאליניע של האשכנזים, וזה מקרוב למדוה לדבר איזה דברים, וגם בפנינו שמענו אשר היא אומרת הפסוקים מאן יבמי וגו' לא אבה יבמי בנשימה אחת וגם ככה יעשה וגו' והי' קוראת אותם בע"פ וגם בספר חומש וגם קוראת שאר תיבות בספר, וכן היא מבינה ויודעת מה שהיא אומרת ומרמזת שתיבות אלו מורים שאחי בעלה אינו רוצה לנושאה, ואף שדיבורה בכבידות עם כל זה נראה ונשמע דברי' ברור לכל השומעים, איך הדין אם יכולה לחלוץ עפ"י דין תורה, ע"כ השאלה: תשובה א) הנה יש לדון בזה ג' חששות, הא', דשמא מה שלמדו אותה והרגלוה לאו כלום כעין דברי המג"א באיטר, ולא חשובה בהכי מדברת, ועדיין אינה שומעת ואינה מדברת ולאו בת דיעה היא, ולדעת הרמב"ן אף למסקנא בעינא דיעה בחליצה, וכן פסקו רמב"ם וש"ע בחרש וחרשת פסולם משום שאינם בני דעת, הב', שהריטב"א בחידושיו פירש הסוגיא חרש שאינו שומע לבד ואעפי"כ לא חשוב בר דיעה לחליצה דדעתא צילתה בעי, דאפי' פקחים טעי בה כדאמרינן חלוץ לה ובכך אתה כונסה, הג', דהריטב"א פירש שם לפי פירוש הנ"ל דחרש היינו אינו שומע לחוד