אבני נזר אבן העזר שצא

ומ"מ מקשי שפיר באחות אשה נימא עשה דוחה ל"ת, אף שעדיין לא יתפסו קידושין, דמ"מ יבום יחול בה, דיבום אינם קידושין חדשים רק ריקון קידושי הבעל שכבר חלו כנ"ל, אבל לרע"ק דאפילו קידושין שחלו כבר אצלו נפקעין, כ"ש קידושי הבעל שאינן יכולין להחרוקן להיבם, שחייבי לאוין הם אצלו גם אחר הדיחוי כדברי הגהות הב"ח הנ"ל: נג) אך מ"מ צ"ע ליישב לר"י בסנהדרין ( ) כיון דס"ל ביומא (נ"ז:) טומאה הותרה בציבור, ולדברי הכ"מ פ"ב מהלכות שבת כולהו בחדא מחתא מחתינהו ולדברי ר"י הוי הותרה לא דחוי', ומסברא קידושין תופסין לאחר הדיחוי, והדרא קושיית התוס' לר"י בסנהדרין, ועוד חזון למועד בזה: ולענין הלכה בנ"ד אם מותרת להמקדש, אם יראה כבודו בשכלו שאינו מרומה שכפי הנראה באמת לא הי' להם דירה, הנני מסכים להתיר בפשיטות, אחר שתחלוץ בלי קדימת גט, ובאם לאו אני מסכים ג"כ להתיר אך באופן שיסכים עוד רב מפורסם, אך אם האמתלא טובה, א"צ לשום צירוף: הק' אברהם. סימן רכב שלוכ"ט לכבוד הרב החריף ובקי כש"ת מו"ה מענדיל נ"י האבד"ק ביאלא קטן. על דבר אשת כהן שזינתה ויש עדים ע"ז ונפלה לפני יבם מומר: תשובה א) הדבר ברור שאם יש עדים שזינתה ברצון מצרפין דעת רוב פוסקים סוטה פטורה מחליצה עם הסוברים מומר אינו זוקק ליבום ומותרת, אך אם נאנסה היינו ספיקא דנמק"י, אך צריך אני לידע אופן העדות שיספיק להתיר יבמה לשוק, כי קשה למצוא ע"ז עדות ברור שיראו כמנאפים: ב) ואשר קשה לרע"ק איך יש ממזר מיבמה הא בהעראה נאסרה לרע"ק ליבמה ופקע זיקה וא"א שתתעבר אלא בגמר ביאה ואז לאו יבמה היא, גוף הדין שפקעה זיקה לרע"ק כן כתוב אצלי מילדותי, אך יפה השיב נכדי ר"ד נ"י דמ"מ כיון שביאה זו הי' בה איסור יבמה לשוק דא"א לגמר בלא תחילת, הוולד ממזר ולעולם אין חיוב בהוצאת זרע רק שבא מכח ביאת איסור, וה"נ בא מכח ביאת איסור]: ג) וגדולה מזה ברמב"ם פי"ט מה' אס"ב הלכה ה' כהן שבא על זקוקה ליבם ונתעברה מביאה ראשונה הוולד כשר ועשאה זונה, חזר ובא עלי' ביאה שני' ונתעברה וילדה היא חללה וולדה חלל לפי שהוא מאיסורי כהונה] וקשה הא לא נתעברה רק בגמר ביאה וכבר נעשית זונה בהעראה, והרי הגמר ביאה מאיסורי כהונה ותהי' היא חללה וולדה חלל כמו בביאה שני', וע"כ דכל הביאה נגררת אחר תחילתה וכשתחילת ביאה אינה באיסורי כהונה אין הוולד חלל [והא דפ"ק דקידושין דאי סוף ביאה קונה אסור לכה"ג לקדש בביאה שכבר נעשית בעולה בתחילת הקידושין אין האיסור משום סוף ביאה רק משום הקידושין שמקדש בעולה וכתיב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה] וה"נ להיפוך כיון שתחילת ביאה ביבמה לשוק הוולד ממזר לרע"ק: ד) ובריטב"א פרק עשרה יוחסין בהא דכהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה, והקשה הריטב"א מגמר ביאה, ונראה לו לתרץ משום דהבועל דעתו על גמר ביאה וגמר ביאה דמשוי לה זונה, ואין דבריו מובנים, ולפענ"ד כדכתיבנא, מ"מ לדבריו נמי ניחא, דה"נ בגמר ביאה נאסרת על היבם: ה) זולת זה להשיב על הפלפול אינו כדאי רק מה שנמצא בו להלכה למ"ד קידושין תופסין ביבמה לשוק אם היבם כהן פקעה זיקה בקידושין דא"א לתקן בגירושין, ואינו כלום כיון דאיסור ערוה אפשר לתקן רק שתהי' חייבי לאוין וחייבי לאוין לא מפקע זיקה אפי' במקום דליכא דיחוי באלמנה לכה"ג מן הנשואין: הק' אברהם: סימן רכג בעז"ה פה סאכטשאב. לרב אחד. שאלה אשה שמת בעלה בלא זרע של קיימא ולה יבם במדינת הים ואי אפשר לה ליסע שם כי המרחק רב מאד, וכתב להרב מעירה דברי נאיצות ואפיקורסות והלעיג על מצוות חליצה גם כפר בהשארת הנפש, גם אמר שמחלל שבת בפרהסיא, ורצו איזו רבנים להתירה ע"י חליצה על ידי שלוחה שתעשה שליח במדה"י לחלוץ, וזה תשובתי אליהם: א) על דבר שבא מכתב מהיבם ושם מפורש שמתלוצץ מחליצה ואומר שהיא "חזירייא" ובו מפורש שכופר במצוות חליצה, וגם שם במכתבו שכופר בהשארת הנפש שאומר שם שמה שאומרים שאין לאחיו המת מנוחה כל זמן שלא תחלוץ אשתו אינו מאמין כי כשאדם מת כו' ורצון המתיר לדון אותו כמומר דלדעת ר' יהודאי וסייעתו אינו זוקק ליבום: ב) לדעתי נראה דזה אינו, מתרי טעמי, חדא דהא דמומר אינו זוקק היינו ביצא לגמרי מן הדת ונדבק לעמים כמו שביאר החח"ס בתשו' חלק ואו סי' נ"ו דאפי' מומר לע"ז כל זמן שלא הוי מומר לכל התורה זוקק ליבום, ואף שלפי טעם גדול אחד דמי שמותר ליקח ממנו רבית דלאו אחיו הוא אינו זוקק ליבום דכתיב כי ישבו אחים, א"כ מומר אוכל נבילות להכעיס נמי אינו זוקק, הרי השיג התה"ד על סברא זו בטוב טעם, דלענין אחוה שבכלל ישראל דאחיו במצוות, מומר יצא מאחוה זו, אבל אחוה דיבום שנולדו מאב אחד, מקרא מלא הוא אח עשו ליעקב אף דעשו ישראל מומר הוה כבפ"ק דקידושין (י"ח) ועיקר הטעם כמ"ש במרדכי משום דקנאים פוגעים בו הוי בערוה, ואף שהתה"ד השיג על זה ג"כ, דא"כ יהי'