אבני נזר אבן העזר לח

מובן למה בדרבנן כתב כף הדמיון, אך לפמ"ש בשיטת התוס' שהגירסא מהופך ניחא, דמ"ד פסול ע"כ ר"י בנו של ריב"ב הוא דאי רבנן כיון שסוברים פצוע דכה בפנימיות חשוב פצוע דכה, ע"כ הותר סריס חמה משום דבידי שמים, אך מ"ד כשר אין ראי' דרבנן הוא, דיש לומר אף ר"י בנו של ריב"ב ס"ל בידי שמים כשר מסברא, אך מסתמא כרבים ס"ל כיון דלשיטתי' אין ראי' מסריס חמה: יא) ולענין הלכה אף שהאוסרין הם בה"ג ורמב"ם ורמב"ן ורשב"א ורא"ה וריטב"א והה"מ, לעומת זה המתירין ר"ש הזקן ור"ת והראב"ד ור"י וסמ"ג וספר התרומה, וריא"ז שהביא דברי ר"ת ולא חלק עליו, והאגודה, ואננו רוב מנין ובנין לאסור כמ"ש הרמ"א, וכבר כתב כן בתשו' בית אפרים חלק אהע"ז סי' ב', ומ"מ לענין דינא מי יכניס עצמו להכריע בין אבות העולם, והדבר ספק: יד) והנה בענין ספק פצוע דכה העלו האחרונים להתיר כמו ספק ממזר ומעלה ביוחסין דרבנן לא שייך בפצוע דכה דאינו פסול יוחסין רק פסול הגוף, ואף בענין ספיקא דדינא יש להביא ראי' מבכורות (נ"ח:) במחלוקת אם אחד באלול ר"ה למעשר בהמה או אחד בתשרי, הי' לו ה' באב ה' באלול ה' בתשרי נוטל אחת מן האלולין ודאב ודתשרי פטורין, מאי אמרת לצרפו לגורן אחר עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק, הנה דגם ספיקא דדינא חשוב עשירי ספק, ה"נ חשוב פצוע דכה ספק, וכן הא דמקיל בערלה בא"י הלכה כמותו בחו"ל דכתב הר"ן משום דספק פערלה בחוץ לארץ מותר: טו) אך יש לחלק, דהנה מה שהתורה התירה ספק ממזר, היינו דכיון שאינו יודע אין כאן איסור כלל, ובזה ודאי יש לחלק בין ספק דמציאות, לספק אם זה אסרה תורה, וכעין שחלקו התוס' בפרק ספק אכל ובפרק כלל גדול, החילוק בין מתעסק לשוגג, דשוגג היינו שיודע המעשה כמות שהיא אך אינו יודע אם זה אסרה התורה, ומתעסק היינו ששגג במציאות, שאלו הי' המעשה כמו שחשב הי' באמת מותר, וא"כ ה"נ בספק ממזר שהתירה התורה משום שאינו יודע בבירור שהוא ממזר, וכן בהא דבכורות אף שהוא ספיקא דדינא, היינו שהספק נצמח מהדין, מ"מ נעשה מזה ספק דמציאות, שאינו יודע אם הוא עשירי, אבל בנחסר לו ביצה אחת את"ל שהוא אסור, הנה הוא יודע מניאות זה שאסרה תורה, רק שאינו יודע אם התורה אסרתו, וזה דומה לשגג בדין דלא חשוב מתעסק: טז) ואין לדחות מהא דכתבו הפוסקים להתיר נטע רבעי בחו"ל משום דשמא הלכה כמ"ד כרם רבעי, ואינו ספק דמציאות רק ספק דין, בשלמא בצלף דמחלוקת אם הוא אילן, הוה ספק דמציאות, דהתורה אסרה ערלה באילן, והוא אינו יודע אם הוא אילן, והיא ספק דמציאות מכח הדין, ודומה להא דבכורות הנ"ל, אבל הא דנטע רבעי הוא ספק דין לבד, דיש ליישב דהלמ"מ בערלה בח"ל הי' כל שחשוב ערלה בא"י, יאסור גם בחו"ל, וע"כ כשאינו יודע שחשוב ערלה בא"י חשוב ספק דמציאות, דזה מציאות האיסור שאסרה הלכה בח"ל, ואם הי' משכחת שהי' מחלוקת בחוץ לארץ לבד באמת לא הי' נחשב ספק ערלה והי' אסור, וזה מאמר הש"ס קידושין (ל"ט כל האומר אין ערלה בחו"ל וכו' ולכאירה מה הרעש הזה כיון שאין יודעין