אבני נזר אבן העזר שפה

כב) הן אמת שדברי תוס' יומא הנ"ל דהא דעצרת ילפינן מחג המצות לתשלומין שבעה ולא מחג הסוכות לתשלומין שמונה משום תפשת מרובה לא תפשת וכתבו תוס' כיון שגם מנין מרובה יש לו גבול היא רק לחומרא שאינו יוצא בשמיני יע"ש, וק"ל דהתינח שלכתחילה לא יוכל להמתין, אבל אי עבר והמתין יתחייב מספק כמבואר בתוס' חגיגה (ד'.) בטומטום דמקשה איצטריך קרא למעוטי ספיקא, ופירשו תוס' דמספק פטרינן לי' דלא ליתי חולין לעזרה, וחזרו והקשו דליתי בתנאי אם אשה יהי' נדבה, ותירצו דמבטל לי' מסמיכה, דאשה אינה סומכת, אבל חגיגה בשמיני יהי' מחוייב להביא על תנאי, ובפ"ד דטהרות ספק' קרבנות להקל, הא מפרש בסוף הפרק חמש זיבות ופירשו רש"י ור"ש שלא נתיר להביא ספק מליקה למזבח באין הכרח ליטהר יע"ש הא בעלמא אזלינן לחומרא, וא"כ בעצרת אם איחר עד שמיני יהי' מחוייב להביא בשמיני ולא מצינו זאת, ואפשר תק"ח היא שלא יתחייב בשמיני כדי שלא יסמוך עצמו להמתין עד שמיני ויעבור על ספק תורה, ועי' רבינו יונה ריש ברכות בהא דוחכמים אומרים עד חצות וצ"ע: נאום הק' אברהם סימן רכא ב"ה אור ליום ב' ניסן בונה ירושלים לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד הרב החריף מו"ה מאיר נ"י האבד"ק סטערצוב. דבר האשה שילדה לאחר ג' חדשים לנשואי' והוולד חי' שלשים יום והבעל מת איזה ימים קודם לידה ונשאת לזר בלא חליצה, וכאשר נודע לכ"ת אסרה, והיא מתנצלת שהוולד מבעלה שמת כי הי' אצלה קודם נשואין איזה פעמים, גם אמרו שלא הי' נשואין גמורים כי אחר החופה לא הי' יחוד, ובלילה ראשונה היא ישנה בבית אחד והוא בבית אחר, ובשני' ישנו בבית אחד אך אחותה ישנה עמה במטה והזוג אומרים שלא הי' שם מעשה, הגם שטבלה אך מחמת שבעלה מעיר אחרת לא הי' להם בכאן חדר מיוחד, ועתה השאלה אם נאסרת אליו, כדין יבמות (צ"ב:) יבמה שנשאת בטעות שאיסורה משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים. שני אם חולצת והיא תחת בעלה שני אי צריך לגרשה מקודם: תשובה א) נראה לי דוודאי אינה נאסרת עליו מתרי טעמי, הא' דכי היכי דפנוי' שנתעברה ונבדקה אמו ואמרה לכשר נבעלתי היא נאמנת להכשיר הוולד ואפי' רוב פסולין אצלה כדאיתא בש"ס קידושין (ע"ד), וברמב"ם שם פט"ו מהלכות איסורי ביאה הלכה י"א, ועיין ב"ש סימן ד' ס"ק ל"ט, והטעם מבואר בר"ן ובמגיד משום דספק ממזר כשר מה"ת הימנוה רבנן בדרבנן, ה"נ כיון דאיסורא דמיחלפא אינו אלא מדרבנן ואפילו הלך בעלה למדינת הים גופי' אינו רק דרבנן מן הדין שתהי' נאמנת, ואין לומר משום דלפסול הוולד לקהל חשוב דיעבד, ה"נ להוציא אשה מבעלה חשוב דיעבד, ואין לומר דכיון שאינה נאמנת לענין שלא תצטרך חליצה גם להתירה למי שנשאת לו אינה נאמנת, דהתם נמי אינה נאמנת להכשיר לכהונה עד דאיכא רוב כשרים אצלה ומ"מ נאמנת: ב) [האומנם כי יש לחלק דשאני התם דאשה מזנה בודקת ומזנה, מ"מ מדהוצרכו הר"ן והה"מ לחלק באומרת לממזר נתעברתי אינה נאמנת משום דאיכא איסור תורה אף דבזה חזקה דאשה בודקת ומזנה כנגדה, מ"מ אם הי' דרבנן היתה נאמנת, ה"ה בנ"ד דאיסור דרבנן נאמנת]: ג) ואף כי עדיין יש לחלק כי האיסור דרבנן נצמח מהאיסור דאורייתא יבמה לשוק, ועוד יש לחלק דשאני התם דלכהונה גופי' אינה אסורה רק לכתחילה ואם נשאת לא תצא אפי' ברוב פסולים, וכיון דגם לכהונה רק לכתחילה לקהל דמיקרי דיעבד נאמנת, אבל לענין שלא תצטרך לחלוץ דאפי' דיעבד אינה נאמנת אפי' יהי' היבם במדינת הים (והתם הטעם דלכהונה נאמנת בדיעבד משום דחזקת כשרות דאם מהני לוולד ומשום אשה בודקת ומזנה] ממילא לאיסור דרבנן אינה נאמנת גם דיעבד, מ"מ אין בירור לחלק בכך ויש לומר שהיא נאמנת, ועיין ש"ך יו"ד סי' קצ"א בהא דלבעלה כלכתחילה, והיינו דאף דלבעלה וודאי דיעבד היא האשה לתשמיש כמו טהרות לאכילה כ"ש כשרגילה בכך לראות דם תמיד במ"ר דהוי דיעבד, ובמרדכי מפורש דאפי' כה"ג אסורה, מ"מ כיון שאוסרין אותה לטהרות דהוי לכתחילה אוסרין אותה לבעלה ג"כ כמו בעלת כתם דעיקר האיסור לטהרות, אך בשביל זה אסרו לבעלה ג"כ כמ"ש חת"ס יו"ד סי' ק"נ, והיינו הא דבפרק כל היד מדמי לה לבעלת כתם ודו"ק ובהלכות נדה הארכתי בזה: ד) ועל כורחין תפרש דברי הש"ך כן, דאל"כ קשים דבריו כתורמוס, הנה דאף שהאיסור דלטהרות רק לכתחילה מ"מ אמרינן הואיל ואוסרין וכו' כמו בבעלת הכתם שאסורה לטהרות אף דיעבד, ה"נ בנ"ד אם איתא דאמרינן הואיל ואינה נאמנת לחליצה אינה נאמנת לזה שנשאת לו להתיר עצמה, ה"נ הוה אמרינן התם הואיל ואוסרין אותה לכהונה דהוי לכתחילה, ה"נ נאסור אותה לקהל אלא ודאי שלא אמרינן בזה דין הואיל כלל: ה) ועוד י"ל דאפי' בלא נאמנות שלה חשוב ספק שמא מבעלה קודם נישואין וקידושין אף דרוב פסולים לפמ"ש הב"ש סימן ד' ס"ק ל"ט דאפי' ברוב פסולים לא חשוב ממזר ודאי רק ממזר ספק משום דילמא אזלא איהו לגבייהו והוי קבוע ועי"ש: ו) ולכאורה דברי הריטב"א תיובתי' דכתב דכהאי גוונא חשוב ספק ספיקא שכשר הוא עיי"ש במימרא דרבא קידושין (ע"ג.) דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולים אצלה ואי אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש מאי אמרת דילמא אזלה איהי לגבייהו הו"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי והתורה אמרה לא יבוא ממזר ממזר ודאי הוא דלא יבוא הא ממזר ספק יבוא וכו' ולא זכיתי להבין שהרי הריטב"א מסיים בה דתלמודא