אבני נזר אבן העזר שעו

יז) ומה שהביא ראי' מחו"מ סי' ל"ה לענין עדות, לק"מ, דהא פשיטא דהש"ע לא מיירי מעדות להחזיק שכל זמן שלא נבדוק עדותו בטילה דוודאי אינו בטל כמ"ש תוס' ב"ק (ע"ב:) לר' חסדא דאמר בהדי סהדי שקרא למה לי מ"מ מועיל להחזיק וה"נ בספק קטן, וע"כ בעדות להוציא, ובזה ניחא דלא אזלינן בתר חזקה דרבא שהיא מטעם רוב מביאין שערות בזמנם ואין הולכין בממון אחר הרוב, ואינו דומה להא דקי"ל כר' הונא זו באה בפ"ע ומעידה דאוקי סהדי בחזקת כשרות ומהני אף להוציא ממון אף דחזקה גרועה מרובא, שאני התם דחזקה מהני לגבי עדים, וכיון שהחלטנו שהעדים כשרים חשובים כשרים בודאי וממילא מוציאין על ידם ממון, אבל בן י"ג שנה זה עדיין לא החלטנו שהוא גדול, שהרי הדין לכתחילה לבודקו ונשאר רוב לבד ואין מוציאין ממון ברוב, וכהאי גוונא מחלק הט"ז יור"ד סי' י"ח סק"י ובש"ך שם סוף ס"ק כ"ב עי"ש היטב, העולה מזה דמדאורייתא מהני חזקה דרבא אפי' להקל ומדרבנן הצריכו לבדוק: יח) ועדיין יש להסתפק אם הא דהצריכו חכמים בדיקה הוא לעכב אפי' בדיעבד או הוא רק לכתחילה דכל היכי דאיכא לברורי מבררינן וכמו ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דלכתחילה צריך לבדוק ובדיעבד היכי דאזיל לעלמא סמכינן ארובא, וכן כתבו רמב"ן ורשב"א חולין שהביאו ראי' בהא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דמ"מ לכתחילה צריך בדיקה באיתא לפנינו מהא דקטנה שהגיעה לכלל שנותי' חזקה שהביאה סימנים מ"מ לחליצה צריכה בדיקה, הנה מבואר להדיא דבדיקה דלחליצה אינה אלא לכתחילה: יט) ונראה לי ראי' לזה מהא דגומות אעפ"י שאין שערות ומפורש הטעם ברמב"ם שודאי הי' שם שערות ונשרו וכן מפורש טעם זה בשאילתות סוף פ' בחקותי, וקשה לי דהא ודאי בעינן שתי שערות בזמן אחד כדמוכח מהא דפירשו הראשונים בכת אחת אומרת אחת בגבה וכת אחת אומרת אחת בכריסה דהוה חצי דבר, ומחלקים בין ג' כתות על ג' שנים שני חזקה] דהתם ראו כל מה שהי' יכולים לראות, ואם איתא דשערות מהני בזמנים מחולקים גם בשערות משכחת לה שראו כל מה שיכולין לראות, וכן כתב בעה"מ להדיא פרק חזקת הבתים דלכ"ע בעינן שתי שערות בזמן אחד, וא"כ ניחוש בגומות שמא נשרה האחת טרם שצמחה האחרת ולא הי' שני שערות בזמן אחד, אך אם נאמר דמשהגיעה לכלל שנותי' שוב אין הבדיקה רק לכתחילה, והרי שערות בלא שנים לא מהני רק אם הגיעה לכלל שנותי', וכאן שאי אפשר לברר אם הי' השערות בזמן אחד סמכינן על חזקה דרבא שודאי הי' בזמן אחד, והיכי שלא נמצאו גם גומות דחיישינן משום חזקה דרבא שמא נשרו מ"מ אינו ודאי כמ"ש הטעם בשאילתות דאיכא נמי רוב להיפוך רוב אין שערותיהן נושרין, אבל זו שודאי נשרו שערותי' אך שלא נודע אימת סומכין על חזקה דרבא שהי' שניהם בבת אחת ונשרו אח"כ: כ) ומ"מ נ"ל שאין ללמוד מזה שאם חלצה בלא בדיקת האיש ואזיל לעלמא שתהי' מותרת להנשא, דיש לומר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע רובא, כדקי"ל ריש האשה שהלך בהלך בעלה וצרתה למדה"י לאתהנשא ולא תתייבם ולא אזלינן בתר רוב נשים מתעברות ויולדות משום שהיא בחזקת איסור לשוק (וזה מדרבנן, דמדאורייתא קי"ל רובא וחזקה רובא עדיף כדאיתא בקידושין (פ'). גבי רוב תנוקות מטפחין] ואינו דומה להא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין דבדיעבד אם אזיל לעלמא מותרת ולא אמרינן סמוך כמ"ש רשב"א במשמרת הבית משום דמיעוט שאין מומחין לפעמים שוחטין שפיר, ומ"מ שפיר הוכיחו הרמב"ן והרשב"א מהא דקטנה שהגיעה לכלל שנותי' צריכה בדיקה לחליצה, שגם ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין באיתי' קמן צריך בדיקה ולא מפרשים דהתם בקטנה משום סמוך מיעוטא לחזקת זקוקה, דזה אינו, דרוב יועיל לגבה דגדולה' היא והיא הוחלטה בודאי גדולה, וכמו בשתי כיתי עדים המכחישות זו את זו דזו באה בפני עצמה ומעידה ומפקינן ממונא מחזקתי' משום דהעדים הוחלטו בכשרים, ה"נ דכוותה, ע"כ הוכיחו דטעם דצריכה בדיקה משום כל היכי דאיכא לברורי מבררינן ושוב כיון שהוצרכה בדיקה לא הוחלטה בגדולה וכסברת הט"ז סי' י"ח כנ"ל, ואם חלצה שוב נאמר סמוך: כא) ואין לומר דלעולם א"צ לברר והטעם דצריכה בדיקה משום סמוך מיעוטא לחזקת קטנות, דליתא, לא מבעיא לפירש"י קידושין (ע"ט.) [בד"ה תרתי לריעותא ושם בעמוד ב' בד"ה מי איכא למימר] דיומא דמשלם נערות ליכא חזקת נערות משום דעשוי להשתנות היום, כ"ש לאחר שהגיעה לכלל שנותי' דאז רוב מביאין שערות דאין לה אז חזקת קטנות כלל, אך גם לתוס' שם יודו בנידון דידן דעל אחר שהגיעה לכלל שנותי' לא הי' חזקת קטנות ואדרבא היתה עומדת שתהי' אז גדולה, דומה להא דפרק ד' אחין אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת אף שמתחילה היתר אסורה לו משום אשת אח מ"מ הי' לה חזקת היתר ליבם על לאחר מיתה, ה"נ יש לה חזקת גדלות על לאחר שהגיעה לכלל שנים, וכ"ש הוא בנ"ד דזמן ממילא אתי ובודאי יבא: כב) נחזור לענינינו דבמקום שאי אפשר לבדוק נסמוך על חזקה דרבא ונעשה ודאי והחליצה כשירה ולא שייך לומר סמוך כמו בזו באה בפ"ע ומעידה דלא אזלינן בתר חזקת ממון וכנ"ל: כג) מעתה באם לפי ראות עינינו יש גומות רק שנחוש שאין אנו בקיאין מ"מ כיון שעשינו כל מה שביכלתינו ואי אפשר לבדוק יותר נסמוך על חזקה דרבא וחולצת, ומה שכתב בספר התרומה אמנם אומר מורי לפי שאין אנו בקיאין להכיר גומות אם יש רבוי שערות כו' לאו למימרא שלא נסמוך על ראות עינינו שיש גומות, רק שידמה בעינינו שאין גומות שאין אנו בקיאים להכירם ואז לא נסמוך ע"ז לומר שאין אנו בקיאין ובודאי יש גומות, ולא תחלוץ, ולחלוץ בלא בדיקה אי אפשר שחכמים חייבו לברר ע"כ צריך רבוי שערות, אך אם נראה לעינינו שיש שערות תחלוץ וכדעת הב"ש וכנ"ל: כד) שוב ראיתי בתשו' מהריב"ל ח"ד סי' י"ב שנסתפק באם יש עדים על השנים ונשים מעידות על השערות ואין מעידות על גומות ולא על ריבוי שערות אם נסמוך על חזקה דרבא, ולא ניחוש שמא לא הי' גומות. בשערות יע"ש וכנה"ג סי' קס"ט בהגהת הטור אות מ"ט מביאו, הנה שנסתפק אפילו בלא בדיקה כלל על גומות ומשמע שאם הי' בודקות