אבני נזר אבן העזר שפו

רבותא נקט דאפי' חזינן ודאי דאזלא איהי לגביי' וליכא אלא חד ספיקא אפ"ה הולד כשר משום קרא דלא יבוא ממזר [המגיה], וכן כתב המרדכי יבמות סי' כ"א [ואין לומר דאפי' בספק ספיקא חשוב ספק מידי דהוה אספק טומאה ברה"י דאפי' ספק ספיקא ליטהר לא מהני, דליתא, דתוס' ב"ב ( ) כתבו הטעם משום דאפי' בחזקת טהרה טמא דילפינן מסוטה, ה"נ בספק ספיקא, אבל ספק ממזר לא אשכחן דאפי' בחזקת ממזר כשר לבוא בקהל]: ז) אך תוס' נדה (נ"ט:) מסייעא לי' שהם פירשו ודילמא בתר דתמו מיא אתי דם אפילו במזנקת דילמא בתר שהניחה מלזנק ושותתת הדור למקור ואתי דם, והא יושבת ושותת דטמא לר"מ כמו עומדת ומזנקת, והרי מפורש שם בגמ' לר' יוחנן דתניא כוותי' בספק ספיקא מודה ר"מ עיי"ש, ש"מ דכהאי גוונא דיושבת ומזנקת תלינן טפי דלאו דם מקור רק ממקום מ"ר ודאי גמור אינו, שהרי לר"ש בכל ענין טמא רק שבזה תולין דלאו דם מקור, ולבתר דתמו מיא הוי ספק לא חשוב ספק ספיקא, וה"נ כיון דאף אי אזיל איהו לגבה לאו ודאי גמור לא חשוב ספק ספיקא, וא"כ בנ"ד כיון דספק חשבינן לי' נהי שחולצת דהוי ספיקא דאורייתא, אבל לאחר חליצה לאוסרה אבעל משום דמיחלף הוי ספיקא דרבנן, ולא חשוב ספק דרבנן הבא ע"י גלגול, דאיסור יבמה ודאי הותר על ידי חליצה, ואיסור לבעל לא הי' מעולם דאורייתא: ח) אך שוב ראיתי שאין סתירה לריטב"א ומרדכי מתוס' נדה, דלכאורה באיש ואשה שהטילו מים דאמר בגמ' דמודה ר"מ משום ספק ספיקא ספק מן האיש ואת"ל מן האשה שמא ממקום מ"ר, הא בפרק כל היד דבעומדת ר"מ מטמא טומאה ודאית משום נדה כמו בעד שאינו בדוק לרבי דמטמא משום נדה. פירש"י טומאה ודאית, וא"כ את"ל מן האשה הוי אין עוד ספק דהוי נדה ודאית, וצ"ל דמ"מ חשוב ספק ספיקא דמן האיש הוי ודאי גמור, שאי אפשר בשום אופן מן האיש שיהי' טמא, אבל מן האשה מ"מ אפשר שבא ממקום מ"ר (דהא ר' יוסי מטהר בכל ענין] על כן חשוב ספק ספיקא, ותינח בנתחדש ספק מן האיש, אבל בנתחדש ספק יושבת כשם שאתה אומר שיושבת טהור ודאי מחמת ד"ת, כמו כן עומדת טמא ודאי לר"מ, וכשם שאתה מחשב ספק בעומדת משום דמ"מ אפשר שבא ממקום מ"ר כמו כן תחשוב ספק ביושבת, מ"מ אפשר שבא מן המקור, דהא ר"ש מטמא אפי' יושבת ע"כ לא הוי ספק ספיקא כללי *): **( הגהה ובמה שכתבתי נתיישב פסק רמ"א דהסברת ר"ת לא הצריך שתהי' יושבת על שפת הספל, והש"ך כתב שהרמ"א קיצר במובן, ולמ"ש אתי שפיר, דדווקא לר"מ דעומדת מטמא משום נדה מקשה הש"ס, אבל לר"ת דמטמא עומדת לדידן דקי"ל כר' יוסי אלא דר' יוסי נמי לא מטהר רק משום נדה אבל מ"מ מודה דטמאה משום כתם טומאת ספק שפיר הוי ספק ספיקא, ספק בא הדם עם המים שמזנקת וטהורה ודאי, ואת"ל שהיא שותתת הא אינו רק ספק טומאה והוי ס"ס כהא דריטב"א דספק רוב כשר דוודאי מד"ת ספק מחצה וספיקא חשוב ספק ספיקא ה"נ בזה, ובספק ספיקא הא מטהר ר' יוסי אפי' לכחחילה ואתי שפיר דברי רמ"א: ע"כ הגהה**( ט) סוף דבר דברי ב"ש אין עולין לפי דברי ריטב"א ומרדכי, וסיוע מתוס' אין לו, מ"מ לדברי הפוסקים ספק ספיקא משם אחד לא חשוב ספק ספיקא, דברי הב"ש נכונים, דשני הספיקות שלכשר נבעלה והוי משם אחד טהכי נמי בנידון דידן: י) ועוד דספק דרבנן לקולא אפי' איכא ספק ספיקא להחמיר כמ"ש הר"ש פ"ב מס' ידים דספק נעשה בהם מלאכה ספק לא נעשה בהם, ואת"ל לא נעשה בהם שמא אין בהם כשיעור, ופסק כן המג"א סי' ק"ס ס"ק י"ג והרב ז"ל מלאדי בש"ע שלו, ואת"ל שאני התם שאין לו עיקר מה"ת, משא"כ נ"ד שיש לו עיקר מה"ת בסוטה דאורייתא, הא נידון דידן נמי הוי תרי דרבנן, אשת איש שהלך בעלה למדינת הים דרבנן ויבמה שנשאת בטעות מיחלף באשה שהלך בעלה למדינת הים דרבנן, ותרי דרבנן חשוב כמו דבר שאין לו עיקר מה"ת כמ"ש הב"ש סי' כ"ה ס"ק נ"ב עי"ש שלמד כן מהרא"ש: יא) האומנם כי יש לומר שאינו דומה לתרי דרבנן כמו חמץ דרבנן ושעות דרבנן אבל יבמה שנשאת בטעות חד שם הוא, אך מסברא, כיון דרחוק מאוד מאיסור תורה וצריך לזה שתי גזירות, אחת באשת איש שהלך בעלה למדינת הים ושנית ביבמה משום דמיחלפא דינו כמו אין לו עיקר בתורה כמו תרי דרבנן שדינו כמו אין לו עיקר בתורה מהאי טעמא שרחוק מאיסור תורה וצריך לזה שתי גזירות, ה"נ רחוק מאיסור תורה כי האיסור רק באשת איש שנשאת או זינתה במזיד, וזו יבמה שנשאת בטעות וצריך לזה שתי גזירות לעשות נשואי טעות כמזיד ויבמה כאשת איש, על כן דינו כאין לו עיקר: יב) ובטורי אבן מגילה (י"ט:) השיב על דברי התוס' שם דקטן שהגיע לחינוך אינו מוציא גדול חובת מגילה משום דקטן תרי דרבנן וגדול חד דרבנן, והשיב הט"א מהא דפסחים (י"ד:) ש"מ קסבר רע"ק משקין לטמא אחרים דאורייתא דאי ס"ד דרבנן מכדי האי נר מאי קמהניא להאי שמן אי לאיפסולי גופי' הא פסול וקאי כו' ואי לטמא אחרים דרבנן מאי איריא שנטמא באב הטומאה אפי' בראשון ושני נמי דכל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחילה חוץ מטבול יום עד כאן, ואי אמרת חד דרבנן קיל מתרי דרבנן נטמא בראשון ושני הוי תרי דרבנן. הא' כל טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן, הב' כל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחילה דרבנן, ע"כ דברי הש"א: יג) והנה דאף דבתקנתא דמטמא משקין להיות תחילה הוא מטמא אחרים דאי לא מטמא אחרים, מה נ"מ בין תחילה לשני, ועל כרחין גזירתם דלהיות תחילה היינו לטמא אחרים, מ"מ כיון דאי לא הי' גוזרים תחילה על משקין שיטמאו אחרים, לא הי' משכחת לתקנה דלהיות תחילה חשוב תרי דרבנן, ה"נ כיון שאם לא הי' גוזרים תחילה על אשת איש שנשאת בטעות, לא הי' משכחת לאיסור יבמה שנשאת בטעות הו"ל תרי דרבנן: יד) וא"ת אדרבה נילף מתוס' דכהאי גוונא לא חשוב תרי דרבנן, דאל"כ יקשה קושיית טורי אבן, נ"ל ליישב קושיית הט"א, דטעם חילוק בין תרי דרבנן לחד דרבנן מבואר בהרא"ש קידושין (נ"ח) דתרי דרבנן חשוב כאין עיקרו מה"ת, וטומאה דרבנן