אבני נזר אבן העזר שצד

לייבם שניהם, אעפי"כ אם ייבם להפסולה קנאה כמו בבא על יבמתו בימי נדתה כנ"ל: יט) ואין להקשות עוד, מה יהי' שאם בשעת מיתה ירצה לייבם שניהם או הכשירה או הפסולה, ושוב בשעת נפילה איסור לייבם להפסולה, שהרי רוצה גם לייבם הכשירה, וא"כ תהי' אסורה אפי' אח"כ כשלא ירצה לייבם הכשירה, שהרי כל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבוא עלי' הרי היא כאשת אח שיש לו בנים כמבואר בש"ס: כ) אך באמת יש לומר דהגמ' לא קאמר רק היכא דבשעת נפילה לא רמיא קמי' ליבום כלל, ולא נפקע כלל האיסור אשת אח, ומשום הכי נשאר האיסור אשת אח, משא"כ הכא שהרי רמיא קמי' ליבום בשעת נפילה, שאם לא ירצה לייבם הכשירה יהי' מותר לייבם הפסולה, וממילא נפקע האיסור אשת אח, דכל היכא דרמיא קמי' ליבום על כרחין דנפקע איסור אשת אח, ושוב ליכא למימר הרי היא כאשת אח שיש לו בנים, אך על זה יש עוד לפלפל מדברי התוס' גבי נדה: כא) אך בכאן יש לומר עוד, דמה תאמר דמשום דבשעת נפילה כשהי' רוצה לייבם הכשירה הי' יכול לייבמה. שוב אסור אפי' אח"כ כשאינו רוצה לייבם הכשירה, אם תאמר כן שוב יהי' מותר גם בשעת נפילה לייבמה, שנאמר בזה הואיל אלו אחר כך לא ירצה לייבם הכשירה, והפסולה יהי' אסור לייבם, משום שלא היתה ראוי' בשעת נפילה, ויתבטל מצוות יבום, שוב דוחה העשה דיבום גם עכשיו הל"ת דפסולה, ואין לומר דאז כשלא ירצה לייבם הכשירה אז ידחה, דזה אינו, דאז לא יועיל כלל, דלא תהי' אז בת יבום כלל כיון שהיתה יבמה שאין אני קורא בה כו', ועל כן דוחה בשעת נפילה, ושוב מותר אח"כ: כב) וגם מה שתירץ הדורש לציון על קושייתו בגמ' דאיך יועיל יבום בצרת מחזיר גרושתו, הא כל היכי דלא מצי עביד שליח לא מצי משוי, ותירץ משום דמדאורייתא אם בעל המחזיר גרושתו קנאה, מה יעשה לדעת הרשב"א שפוסק גבי מחזיר גרושתו דאם בעלו לא קנה כמו שהביא הה"מ בשמו ואין חולק עליו בראשונים, הגם כי בכ"מ השיג עליו והקשה מדוע לא ידחה העשה לל"ת, אך הב"ש תירץ קושייתו ופסק כהרשב"א יעיי"ש, וכן נראה עיקר כדעת הרשב"א דאם איתא דמה"ת מתייבמת, אף מדרבנן היתה מותרת דכיון דקנאה בביאה ראשונה נעשית כאשתו לכל דבר, ואין בה איסור מחזיר גרושתו, שהוא לא גירשה, ודווקא בשעה שבא לייבמה מכח אחיו אמרינן במותר לה נאסרה וכו' משא"כ לאחר שייבמה שהיא כאשה דעלמא, וזה ברור לפענ"ד: כג) אלא על כרחין שגוף הקושיא לא קשה, שהרי לא אמרינן אלא היכי דאיהו לא מצי למיעבד לא מצי "משוי" שליח, והיינו רק היכי דצריך עשיית שליחות, וזה אינו יכול היכי דאיהו לא מצי עביד, אבל היכא דא"צ עשיית שליח, רק דנעשה ממילא כמותו, על זה. אינו מזיק אם הוא לא מצי עביד: כד) וראי לזה ממשנה מפורשת יבמות (ל"ט.) תלה בקטן עד שיגדיל או חרש או שוטה אין שומעין לו אלא אומרים עליך מצוה או חלוץ או ייבם, הרי דאף דחליצת קטן לדברי הכל אינו כלום, מ"מ מועיל מה שחלץ הגדול, ואף דעתה הוא לא מצי עביד. והאיך הגדול יכול לחלוץ בשליחותו, אלא ודאי שלענין זה אינו מזיק כלל היכא דאיהו לא מצי עביד, כיון דנעשה שלוחו ממילא, וזה ברור, ואף הנוב"י לא אמר אלא לדרשא בעלמא להשוות החרוזים מיע"ל קג"ם, אבל לא שיעלה על דעתו שיהי' זה להלכה, ואילו הי' יודע שיהי' מי שיביא דבר זה להלכה, לא הי' מביא זה לבית הדפוס: ועתה נדבר מענין אם אשה יכולה לעשות שליח לחלוץ: כה) והנה מפורש בגמ' ופוסקים גידמת חולצת בשיני', ואם תוכל לעשות שליח טורח זה למה, ואם כי על מה ששאלו גידמת איך חולצת אין להקשות הא תוכל ע"י שליח, דיש לומר שאם אין מציאות שתחלוץ בעצמה לא תוכל לעשות שליח לדעת תוס' ישנים עירובין (נ"ג.) דעל כן בכתיבה לא בעינן שליחות דמסתמא כל אדם יכול לגרש אשתו ואפילו ידיו קטועות עיי"ש, הנה דמי שידיו קטועות חשוב לא מצי למיעבד אף דרק פומי' כאיב לי', ה"נ אם לא תוכל בעצמה לחלוץ לא תוכל ע"י שליח, מ"מ לפי האמת דחולצת בעצמה תוכל לחלוץ ע"י שליח, ולמה הביאו הפוסקים דין זה למעשה דחולצת בשני', גם מהשאלה יש ראי' לדעת המצריכים שליחות בכתיבה, ומ"מ ידיו קטועות יכול לגרש ע"כ ס"ל פומי' דכאיב לא חשוב לא מצי למיעבד: כו) אך נבאר הטעם, דלכאורה בשלמא בדידי' הוי מצוה שבגופו כמו שלא מהני שליחות בהנחת תפילין, שראש השליח אינו נעשה ראשו של משלח. דשליחות לא מהני אלא במידי דמעשה והוי כאילו הניח המשלח בראשו של שליח, וה"נ אינו מידי דמעשה בדידי' ורגל שליח אינו נעשה רגלו של יבם, אך בדידה דהוי מידי דמעשה שחוץ לגופה, למה לא יועיל שליחות, וי"ל בזה כמה טעמים: כז) [א'] דמקשינן אשה לאיש כמו לענין קטנה דהא קיי"ל כר"מ דמקשינן אשה לאיש, שהרי מסקנת הסוגיא והילכתא עד שתביא שתי שערות, אך יש לעיין בחילוף הגירסאות הובא בתוס', שגירסת ירושלמי תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשירה, ולפי זה הקישא דאשה לאיש מדרבנן לכתחילה, ודעת הב"ש שגירסת הרי"ף חליצתה כשירה, ובקרבן נתנאל שעל הרא"ש אות ע' שגירסת הרי"ף חליצתה פסולה וכמו שהוא בכל האלפסין שלנו: כח) אך נראה דאפילו אם הגירסא חליצתה כשירה, מ"מ שפיר אמרינן דהלכתא עד שתביא שתי שערות אפי' בדיעבד פסול וכדברי ר' אליעזר בתוספתא שהביאו הרשב"א והריטב"א ומתני' כר"מ דלא מקיש רק מדרבנן לכתחילה, ולהלכה קיי"ל כר' אליעזר, בריטב"א, ומסולק קושיית הב"ש על הה"מ: כט) גם מ"ש הב"ש לדעת הרמב"ם דחליצה קטנה פסולה בדיעבד לא פסול אלא מדרבנן, לא נראה כלל, שהרי הרמב"ם פ"ד מהלכות חליצה הט"ו כלל חליצת קטנה עם כל הני שפסולם מן התורה והנה הב"ש כתב כן ליישב קושיית התוס' לפי הגירסא חליצתה פסולה למה תני תחלוץ משתגדל, ע"כ תירץ הב"ש דקמ"ל אף שפסולו מדרבנן מ"מ צריכה חליצה