אבני נזר אבן העזר לט

אדם, הקשו עליו מרש"י כ': ותירץ כבודו דרש"י דף כ' בסריס אדם דווקא היינו שתה כוס עקרין לפי שיטתו שכתבו התוס' בסוטה בשמו, ובזה ע"י חולי חשוב בידי שמים, הנה אף שדברים אלו כתובים בס' צ"צ סי'. ט"ז סעיף ה', מ"מ פשרה הוא זו, הגם שכתב ליתן טעם בזה ג"כ, משום דע"י חולי בפנימיות כוחו, יש לו רפואה, אינני מבין כי מאחר שפצוע דכה יש לו רפואה ואעפ"כ פסול, א"כ את"ל דסריס בפנימיות כוחו חשוב ג"כ פצוע דכה, מה בכך שיש לו רפואה, מ"מ בעיקר הדין העלו האחרונים דחשוב בידי שמים, שוב ראיתי בחת"ס סי' י"ז התיר ממש בנידון זה: הק' אברהם. סימן כא ב"ה יום ב' פינחס תרנ"ה לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד הרבנים המאורות הגדולים המפורסמים בי דיינא רבה דק"ק קראקא. יקרתכם הגיעני נידון שאלתכם באחד שיש לו ריעותא בגיד וקראו לרופא מומחה יהודי לבודקו וראה שיש לו נקב באמצע הגיד בתחתיתו והוא למעלה מן העטרה גם כנגד עליונו ודרך שם הוא מטיל מימיו, ועוד לו נקב ברחוק ערך אורך שעורה הנקב הזה סובב לפי האמה באופן שיש קצת הפסק בין שני הנקבים, ובמקום ההפסק ההוא אין שום גובתא רק בשר שוה, כי הגובתא של המ"ר כלה עם הנקב שבאמצע הגיד, והרופא הראה שהכניס מחט הנקרא "זאנדע" בנקב ההוא שאין הנקב מלמטה למעלה לצד הראש רק הולך בשיפוע לאורך הגיד לצד הגוף עד שברור בדעתו שהוא יורה כחץ ואינו שותת ויוכל להוליד. רק זה ברור ומוחלט בדעתו שאין זה מתולדה רק נעשה לו בילדותו ע"י שנכרך לו חוט או משיחה סביב הגיד בחוזק עד שמחמת זה נכרת קצת מן הגובתא של מ"ר ונשאר קצת מן הגובחא לצד ראש פי האמה, גם זאת ראה שהבשר שבין שני הנקבים נוטה קצת למראה בלאה, גם רופא אחר ראה מכבר שהנקב אינו באמצע רק מן הצד, ואביו העיד כי זוכר הוא שבילדותו בהיותו בן שנה כרכו לו חוט בגידו בתוך משחק הילדים: תשובה א) הנה ההיתר מתשו' הרא"ש לומר דרא"ש מכשיר אפילו בידי אדם כשנקב באמצע וסתום מנקב ולמעלה, קשה לומר כן, דא"כ למה לא העתיקו בש"ע, אלא ודאי עובדא דרא"ש בידי שמים, וא"כ הדין פשוט להכשיר, ואם תאמר אכתי הי' צריך להעתיק שאין חשש ממזרות על בניו, י"ל דרא"ש לא קאמר רק שזרעו יורה כחץ ומוליד אם יגיע לחדר הפנימי של האשה, אבל שיהי' מוליד בפועל אין לנו, דאף שיורה כחץ מ"מ אינו יורה לתוך פי המקור רק מן הצד רק באופן רחוק כעין עובדא דבן סירא שאביו עיבר את אמו באמבטי, ולא ברירא מילתא אם להכשיר זרעו במציאות רחוק כזה: ב) ובעיקר תשו' הרא"ש יש לעיין מתוס' נדה (מ"ג.) ד"ה בראוי להזריע בתירוץ הב' דש"ז שאינו יורה כחץ ראוי להזריע אלא שאינה ראוי' להתעבר לפי שאינו יורה כחץ ואינו נכנס לתוך גופה אלא שותת ויוצא לחוץ, והנה כרות שפכה פירש בגמ' יבמות ע"ה: מי ששופך ע"י כריתה, פירש"י שופך שותת, הנה דשותת פסול לבוא בקהל הרי דבשביל שאינו ראוי לעבר אשה שאין הזרע נכנס לתוך גופה פסלתו תורה, וזה נמי הא אין זרעו נכנס לתוך גופה כנ"ל, ונראה דרא"ש לא ס"ל כתירוץ הב' אלא כתירוץ הא' שם, וס"ל דאף שאינו נכנס לתוך גופה לא חשוב משום הכי כרות שפכה כיון שאין חסרון בזרעו, ועוד אפשר שתתעבר במציאות רחוק כעין עובדא דבן סירא באמבטי: ב) ועל ההיתר לשיטת תוס' שלפנינו אשר מהרש"ל כתב שט"ס בתוס' שלפנינו, והב"ש כתב דאף לתוס' שלפנינו אין היתר בניקב בתחתונו כ"ש בזה שנכרת כל הגובתא וי"ל כרות גמור, ועוד לא הכשירו רק אם יוצא כדרכו לא אם יוצא באמצע: ד) אך מה שראוי לדבר בו אי יקרא בידי אדם או בידי שמים, ובזה יש לדבר בשני חקירות, הא' אם האב נאמן במה שאמר לרב שנעשה ע"י נער ששחק עמו בחדר וקשר לו חוט בגיד, הב' אף אם כדבריו כן הוא, אם יחשב בידי אדם, ובמה דסליק אפתח: ה) והנה בתשו' צ"צ החדש סי' ט"ו דכהאי גוונא חשוב בידי אדם דהא מממזר ילפינן לה וממזר נמי סופו היינו יצירתו בידי שמים רק שתחילתו היא הביאה בידי אדם, וזה נמי תחילחו הקשירה בידי אדם, ולפענ"ד יש לדון בזה, דהנה צריכין להבין איך ילפינן מממזר הא קי"ל יבמות (מ"ו) דאינו גר עד שימול ויטבול, והיינו דלא יליף מאמהות דאין דנין אפשר משאי אפשר, ור"א דס"ל דנין אפשר משאי אפשר סבירא לי' באמת טבל ולא מל הוי גר דילפינן מאמהות עיי"ש, ומוכח דלדידן דקי"ל אינו גר עד שימול ויטבול משום דאין דנין אפשר משאי אפשר וא"כ איך ילפינן מממזר דפצוע דכה בידי שמים כשר בשלמא הא דילפינן מה ממזר באותו מקום לא קשיא דממזר אי אפשר באופן אחר דהא ה"נ ילפינן לפצוע דכה דאינו אלא באותו מקום ואי אינו באותו מקום לא מקרי פצוע דכה כלל ולא שייך לומר בזה אין דנין אפשר משאי אפשר דהיא גופה דנין דפצוע דכה נמי לא אפשר, אבל לענין בידי שמים איך ניליף, דוודאי גם בידי שמים פצוע דכה שמי' אלא דפצוע דכה בידי שמים כשר וכן לשון הש"ס, וא"כ אפשר לפצוע דכה בידי שמים ואיך ניליף מממזר דלא אפשר. ואפי' לרב פפא נדה (ל"ז:) דהיכי דא"צ ההיקש לדבר אחר ילפינן אפי' אפשר משאי אפשר, דהא ה"נ צריך ההיקש לענין שפצוע דכה באותו מקום: ו) ונ"ל עפ"י דברי הגהת סמ"ק הובא בב"ח וט"ז יו"ד סי' קצ"ה באשת איש שעוברה מאחר באמבטי כשר כיון דאינו מביאת איסור, מזה ילפינן לפצוע דכה דאינו אלא כשבא מאיסור סירוס היינו בידי אדם כמו באשת איש שנתעברה מאחר שבא מאיש זר ושפיר מקרי ממזר כדאיתא בירושלמי מה ממזר מום זר, והיינו שנולד ממי שאין תופסין לו בה קידושין ומ"מ ילפינן מדסמיך ללא יגלה דהיינו דווקא שבא מביאת איסור. ה"נ פצוע דכה בידי שמים כיון שאיננו ע"י איסור כשר: ז) אך צ"ע ברמב"ם פט"ז מה' א"ב ה"ט דכתב כרתו כלב פסול והא לא נעשה בו איסור, ויש לומר