שאסור אין איסור, כהא דספיק לי ואנא איכול, אך הוא הדבר דכיון שידע שאסור בא"י, רק שמסופק אם אסור בחו"ל שוב הוי ספק בדין ולא במציאות ואסור: יז) נשוב לנ"ד דהוי ספק דדינא, מ"מ י"ל לפמ"ש התוס' בשם ר"ת דבעל ביצה אחת מוליד ולא נתקלקלו כלי הולדה, והתורה אסרה כו' שנתקלקלו כלי הולדה שוב הוי ספק דמציאות ומותר, אך לפי הירושלמי דאינו מוליד ומותר, ויש אוסרין מכיון שאינו מוליד הוי ספק בדין אי אפשר להתיר נגד בה"ג וסייעתו מחמת ספק פצוע דכה, דזה הוי ספק בדין, ואף שכתבנו טעם הירושלמי משום דיש לו רפואה וחשוב חסרון בפנימיות, מ"מ הא ת"ק אוסר, וכתבנו הטעם משום דמה שנחסר לו ביצה ג"כ גורם איסור, והרי הרמב"ן בס' הזכות דקי"ל כת"ק אף דירושלמי מיקל, והוי ספיקא דדינא גמור אם אסרה תורה זה וזה גורם או לא: יח) אך לפמ"ש הראב"ד בס' הזכות דהא דחזינן שכמה בנ"א כורתין ביצה אחת ומולידין, היינו אם כורתין השמאלית וע"כ אם יש לו הימין הוי ספק במציאות, ובזה מצאנו טוב טעם למקילים דווקא ביש לו הימנית אף דהמקילים מקילים בשניהם שכתבו רק טוב ליזהר לחתוך השמאלית אם אפשר, ולפמ"ש הדבר נכון מאוד, דבאמת להמתירין אין חילוק, אך לדידן דמספקא לן הלכתא כמאן ואין מקילים רק משום ספק פצוע דכה אין להקל רק ביש לו הימין, דבזה הוי ספק במציאות כנ"ל ודו"ק: יט) והנה בנ"ד דחסר הימנית לכאורה אין היתר, אך משום שהי' בו רקבון בשר מאוד שחשוב כחסר, והכלל בשר שהרופא גורדו, כאלו אינו ואף את"ל שחסרון בפנים לא שמי' חסרון, בזה אפשר שגם בצדדי הביצה הי' רקבון בשר, ונמצא לפי מה שהסכימו האחרונים דע"י חולי חשוב בידי שמים, ומה שעשה הרופא אח"כ לא חשיב שהוא סרסו, שכבר הי' מסורס ועומד, אך יש לדמותו למסרס אחר מסרס שחייב אך יש לחלק שהרי מבואר בש"ס דהמסרס את הזקן שבלא"ה אינו ראוי להוליד פטור, ודווקא מסרס את הסריס חייב, כן מבואר בסוגיא שם, ויש לומר כיון דבידי שמים לא חשוב פצוע דכה, המפצע את הפצוע בידי שמים לא חשוב לגבי איסור פצוע דכה רק כמפצע את הזקן, למה דס"ד דזקן אינו חשוב ראוי להוליד, די"ל דלא חשוב מפצע כי היכי דלא חשוב מסרס לענין איסור סריס, דמה לי אינו ראוי להוליד מה לי פצוע בידי שמים כיון דזה וזה לא חשוב פצוע דכה, ודווקא לענין איסור סריס אף המסרס את הסריס בידי שמים חשוב מסרס אחר מסרס, דאפשר אם הי' משכחת לה שיעשה סריס בידי שמים הי' חייב, אלא דזה הוי שני הפכים בנושא אחד, מ"מ חשוב גם סריס בידי שמים סריס לענין איסור זה והוי מסרס אחר מסרס, אבל לענין איסור פצוע דכה, כיון שביצה אחת חסרה ולא הי' יכול להוליד על ידה לא חשוב שסרסו אדם, וכבר דיברו מזה האחרונים, ויסודם מהיש"ש, אך ראיתי בבית אפרים שמדמהו למסרס אחר מסרס, אלא שהוא כתב דהתם גזה"כ ולפענ"ד יש לחלק ג"כ כמ"ש, ואף שזה אינו היתר ברור, יש לעשות ס"ס שמא כר"ת ושמא חשוב ספק פצוע דכה: ב) ובענין ע"י חולי אם חשוב בידי אדם, הסכמת אחרונים להתיר, וכת"ר כתב ליישב סתירת דברי רש"י, שהרא"ש הוכיח שדעתו ע"י חולי חשוב בידי אדם