אבני נזר אבן העזר שפא

אות י"ב ד"ה הגם] והנה דברים אלו לא שייכים רק בגזירה שגזרו באשת איש כגון פסול דרבנן שאירע בגט נאמרו, שלא חששו לזה ביבמה, אבל פסולי דרבנן בעדות שהיא כולל כל התורה שגזרו בקרובי אישות וכדומה אטו קרובי עצמו או משחק בקוביא אטו גזלן דאורייתא, על כן אפי' הי' נ"מ ביבמה הי' גוזרים, וכ"ש אם נתקדשה אח"כ גוזרים באיסור א"א שיתפסו קידושין אטו אם הי' הקידושין לפני פסולי עדות דאורייתא, ואפי' הי' קידושין שניים ג"כ לפני פסולי עדות דרבנן גוזרים אטו הי' הראשונים לפני פסולי עדות דאורייתא והשניים לפני פסולי עדות דרבנן: ב) והיינו טעמא דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים ועל כל היבמות, וכתבו תוס' דווקא פסול דרבנן שדומה לערוה כגון אחות חליצתו וכדומה, והיינו שגזרו בה אטו הי' פסול ערוה דאורייתא שאין חליצתה כלום, ואפי' השני' ג"כ פסול הדומה לערוה גוזרים בה אטו הראשונה החולצת פסולה דאורייתא ושני' פסול דרבנן על כן צריכין כל היבמות לחלוץ, וכן מכל האחין, שגוזרים אטו תהי' מאח זה פסול דאורייתא ומאח שני פסול דרבנן, וכן בקידושין לפני פסולי עדות דרבנן או בשני' לדעת הטור שגזרו אטו ערוה, ולדידן לא קיי"ל כהטור משום דשני' לא מיחלפא בערוה וכמ"ש תוס' דשני' לא מקריא חליצה פסולה: ג) מ"מ משמע מב"ש דגט פסול דרבנן אם מת חולצת, שהרי המרדכי פרק השולח כ' אם דילג שם העיר ר"י פוסלו, ואם תת חולצת ולא מתייבמת, אך יש לומר א ס"ל שם עיר מעכב מדאורייתא וכדעת הריא"ז פרק הזורק, אך הב"ש סי' קכ"ט ס"ק כ"א כתב שכל הפוסקים חולקים עליו, וא"כ מוכח ממרדכי דגירש בגט פסול מדרבנן אם מת חולצת: ידידו הדוש"ת הק' אברהם. סימן ריט ב"ה אור ליום ד' ויקהל תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגאון וכו' שמו נודע בשערים מו"ה יואב יהושע נ"י אבדק"ק קונצק מכתבו הגיעני, ואשר הביא ראי' מהא דגיטין (ע"ח:) כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה, הנה שמה"ת מגורשת גמורה, וכ"כ הרמב"ם להדיא שאם נשאת לא תצא [וכן משמע פ"ק דכתובות (י"ד.) הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא הא לכתחילה הא דיעבד], ואעפי"כ אסיק התם א"ל רב מרדכי לרב אשי הוה עובדא ואצרכוה חליצה, והנה הדבר מפורש עכ"ד כת"ר: תשובה א) אני אומר כבר מלתי אמורה דיש לומר כמו שגזרו לענין איסור אשת איש כן נוכל לגזור באיסור יבמה לשוק שמא יהי' קרוב לו ויאמרו קרוב לה, אך שמעצמינו אין לנו לגזור גזירות, דאפשר באיסור א"א החמור איסור מיתה וממזרת גזרו ולא באיסור לאו דיבמה, אך במקום שמצינו בגמ' שגזרו גם באיסור יבמה מצינו, ואין לדמות גזירות חכמים זו לזו, ובוודאי מקרוב לו לקרוב לה קל לטעות וכמ"ש הר"ן בעידי הכחשה מקרוב לו לקרוב לה דעבידי דטעו: ב) אך יש להביא ראי' מהרמב"ם שלא כתב כלל הדין דאצרכוה חליצה אף שבוודאי הדין כן, וכן הרי"ף הביאו בהלכות, ואני אמרתי בשלמא הדין כן בכל פסולי דרבנן שהדין בהם אם נשאת לא תצא אם מת חולצת יש לומר שפשוט הי' בעיניו ולא הוצרך להביאו, אך אם נאמר דזה חידוש בכאן לגזור גם ביבמה, הי' לו להרמב"ם להביאו: ג) אך יש לחלק בפשטות בין שאר פסולי דרבנן, שהרי יסוד סברתי בגט פסול דרבנן אם מת א"צ חליצה משום דהיא ערוה דאורייתא ואיסור ערוה פוטרה מחליצה, א"כ בגט דקרוב לה דמדאורייתא לא הוי גט כלל רק מדרבנן, וכתבו רמב"ן ורשב"א ורא"ש משום כל דמקדש וכו' ואפקעינהו רבנן לקדושי מיני', וא"כ מה"ת היא נכרית אליו רק מדרבנן תשובה גרושה ומדרבנן הא אינה גרושה גמורה שעדיין קצת אשת המת ולאו ערוה גמורה וצריכה חליצה בפשיטות כיון שהיא עדיין קצת אשת אחיו, ולא הי' צריך הרמב"ם להביאו, רק לדעת הר"ן דהפקר ב"ד הפקר והיא כחצרה ומתגרשת משום חצר מה"ת, ומהר"ן אין ראי' כלל כמ"ש דיבמה שמצינו שגזרו מצינו, ולדינא דעת הר"ן יחידית, שגם הרבינו יונה ב"ב (ק'.) גבי מיצר שהחזיקו בה רבים דהפקר ב"ד אינו עושה קנין, ע"כ ס"ל ג"כ כוותייהו: ד) ולדעת ר"ח שפירש עד, דמטי לידה דאפילו בחצירה לא משתריא עד דמטי לידה ממש, מ"מ נראה דעובדא דאצרכוה חליצה לאו בחצירה הוה רק בקרוב לה שהוא מטעם אפקעינהו (וקצת ראי' לזה מהא דב"מ (י"ב:) מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותי', ומבואר בפוסקים דה"ה בפסולי דרבנן. ובשטמ"ק בשם הרמ"כ מסופק לענין חיוב פרקונה ואכילת פירות נכסי מלוג, ולפי אותו צד שהפירות שלו עדיין לא יצא הגט מרשות הבעל, דמה שקנתה אשה קנה בעלה ובאים כאחד לא שייך, שגם אחר גירושין אלו הפירות שלו ונצטרך לפרש משום ואת לא תעביד עובדא שוב אינה מגורשת כלל, ולמה תצטרך חליצה בקרוב לה, אך מדברי הפוסקים לא משמע כן]: ה) וגם לפי התירוץ שחכמים גזרו בזה גם לענין לאו דיבמה, ג"כ נראה דווקא בקרוב לה דגזירה קרובה היא כנ"ל, אבל בחצירה לא תצטרך חליצה: ו) ובזה יש ליישב הא דתיחוד ותפתח שהקשו מזה לפירוש ר"ח, ולפמ"ש ניחא כיון דהתם בגט שכ"מ קאי שלא תזקק ליבום ומהני גט בחצר דאזדו שני התירוצים, רק שיש לחוש לזה לביטול מצוות יבמין כמ"ש בתשובה הקודמת, וי"ל רבא כר"ג ס"ל דמותר לבטל מצוות יבמין, וטעמא דמתני' דארבעה אחין משום דקי"ל יש זיקה: ז) והני רבנן דמקשי על ר" י"ל דס"ל דאת לא תעביד עובדא קאי בין על קרוב לה בין על