אבני נזר אבן העזר שפ

ממנ"פ מדאורייתא איננה צרתה ומדרבנן איננה ערוה, אלא ודאי כיון שמדאורייתא ערוה גם מדרבנן ערוה היא: ז) ויש להעיר בדברי הרא"ש מהא דיבמות (כ"ז) שמואל אומר חלץ לאחיות לא נפטרו צרות אף דחליצה דאחיות מעליא היא מדאורייתא דאחות חליצתו דרבנן, ולמאי דמשני דקאי אצרה דרחל, משום דרחל אחות חליצתו מדרבנן] ולשמואל (מ':) צרת חליצה בכרת, א"כ תפטור צרתה משום ערוה, וכי תימא משום שכבר היתה זקוקה לו, הא מוקי לה שם בגמ' למ"ד אין זיקה, ולדידי' המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה דערוה מפקעת הזיקה: ח) אך התירוץ לזה משום דטעם חלץ לאחיות לא נפטרו צרות דגזרינן אחות חליצתו אטו אחות גרושתו, וכשם שאם הי' חלץ לאחות גרושתו לא נפטרה צרתה (ואין להקשות הא צרת אחות גרושתו ג"כ פטורה מחליצה דערוה פוטרת צרתה, לא קשיא שהרי לא נעשית אחות חליצתו עד אחר שנפלה לפניו, ובכהאי גוונא לא פטרה צרתה כיון שבשעת נפילה לא היתה צרת ערוה, ולמה דס"ד וכן לרב אשי מסתמא חולץ תחילה לאותה שנפלה לפניו תחילה, שזמן חליצתה ג' חדשים קודם לג' חדשים דשני', וראשונה לא היתה בשעת נפילה אחות זקוקתו, ושני' הרי פסול שלה משום אחות חליצתו ופסול זה חל אחר נפילה] רק גוזרין מדרבנן באחות זקוקתו או חליצתו אטו אחות אשתו וגרושתו: ט) כללו של דבר גזירה שגזרו ביבמה לא מהני הא דמה"ת הוי ערוה דמ"מ גזירה איכא, אך על פסול מדרבנן אף אם הוא משום גזירה, מ"מ אין ראי' שיגזרו ביבמה, דאיסור לאו לית בי' משום מעלת יוחסין: י) ויש להביא ראי' לעיקר סברת הרא"ש והראב"ד הנ"ל מהא דב"מ (נ"ג [ועיין מ"ש בחי' שם], וניתי מעשר דאית לי' ונצטרפינהו, דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי, ק"ל דתנן במעילה (ס"ו:) פרק ראשון משנה ג' התרומה ותרומת מעשר של דמאי וכו' מצטרפין זה עם זה לאסור ולחייב עליהם את החומש, הרי דתרומה דאורייתא ותרומת מעשר של דמאי מדרבנן מצטרפין וגם בשמעתין גופי' צריך להבין דמקשה ליעביד לי' כדחזקי' ואיך מצטרף מה שכבר הופרש במטבע מעשר שני דאורייתא למה שמתחלל עתה שנתבטל מדאורייתא והוא מע"ש דרבנן: יא) אשר ע"כ נ"ל דטעמא דדאורייתא ודרבנן לא מצטרפי דדרבנן לגבי דאורייתא ודאי אינו מצטרף להיות כדאורייתא דמדאורייתא אין כאן רק חצי פרוטה ואינו מתחלל מדאורייתא ואין חצי פרוטה מעשר דאורייתא יוצא לחולין מדאורייתא, וכיון שנשאר קודש מדאורייתא אי אפשר שיהי' מדרבנן חולין, דאין החכמים יכולים להפקיע קדושה מדאורייתא, וכיון שאין החצי פרוטה מעשר דאורייתא יוצא לחולין כלל אינה תופסת פדיונו ואין החצי פרוטה דרבנן לבד תופס. דחצי פרוטה הא לא תפיס. אבל בדחזקי' שהמטבע כבר נתפס מדאורייתא ונשאר חצי פרוטה ודאי דאורייתא מצטרף לדרבנן לתפוס מדרבנן, ועל כן ניחא בהא דמעילה דאין כאן חילול ואינו ניתר שום דבר, שפיר מצטרפין זה לזה לחייב חומש מדרבנן: יב) ובהכי ניחא ליישב המשנה פ"ה דדמאי משנה יוד משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום דהוי מפריש מן הפטור על החיוב, וכתבו הרא"ש והרע"ב דהא דהוי תרומה משום דקרא לה שםתחרומה ונותנה לכהן דלא ליתי לזלזולי בה, והקשה רעק"א ז"ל דלמה לא כפשוטו משום דמדרבנן גם שאינו נקוב מחוייב, ולפמ"ש ניחא דכיון דהנקוב נשאר טבל כמו שהי' אי אפשר דשאינו נקוב שהפריש עליו יעשה תרומה, דהא בעינן ראשית שיהי' שירי' ניכרין, וכמו בשמעתין דכיון דאינו מתחלל מדאורייתא אין תופס מעשר אפי' מדרבנן, דכיון דלא נתחלל מדאורייתא גם מדרבנן לא נתחלל, ה"נ בטבל שלא נתקן מדאורייתא גם מדרבנן לא נתקן ולא הוי שירי' ניכרין אפי' מדרבנן: יג) וראי' עוד לזה מדברי ראב"ד שהביא הרא"ש פרק ב"ש ביתומה בחיי האב שהחזירה ומת אופסרת צרתה ולא אמרינן ממנ"פ מדאורייתא אינה אשתו ומדרבנן היא עצמה מותרת, אלא ודאי כיון דמדאורייתא אסורה משום גרושת אחיו אי אפשר שמדרבנן תהי' מותרת, וה"נ בנ"ד, ואף הרא"ש שפליג התם על הראב"ד כתב טעם אחר כיון דהי' לה היתר אם תגדל תחתיו לא דמיין לשאר עריות, מ"מ בעיקר הסברא לא פליג על הראב"ד: יד) ובעיקר מחלוקת ראב"ד עם הרא"ש נ"ל להביא סיוע להרא"ש ממתני' דפרק ד' אחין (למד:) וכולן שהי' בהם ספק גירושין הצרות חולצת ולא מתייבמת כיצד ספק גירושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים דהוי גט מדאורייתא ופסול מדרבנן, וקשה להראב"ד אפי' נשים דעלמא דלאו עריות שגירשו מדאורייתא ועדיין אשתו מדרבנן יאסרו צרותיהם דהוי גרושת אחיו מן התורה, אלא ודאי כהרא"ש, ושאר נשים כיון שבידו לחזור ולקדשה לא חשיבי כערוה נפטור צרותיהם: ידידו הדוש"ת הק' אברהם. סימן ריח ב"ה יום ב' תצוה תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם נמ"ס ירא ושלם מו"ה יואב יהושע שליט"א האבדק"ק קונצק. בדבר מה שהקשה על מה שכתבתי שאם גירש בגט פסול דרבנן ומת א"צ חליצה משום שהיא גרושת אחיו מה"ת, ודומה למ"ש פרק ב"ש בקידש וכנס קטנה ע"י אבי' ומת וחזר ונשאה דמן הדין א"צ חליצה הואיל היא גרושת אחיו מה"ת, וע"ז הקשה כת"ר מקידש לפני עדות פסולי דרבנן תופסין בה קידושין אחרים וכן בשני' לדעת הטור: תשובה א) אנכי הרואה אשר שכח סיום תשובתי ראשונה שהשבתי לק"ק אסטראווע והוא בסי'