אבני נזר אבן העזר שפב

חצר, אם איתא דהוה עובדא דווקא בקרוב לה הוה לי' לפרושי, או אפשר דס"ל דבפסול דרבנן הבעל אוכל פירות ממילא בחצר הגט בטל לגמרי [וכן מורה קצת לשון לא משתריא ולא כתב לא שרינן לה] סוף דבר אין מכאן שום ראי' להיפוך ואדרבה קצת ראי' לדבריי מפיר"ח: ידידו הדוש"ת הק' אברהם. סימן רכ לרב אחד. שאלה, אם אחד מדייני חליצה הי' סומא באחת מעיניו החליצה כשירה או לא: תשובה א) בתוס' יבמות (ק"א:) ד"ה ש"מ פסק ר"ח דסומא באחת מעיניו כשר לחליצה כיון דלא ממעטינן מלעיני וסגי באחד ויכול לראות הרוק מפי היבמה עכ"ל, מבואר דאי ממעטינן מלעיני אפילו סומא באחת מעיניו פסול, אבל הריטב"א בד"ה מדאיצטריך כתב דלעיני אפי' עין אחת לכל אחד מן הזקנים, משמע דסומא באחד מעיניו כשר ולא ממעט קרא אלא סומא גמור, וכן דעת הנמק"י פרק אחד דיני ממונות שהביא ראי' מסוגיא זו דיבמות דסומא בשתי עיניו פסול לדיני ממונות, דאל"כ מנ"ל מקרא דלעיני להכשיר הדיוטות אימא סמוכים בעי כדיני ממונות, אלא ודאי דאי חמור כדיני ממונות לא איצטריך למעוטי סומין דבדיני ממונות סומא בשתי עיניו פסול, הנה דס"ל בפשטות דמלעיני לא ממעט באחת מעיניו: ב) איברא דקשה לי טובא לשיטת הריטב"א והנמק"י מהא דחגיגה (ג'.) חרש באזנו אחת פטור מן הראי' דכתיב באזניהם, ובתוס' שם בשם ירושלמי ולבני אהרן תעשה כתנות שתי כתנות לכל אחד, ה"נ שתי אזנים לכל אחד עיי"ש, וה"נ שתי עינים לכל אחד ואחד, וכן ביומא (ל"ז.) ונתן על שני השעירים גורלות יכול יתן שנים על זה ושנים על זה ת"ל כו' הנה דבסתמא משמע שנים לכל אחד (ובפסחים (פ"ו.) בקרא דעל הבתים אשר יאכלו אותו בהם ר"י סובר מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות, מפרש קרא שני בני אדם אוכלין פסח אחד בשני בתים כל אחד בבית אחד, אך ר"ש יליף מקרא זה אחד אוכל בשני מקומות, הבתים על כל אחד משמע, אך מהתם אין ללמוד לא לכאן ולא לכאן שכל אחד מוכרח לומר כך לפי שיטתו ביש אם למקרא ויש אם למסורת] וכדעת ר"ת ז"ל, אך ר"ת חידש דאף שכן הוא לס"ד דלעיני למעט סומים, אך למסקנא דקרא לצריכי דייני למיחזי רוקא דנפיק מפומא דיבמה, והרי יכול לראות בעין אחת ע"כ, ואף די"ל כיון דכתיב לעיני צריך לראות בשתי עיניו דווקא, מ"מ כן משמע בחגיגה דמקשה אהא דחרש באזנו אחת פטור מן הראי' שנאמר באזניהם בהקהל ויליף ראי' מהקהל] ומקשה הא באזניהם לומר והוא דשמעי כו' הרי דאי שישמעו אתי לא נוכל ללמוד מבאזניהם שישמע בשתי אזנים, ה"נ לא נוכל ללמוד שיצטרכו לראות בשתי עינים: ג) אך מהרש"ל חולק על ר"ת שגם למסקנא נשאר הדרש מעיני למעט סומים, ואף דילפינן מלעיני דצריכי דייני למיחזי רוקא כד נפקא מפומא דיבמה ילפינן נמי למעוטי סומים דשקולים הם ויבואו שניהם. ד) אך נראה להביא ראי' מדברי הרי"ף פרק אחד דיני ממונות בהא דרבנן מכשרי סומא באחת מעיניו לדיני ממונות ולא מקשי לנגעים מקרא דעל פיהם יהי' כל ריב וכל נגע משום דהקישא בגמר דין כדכתיב על פיהם וגמר דין הא כשר בלילה לרבנן מקרא דושפטו את העם בכל עת, וכיון דלילה כשר כ"ש סומא באחת מעיניו דחזי טפי ביום ממה שרואין שאר בנ"א בלילה, וכיון דגמר דין כשר בסומא באחת מעיניו אזדא לה הקישא דהיא בגמר דין, וא"א מקו"ח דלילה, וכיון דאזדא הקישא ממילא גם תחילת דין כשר בסומא באחת מעיניו דמהיכי תיתי לפסול, כן פירשו רמב"ן ור"ן דבריו, וא"כ קשה למאן דמכשיר לילה בחליצה כיון דסומא באחת מעיניו נתמעט כ"ש בלילה, וכשם שסומא באחת מעיניו קו"ח מלילה להכשיר כן לילה קו"ח מסומא באחת מעיניו לפסול אלא ודאי סומא באחת מעיניו כשר: ה) אך יש לדחות ראי' זו, דהנה קשה טובא על הרי"ף והרא"ש שהביאו סוגיא זו (ק"ד.) בהלכותיהם מר סבר חליצה כתחילת דין מר סבר חליצה כגמר דין והא מסקנת הגמ' שם דהלכה חלצה בלילה פסולה אף דסתמא דמתני' להכשיר ור"א לחודי' פוסל האי סתמא יחידאה תני לה דאמר ר' יוסי אני ראיתי את ר' ישמעאל בן אלישע שחלץ בשמאל וביחידי ובלילה, והא דחלץ ביחידי כרע"ק דאמר חלץ בינו לבינה כשירה, והא ודאי הא דפסול לילה לחליצה משום דין היינו לדידן דבעי ב"ד אבל למאן דמכשיר ביחידי ואפי' בינו לבינה אינו קרוי דין כלל וכשר בלילה, ודעת האו"ז דעת יחידית ולית דחש לה בדיעבד] וא"כ למה לי הטעם דגמ"ד כיון דמתני' דאמר כשירה הוא מאן דמכשיר בינו לבינה ולא הוה דין כלל ולמה לי לעשות פלוגתא חדשה אם חליצה חשיב תחילת או גמר הא ע"כ ר"א דפוסל תחילת דין משוי לה ות"ק דמכשיר אין הוכחה מדבריו שיחשוב חליצה סוף, דלדידי' הטעם פשוט דחליצה לא הוה דין כלל: ו) והנראה בזה דהנה הא ודאי מאן דמכשיר ביחידי או בינה לבינו אינה אלא בדיעבד, דקרא כתיב לעיני הזקנים, רק דס"ל כיון דאין זה בגופו של מעשה, לא נאמר על זה ככה לעכב, דהא דרשינן מככה יעשה לאיש דבר שהיא מעשה מעכב, וזה אינו בגופו של מעשה, ואנן סוברים דמ"מ זה מצוה בהמעשה שיהי' לפני ב"ד קאי גם על זה ככה לעכב, ומאן דמכשיר סבר כיון דאינו בגוף המעשה דומה לרקיקה וקריאה דאין מעכבין בדיעבד, והא דחלץ ר"י ב"א לכתחילה ביחידי מסתמא הי' שעת הדחק שהיבם הי' נחוץ לדרכו ולא הי' אפשר להמתין על ב"ד, והנה הא בקריאה גופי' אם אינו ראוי לקריאה כגון אילם ואילמת הא מעכבי, וע"כ לילה נמי אי לאו כגמ"ד חשוב לי' רק שתרצה להכשיר משום בדיעבד אפי' בלא ב"ד כשר, ולילה לא גרע מאלו לא הי' ב"ד כלל, והא בלילה אינו ראוי לב"ד וב"ד מעכב, ע"כ צ"ל הטעם משום דכגמר דין חשוב לי' וראוי לב"ד: ז) אך לדעת הסמ"ע דאם הדליקו נרות חשוב כמו ביום, א"כ גם כשחלץ בלא נרות הא ראוי להדליק נרות, אך כבר השיגוהו הש"ך דלא מהני הדלקת