אבני נזר אבן העזר שפג

נרות מידי, [וגם הסמ"ע לא אמרה למעשה וכל אחרונים ש"ך, אך זה אם לילה פסול מגזירת הכתוב והי' ביום הנחילו וגו' לא מהני נרות מידי דמ"מ אינו יום, אך אם באנו לפסול מקו"ח דסומא באחת מעיניו דבלילה הראי' פחותה מראיית סומא באחת מעיניו ביום, בזה שפיר נאמר אם ידליקו הרבה נרות ולילה כיום יאיר יראו יותר ממה שרואה סומא באחת מעיניו ביום והוה לי' ראוי לב"ד, וע"כ אף אם לא ידליקו נרות כלל כשר דלא בעי ב"ד כלל לתנא דמתני', וסומא באחת מעיניו נמי שחלצו בפניו יוכשר בדיעבד, דלא גרע מחליצה בינו לבינה ואתי שפיר: ח) ואין להקשות עוד מנ"ל להש"ס דר"א דפוסל ס"ל חליצה כתחילת דין, שמא הטעם משום קו"ח מסומא באחת מעיניו, ואף דראוי לב"ד ע"י שידליקו נרות הא קיי"ל דבעינן ב"ד ממש וחלצה שלא בב"ד פסולה, דלק"מ דא"כ אם ידליקו נרות יוכשר ור"א פוסל משמע בכל ענין אפי' הדליקו נרות ולק"מ: ט) ולענין הלכה אף שחזקתי תחילה שיטת ר"ת דלמאן דממעט סומים מלעיני גם סומא באחת מעיניו פסול מהא דחגיגה, נזכרתי מהא דמגילה ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני אביונים וסגי לכל אביון מתנה אחת, ובטורי אבן באבני שוהם הקשה מהא דירושלמי חגיגה, והעלה דגמ' דידן פליג אירושלמי, והפר"ח באו"ח הקשה מהא דיכול שני גורלות על זה ושני גורלות ע"ז, והעלה דהתם דכתיב שני השעירים קודם גורלות בזה אמרינן דעל כל אחד מהשעירים יתן שני גורלות, אבל הכא דכתיב מתנות תחילה הנה המצוה בסתם מתנות דהיינו שתים ואח"כ אמר דשתי מתנות אלו ינתן לשני אביונים, ולדבריו מיושב הא דחגיגה ג"כ דכתיב ולבני אהרן קודם כתנות צריך לעשות לכל אחד מבני אהרן שתי כתנות, וכן בהקהל דכתיב נגד כל ישראל באזניהם, וכיון דכתיב כל ישראל קודם באזניהם צריך להיות לכל אחד שני אזנים, וא"כ בחלוצה דכתיב לעיני קודם הזקנים דומה למתנות לאביונים כיון דכתיב מתנות משמע שנים קודם אביונים סגי לכל אביון מתנה אחת, ה"נ כיון דלעיני דמשמע שנים כתיב קודם הזקנים סגי לכל זקן עין אחד: י) והא דפ' תרומה בפסוק ועשית שנים כרובים זהב וגו' משני קצות הכפורת ועשה כרוב אחד וגו' פירש"י שלא תאמר שנים מקצה מזה ושנים מקצה מזה, אף דכתיב שנים כרובים ואח"כ משני קצות הכפורת, נ"ל דהנה ריש פרק שני שעירי, שני שעירי עזים מיעוט שעירים שנים מה ת"ל שני שיהי' שניהם שוין וכן טובא מייתי התם כה"ג, וה"נ דכתיב שנים כרובים מיעוט כרובים שנים מה ת"ל שני שיהי' שניהם שווין, והוה אמינא שגם בזה יהי' שווין שלא יהי' אחד בימין הכפורת אחד בשמאל ובימין שני כרובים ובשמאל שני כרובים ע"כ צריך לכתוב ועשה כרוב אחד וגו' וצדקו דברי הריטב"א ונמק"י: יא) איברא דק"ל טובא לשיטת הריטב"א והנמק"י דראיית הש"ס מדאיצטריך למעוטי סומא בשתי עיניו דפסול בדיני ממונות ש"מ דלא בעי סמוכין ומומחין דגרוע משאר ד"מ, ע"כ אי לאו קרא הי' כשר סומין, וקשה לי ע"ז הא אף אליבא דאמת דחליצה כשירה בהדיוטות מ"מ חלצה בלילה חליצתה פסולה דהוי כתחילת דין דפסול בלילה מביום הנחילו את בניו אלמא אף דכשר בהדיוטות ודיני ממונות בעינן סמוכין מ"מ ילפינן מדיני ממונות, וא"כ אי נמי כשירה בהדיוטות לא איצטריך לפסול סומא בשתי עיניו, וע"כ המיעוט לסומא באחת מעיניו כדברי ר"ת, מכ"ש לדעת הסמ"ע סעיף ז' דפסול סומא בשתי עיניו משום שדומה ללילה דאין נ"מ כלל אם כשר בהדיוטות או לא, רק אם חליצה דמיא לתחילת דין דפסולה בלילה דאז סומין נמי פסול בלאו קרא דמעיני, או דומה לגמר דין דאז אף אי בעינן סמוכין מ"מ יוכשר חליצה בסומין אי לאו קרא משום דהוי גמ"ד, אך אין הנמק"י והריטב"א משועבדים לסמ"ע, אבל קושיא ראשונה קשה: יב) והנראה בזה, דהנה דעת הרא"ש הובא בטור סי' ג' דיחיד מומחה יכול לקבל עדות, והודאה שמודה בפניו כמודה לפני ב"ד, דכיון שיכול לדון יכול לקבל עדות ג"כ עיי"ש, ובאהע"ז סי' י"א עדות לאסור אשה על בעלה צריך דרישה וחקירה ומשום שדומה לחבלות, ולכאורה תמוה, דהא הש"ס מדמי דמה דעבדינן שליחותייהו וכשר בהדיוטות ה"ה דלא בעי דרישה וחקירה, וע"כ חבלות דלא דיינין בזמה"ז ה"ה דלפני מומחין בעי דוח"ק, וא"כ כיון שמקבלין עדות לאסור אשה על בעלה בזמה"ז למה יצטרך דוח"ק, אך הרא"ש לטעמי' דמי שכשר לדון יכול לקבל העדות, וע"כ לאסור אשה על בעלה דכל חכם יכול לאסור שהיא הוראה כשאר הוראות, ה"ה דיכול לקבל העדות וא"צ בזה לשליחותייהו עבדינן דלא למד דבר דבר מממון רק לענין עדות דכתיב בקרא דעפ"י שנים יקום דבר, אבל לא לענין ב"ד, וכיון דא"צ ב"ד לדון דבר שבערוה ה"ה לקבלת עדות א"צ ב"ד, ואזיל לטעמי' דבהודאות והלוואות דיחיד מומחה כשר לדון ה"ה דיכול לקבל העדות, ולפי"ז י"ל עוד דאף במידי שדין שלו צריך ב"ד אין קבלת עדות שלו צריך ב"ד בעצמותו כיון שאינו רק בירור הדברים לידע המעשה איך הי', רק משום שצריכין העדים להעיד לפני אנשים שיכולים לפסוק הדבר, לפי"ז לילה שפסול לקבלת עדות ע"כ לא תלוי במומחים, כי מה שפסול הדיוטות משום שאין יכולין לפסוק אבל לילה הא ראוי לפסוק הדין דגמר דין כשר בלילה ומ"מ פסול לקבל עדות, ע"כ דעצמות קבלת עדות פסול בלילה, וא"כ אין לפרוך מה לקבלת עדות שכן פסול בהדיוטות, דליתא דעצמות קבלת עדות הי' כשר בהדיוטות כנ"ל ודו"ק היטב: יג) ולפמ"ש מיושב קושיית הרשב"א בהא דקאמר הש"ס גבי חלצה בלילה ותסברא אי מקיש ריבים לנגעים אפי' גמ"ד נמי, והקשה הרשב"א דהא ר"מ ס"ל באמת דגמר דין נמי פסול בלילה, ומה קושיא אם לר"א דפוסל אפי' גמ"ד נמי פסול וכר"מ והניח בצ"ע, ולפמ"ש מיושב היטב דאי גמ"ד נמי פסול בלילה, שוב לא נוכל ללמוד חליצה מדין, דמה לדין שכן פסול הדיוטות, ואף דהדיוטות אין פסולין לקבלת עדות רק משום שאין ראויין לגמ"ד מהאי טעמא יפסול נמי לילה דגמ"ד נמי פסול בלילה תאמר בחליצה דהדיוטות כשרין לילה נמי יוכשר דמה"ט איצטריך קרא לסומין, אף דבדיני ממונות פסול משום דבחליצה הדיוטות כשרין אין ללמוד מדיני ממונות ה"נ לענין לילה ודו"ק: