אבני נזר אבן העזר שצ

הראשונים עכ"ל, ובתוס' שם ד"ה סוטה הקשו על זה דנדה נמי לא פקעי קידושין ואפי"ה איצטריך קרא לאתויי דתפסי בה קידושין, היוצא מזה מחלוקת רש"י ותוס' דרש"י סובר דסיבה המונעת חלות חדש מפקעת ג"כ אותו החלות אף אם הוא מכבר, וע"כ דנין מהא דסוטה לא פקעי מינה קידושין דה"ה דתפסי בה קידושין מחדש, והתוס' חולקין על זה דא"כ נדה נמי למה צריך קרא לאתויי דתפסי בה קידושין: מד) והנה מלבד קושיית התוס' יש כמה סוגיות בש"ס שמשמעותם דלא כרש"י, וביותר מהא דאיתא בגיטין (פ"ב:) ואלא אשת שני מתים היכי משכחת לה כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם דקידושי ראובן אהני למיסרה אעלמא וקידושי שמעון אהני למיסרה אראובן עיי"ש, ולפי סברא הנ"ל דכל היכי דלא חל קידושין מחדש נפקע גם הקידושין מכבר הא הכא כיון שבא שמעון וקידשה אסרה אראובן משום אשת איש ואשת אח ואין יכול לחול בה קידושי ראובן כשהיא עתה, ממילא יפקע ג"כ קידושי ראובן שיש לו בה מכבר כסברת רש"י הנ"ל: מה) ונראה לתרץ דהנה הכא אזיל הסוגיא אליבא דרע"ק דאית לי' אין קידושין תופסין בחייבי לאוין, ועלי' קאי אביי דבסוטה חייל, ורע"ק על כרחין אית לי' כסברת רש"י הנ"ל, דאיתא לעיל (מ"ד:) המחזיר גרושתו כו' רע"ק אומר אין לו בה קידושין, וקשה דהא איתא בקידושין (ע"ח) ושניהם מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה דרך ליקוחין אסרה תורה עיי"ש, וא"כ קשה מדוע לא יהי' קידושין תופסין במחזיר גרושתו הא עכשיו אינה חייבי לאוין כלל דהא אם יבא עלי' עכשיו אינו לוקה והא כל הלימוד של רע"ק דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין הוא מאנוסת אביו כדאיתא בסוגיין, והתם הוי בלאו אף בלא קידושין דלא כתיב בי' קיחה ושפיר הוי בשעת קידושין חייבי לאוין, אבל הכא במחזיר גרושתו שאינה עתה חייבי לאוין כלל מנא לי' שאין קידושין תופסין ואף דאליבא דאמת לרע"ק דס"ל אין קידושין תופסין אף במחזיר גרושתי, על כרחין לומר דלוקה אף בלא קידושין אף דכתיבה לקיחה, דהא אין קידושין תופסין לדידי' ואין שייך קידושין כלל והוי כמו אחות אשה אף דכתיב בה קיחה מ"מ אסור אף בלא קידושין כיון שאין תופסין בה קידושין, אך הא גופי' קשיא למה לא יתפסו הקידושין ויחייב אף בלא קידושין, הא עתה אינה חייבי לאוין כלל]: מו) ואין לומר כיון שאם יקדש יהי' אסור הביאה, ומשום הכי אין תופסין הקידושין, כיון שאם יהי' תופסין יהי' חייבי לאוין, ליתא, דהנה הר"ן ע"ז (מ"ג.) הקשה איך יכול ישראל לזכות בע"ז, הא היא אסורה בהנאה ואין בה דין ממון. ותירץ כיון שיכולה להתבטל ע"י עכו"ם מצי זכי בה עייש"ה, ואף שאם יזכה בה הישראל שוב לא תיהני ביטול, דהא ע"ז של ישראל לא מהני לה ביטול, מ"מ כיון דעכשיו קודם שזוכה בה מהני ביטול יכול לזכות, וא"כ ה"נ נאמר כן דאף דלאחר קידושין יהי' הביאה איסור מ"מ קודם קידושין אין איסור ויתפסו הקידושין כמו בע"ז דאף לאחר שיזכה יהי' איסור עולם מ"מ קודם שזכה אין איסור כנ"ל: מז) אך על כורחין לומר שרע"ק ס"ל כדעת רש"י הנ"ל דבחייבי לאוין נפקעו הקידושין מכבר מטעם שיתבאר לקמן, וא"כ הכא כיון דלאחר הקידושין הקידושין תהי' מחייבי לאוין ויפקעו אז הקידושין ולא יהי' קידושין רק לרגע, דהא ברגע שלאחר הקידושין הרי היא מחייבי לאוין, וקידושין לרגע לא מהני כלל כמ"ש האבני מלואים סי' י"ח מהר"ן נדרים עיי"ש, וממילא אין הקידושין תופסין כלל, ושפיר קאמר רע"ק דאין הקידושין תופסין במחזיר גרושתו: מח) מעתה מתורץ דברי רש"י, דבסוטה הראי' דחל הקידושין משום שאין נפקע הקידושין מכבר, דהא בסוטה אמרינן אליבא דרע"ק דאית לי' אין קידושין תופסין בחייבי לאוין, דאלו לרבנן קידושין תופסין בכל חייבי לאוין ולא צריכין ראי' לסוטה, ואליבא דרע"ק שפיר הראי' מדלא נפקע הקידושין שחלין מחדש, דהא איהו ס"ל דבחייבי לאוין נפקע גם הקידושין מכבר כנ"ל, אבל גבי נדה דהיא מחייבי כריתות ואף לרבנן ס"ל דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות וצריכינן אף לרבנן ראי' דקידושין תופסין בנדה, ולרבנן לא מצי למיתי ראי' מדלא נפקע הקידושין הא רבנן לית להו האי סברא כלל, ושפיר צריכי קרא, ומיושב ג"כ מהא דפרק המגרש דסוגיית הגמ' אזלא אליבא דרבנן דלית להו האי סברא כלל וכנ"ל: מט) ובגוף הדבר נראה לומר דמהיכן למד רע"ק סברא זו, דהנה רע"ק למד דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין מאנוסת אביו דהוא בחייבי לאוין והוי הוולד ממזר, הרי דאף בחייבי לאוין אין קידושין תופסין, דאם הי' הקידושין תופסין לא הי' הוולד ממזר, והנה הא דאנוסת אביו מקרא מלא דיבר הכתוב לא יגלה כנף אביו, וס"ל דהיינו אנוסת אביו ומשכחת אנוסת אביו אף לאחר קידושי הבן, ועל זה נאמר דהוי ממזר, דהיינו אף אם בא על אנוסת אביו שאבי' אנסה לאחר קידושיו הוולד ממזר, ועל כרחין דאין לו בה קידושין, דאם הי' לו בה קידושין לא הי' הוולד ממזר, ואף שהי' לו בה קידושין מכבר, על כרחין לומר דנפקע עתה הקידושין, הרי מפורש כדברי רש"י הנ"ל דבחייבי לאוין מפקעת ג"כ הקידושין מכבר דהא מוכח כן מאנוסת אביו: נ) ובזה מיושבים ג"כ דברי האבני מלואים בסי' הנ"ל שתירץ קושיית התוס' דליתי עשה ולידחי ל"ת עפ"י דברי רש"י הנ"ל ולא הוי רק קידושין לזמן עייש"ה, ולכאורה דבריו תמוהים דמאי מקשה הגמ' ריש יבמות באחות אשה דליתי עשה ולידחי ל"ת, הא ג"כ נוכל לומר תירוץ זה, ולפמ"ש ניחא, דסברת רש"י היא רק אליבא דרע"ק כנ"ל, ושפיר מתורץ קושיית התוס' דהיא אליבא דרע"ק, אבל הגמ' באחות אשה מקשה אליבא דרבנן דלית להו האי סברא כנ"ל, דלדידהו הלימוד דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות מאחות אשה ובאחות אשה לא משכחת אחר קידושין רק רע"ק דראי' דידי' מאנוסת אביו משכחת ג"כ אחר קידושין ומוכח כנ"ל, עכ"ל בחידושיי: נא) והנה עולה מזה דלרבנן אם נעשה חייבי כריתות אחר הקידושין לא פקעי הקידושין, ולמ"ד אין קידושין בחייבי לאוין אם נעשה חייבי לאוין אחר הקידושין פקעי הקידושין: נב) נשוב לקושיית התוס' ונאמר לפמ"ש בהגהות הב"ח ריש יש מותרות בפסול כהונה שנדחה משום מצוות יבום מ"מ הוולד חלל, וה"ה נמי חייבי כריתות וה"ה בחייבי לאוין לרע"ק אף שידחה האיסור מ"מ יהי' הוולד ממזר ולא יתפסו קידושין