אבני נזר אבן העזר שפד

יד) ומדברי רש"י נמי למדתי ישוב לשיטת הרשב"א והנמק"י שהוא כתב בהא דחלצה בלילה ר"א פוסל ובגמ' לימא בהא קמיפלגי דר"א מקיש ריבים לנגעים ופירש"י וחליצה דין הוא דגובה כתובתה, ולפי זה נצטרך לומר דארוסה דלית לה כתובה אם מת בעלה בלא בנים וחלצה בלילה חליצתה כשירה, ומי הכניסו לפירצה דחוקה זו, הלא נוכל לומר כיון דצריך שלשה כדיני ממונות נקרא דין, אך הוקשה לו קושיא הנ"ל דאיך נוכל ללמוד חליצה מדין, הא דין בעי מומחין וחליצה סגי בהדיוטות, ע"ז תירץ דחליצה נמי דין דגובה כתובתה, והא דסגי בהדיוטות משום דכתובה מדרבנן ומדרבנן הא תקנו דאף הודאות והלוואות סגי בהדיוטות, ומדאורייתא דבעי מומחין בהודאות והלוואות הא מדאורייתא ליכא כתובה, ואפי' לרשב"ג דכתובת אשה מה"ת, מ"מ לפי מסקנת הש"ס כתובות (פ"א.) יבם נמי כאחר דמי, ומה שמותרת לינשא ליבם קרינא בה לכשתנשאי לאחר, וכתב רמב"ן דמה שאינה גובה כתובה במיתת הבעל משום דיבם זוכה בנכסי' [דזיקה ספק נשואה] וזה ודאי מדרבנן דאפילו בעל אין לו זכי' בנכסי אשתו מה"ת, נמצא מדאורייתא אין בחליצה נפקותא לענין כתובה, דמה"ת במיתת הבעל זכתה בכתובה וזה לענין הדיוטות, אבל לענין לילה דאף להודאות ולהלוואות לילה פסול שפיר פסולה החליצה דהוי דין גמור מדרבנן כמו הודאות והלוואות אלא דכשר בהדיוטות אף לאחר שתקנו כתובה משום שתקנו בהלוואות וה"ה לכתובה דלסגי בהדיוטות ולעולם הוי דין גמור לפסול לילה: טו) ואין להקשות דהא כתבו הרמב"ם וש"ע חלצה בפני ג' עמי הארץ חליצתה כשירה והא מדרבנן דאיכא כתובה דין גמור הוא וניבעי עכ"פ חד דגמיר, לק"מ דהא אליבא דנמק"י קיימינן ואיהו הא ס"ל דהדיוטות דחליצה לאפוקי מומחין ולעולם דגמירי דלא כרמב"ם וש"ע: טז) מ"מ שיטת הריטב"א והנמק"י קשה עלי כתורמוס דאיך אפשר לומר למעוטי סומים היינו בשני עיניהם דא"כ אין כאן דייני חליצה כלל, וכל הדיינות בחליצה היינו מה שרואים החליצה וכשאין רואים אין כאן דיינות כלל ובדיני ממונות שמכשירים התוס' נדה (נ') בד"ה ור"מ משום שיכולים לשמוע טענות הבע"ד והעדים ולפסוק הדין, אבל חליצה שהכל בחוש הראי' שרואים החליצה שהיא כל המתיר וקריאה אינה מעכבת ואפי' לר"י בסוטה שגם קריאה מעכב מ"מ אין יכולים להיות דיינים בחליצה עצמה וכשאין רואין אין כאן דיינים כלל, וע"כ קרא למעוטי סומין היינו למעוטי סומא באחת מעיניו כדברי ר"ת: יז) וליישב דעת ריטב"א ונמק"י נראה דאזלי לשיטתייהו, דהא דקרי להו הדיוטות היינו שאינם סמוכים אבל מ"מ צריך שידעו הלכות חליצה, והיינו דקאמר שיודעים להקרות, ובכלל זה הלכות חליצה וקריאה שיודעים הדיינים, וע"כ דיינות החליצה מה שמורים להם איך יחליצו כהלכות חליצה, וע"כ הוה אמינא להכשיר גם סומים בשתי עיניהם ואתי שפיר הריטב"א. ונמק"י לשיטתייהו: יח) אך למה דקי"ל כשיטת הרמב"ם וסייעתו דא"צ רק שיודעין להקרות, ואף זה אינו מעכב כמ"ש הרמב"ם וטוש"ע שאם חלצה בפני ג' עמי הארץ כשירה, וכתב ביש"ש הטעם כיון דא"צ רק שיודעין להקרות וקריאה גופה לא מעכבא, וא"כ א"א שדיינות דחליצה במה שמורים הסדר שהרי ע"ה הם ואינם יודעים כלום, ועוד דאפי' יודעין להקרות מ"מ מה דיינות שלהם בחליצה עצמה שהוא העיקר, ע"כ דיינות שלהם מה שרואין החליצה ולא איצטריך למעוטי סומים בשתי עיניהם רק באחת מעיניהם כדברי ר"ת ז"ל: יט) אך מ"מ שוב צדקו דברי ר"ת דלמסקנא דקרא דצריכי דייני למיחזי רוק כד נפיק מפומא דיבמה, אין לנו למעט גם סומא באחת מעיניו ונאמר שקולים הם ויבואו שניהם כדברי יש"ש, דליתא כיון דקרא אינו מיותר, דצריך דצריכי דייני למיחזי, וקרא דלעיני לא משתמע כלל שלא יהי' סומא באחד מעיניו דדי בעין אחת לכל זקן כדברי פר"ח הנ"ל במתנות לאביונים, רק למה דס"ד היינו לומדים מיתורא דלבשני עיניו לא צריך קרא, אבל למסקנא דאין יתור דקרא. דצריכי למיחזי וזה ממשמעותא אין כאן יתיר כלל ודוק היטב: כ) ובמ"ש מיושב קושיית הנוב"י על הר"ת דאף דקרא דצריכי למיחזי מ"מ נאמר דיצטרכו לראות בשני עיניהם, ולמ"ש מיושב דבאמת דקרא דלעיני לא משמע כלל בשתי עיניו כנ"ל, רק למה דס"ד היינו אומרים כן מיתורא, אבל אי קרא לכדרבא וליכא יתור שוב סגי ברואה בעין אחת [ובאמת קושיית הנוב"י בלא"ה לא קשיא כמ"ש בתחילת דברינו מהא דחגיגה, ועוד דמוכח בנדה (נ.) מה נגעים שלא בסומין דכתיב לכל מראה עיני הכהן פירש"י שלא בסומין אפי' סומא באחת מעיניו דכתיב לכל מראה עד דאיכא כולה מראה, אבל אי לאו כל לא הוה ממעטינן באחת מעיניו, ואף דכתיב לעיני כהן דמשמע כהן אחד בשתי עיניו, מ"מ כיון דבמראה תליא מילתא אף בעין אחת סגי אי לאו קרא דכל, וה"נ כיון דבצריכי למיחזי תליא מילתא סגי באחת מעיניו: כא) אך בעיקר היסוד דלעיני הזקנים משמע לכל זקן עין אחד כמו במתנות לאביונים, יש לשדות בו נרגא מהא דתוס' יומא ( ) בהא דתפסת מרובה לא תפסת דהיכי דמנין אין לו גבול בזה ודאי הוא מנין המועט, אך אם גם מנין מרובה יש לו גבול הוא ספק ואזלינן לחומרא ובממונא אזלינן לקולא יע"ש, וא"כ דווקא במתנות לאביונים דמפרשים מתנות לשניהם יחד הפירוש שני מתנות, דאי אפשר לתפוס יותר משנים, דא"כ תימא עשרה או יותר ואין לו גבול ע"כ מפרשים שני מתנות, אבל בלעיני הזקנים נהי דמפרשת לעיני כל הזקנים יחד מ"מ לא נדע אם ג' עינים לג' זקנים, או ששה, שנים לכל אחד, דיש לו גבול דיותר מששה אי אפשר להיות לזקן יותר משני עינים, וכיון דהמשמעות יוכל להתפרש ששה עינים לכל הב"ד לכל אחד ב' עינים, א"כ שפיר נאמר שקולים הם, הפירוש דצריכי דייני למיחזי רוקא אתי עם הפירוש שהב"ד ביחד יהי' להם ששה עינים ב' לכל אחד ויבואו שניהם, דזה אי אפשר ג' עינים לכל הב"ד דפשיטא, דאל"כ אינם דיינים בחליצה, שדיינות היא הראי', מ"מ גם הפירוש ששה עינים כו' ג"כ ממשמעותא וא"צ לבוא לזה מיתורא רק שגם המרובה נוכל לפרש כיון שיש לו גבול וא"כ שקולים המה, צריכי למחזי עם ששה עינים לכל הב"ד ויבואו שניהם: