אבני נזר אבן העזר שעג

קידושין, וע"כ משום שביד בעלה לגרשה הוי חליצה כשירה ועיין תוס' (ט"ז) ד"ה בני צרות, ה"נ ביד היבם לגרש אשתו ראשונה אם תתרצה אשתו, וא"ת שמא לא תתרצה, התם נמי שמא לא ירצה בעלה לגרשה, ומ"מ כיון שאם ירצה לגרש מיבם חשוב מעכשיו חליצה כשירה, ה"נ הוי מעכשיו חליצה כשירה: כד) אך יש לחלק דשאני התם דבשעת נפילה היתה עולה ליבום, וכיון דעכשיו ע"י גירושין תחזור להיות ראוי ליבום חשוב גם עכשיו עולה ליבום, משא"כ בנ"ד שהיבם הי' לו אשה בעת שנפלה לפניו, וכעין זה חילקו התוס' נדה (כ"ב) ד"ה אם בין דם שנתייבש דחשוב לח אם ראוי לשרות ולנמוח, בין דם יבש מעיקרו דלא מהני מה שיכול לשרות עיי"ש: כה) סוף דבר הלכה כב"ש ומשום דיש לו אח פנוי לא הותר חרגמ"ה משום מצוות יבום דקטטה דוחה מיבום לחליצה, וא"ת שיהי' חליצה פסולה ליתא דהפנוי יחלוץ לה חליצה כשירה וכיון שכן יהי' חליצה פסולה, על כן חולץ הפנוי: הק' אברהם שמש סימן ריג שנית להרב הנ"ל בענין הנ"ל. א) הדין הפנוי מחוייב לחלוץ ואם אינו רוצה לחלוץ הוא עבריין ורשע ואם הפנוי רוצה לחלוץ ואעפי"כ חלץ גדול הנשוי יש חשש חליצה פסולה אפילו בדיעבד, אך אם אף לאחר שהודיעו לו שהוא עבריין ורשע אם לא יחלוץ, הוא עומד במרדו שלא לחלוץ, אז מתירין לגדול חדר"ג וחולץ הגדול: ב) ולמען יהי' מעט חידוש במכתבי אכתוב לו דמה שמתירין לו חדר"ג נ"ל שאין הפירוש שיוכל לייבמה בפועל, רק לענין החליצה שחשובה חליצה כשירה כאילו לא הי' חדר"ג, ועיין דברי ראב"ד עירובין בהנהו דאינו יכול ליטלן משום שבות דלרבי דס"ל לא גזרו על השבות בין השמשות העירוב כשר וכתב הראב"ד הובא בריטב"א ל"ב ד"ה והא דקאמר רבי] שלא התיר רבי לעשות מעשה בשבות דרבנן בה"ש אלא שלגבי עירוב הקל לדונו כאילו יכול לעשות כן כדי שלא לפסול עירובו, והסכים עמו ריטב"א, ה"נ בזה שדנין לענין חזור דחליצה פסולה [וכ"ש חליצה פסולה מחמת חר"ג] דרבנן כאילו הי' יכול לייבמה. אבל אם יכול לייבם בפועל הביא תו"א סימן אלף שני דיעות ולא הכריע: דברי הנ"ל. סימן ריד ב"ה אור ליום ב' בשבת וחנוכה תרנ"ה לפ"ק פהח סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד הרב החריף השנון מו"ה נתן נטע הכהן נ"י אבד"ק קאלביעל. א) על דברי רש"י יבמות (כ"ט) שפירש לדחות בצרה שלא תאסרנה לזו משום אחות זקוקה, ותמוה, דהיינו לישנא דרב אשי שם, אכתוב קצת ישוב עפמ"ש הר"ן רפ"ט דגיטין קידושין שאין אוסרין לאו קידושין הם, והנה לרב אין קידושין תופסין ביבמה לשוק, ושמואל אמר בעניותינו צריכה גט מספק, ועל כן קשיא לי' לרש"י אי אין קידושין תופסין איך יועיל מאמר מה"ת כשאין יבם אחר כמו במשנתינו הא אין אוסרין, שאין איסור א"א חל על איסור יבמה לשוק וגם אינו מועיל שלא יתפסו בה קידושין לאחרים דבלאו הכי אין קידושין תופסין, והא בגיטין (פ"ה.) במשייר חוץ מעבד וגוי שאין תופסין להם קידושין לא הוי שיור, וה"ה דלא חשיב שאוסרין למי שבלא"ה אין תופסין להם קידושין: ב) אך שם מבעיא לי' חוץ מבעל אחותה מהו דאפשר דלא דמי לעבד וגוי דגירות לא שכיחא מיתה שכיחא, וה"נ הא שכיח שימות אחיו בעל אחות זקוקתו וע"כ יחלוץ לה ותהי' מותרת לשוק, והרי שכיח החליצה ע"י מיתה, על כן חשוב שאוסר, ועיין חי' הר"ן ב"מ (נ"ז:) ד"ה בונין בחול ואח"כ מקדישין במ"ש דאי אמרת אין מחללין למיעקר קיימא. וה"נ אי אמרת לא מהני מאמר שכיחא חליצה, וכדי שלא יקשה שגם עכשיו כשתפול אחותה לפניו ותיאסר זו עליו ע"כ יחלוץ ויגרש ולא הועיל המאמר, על כן פירש"י שדוחה בצרה שלא תאסור זו עליו ושפיר הועיל המאמר, ואף דחוץ מבעל אחותה ספק, הלא הא דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק ג"כ ספק, ואין לפשוט דקידושין תופסין דשמא כאותו צד דחוץ מבעל אחותה הוי שיור, ואין לפשוט דהוי שיור דשמא אין קידושין תופסין: ג) ובפשיטות י"ל דק"ל לרש"י למה תקרא צרה, הא לא להם בעל אחד, וצ"ל משום שנופלת לפניו ליבום והרי שתיהן זקוקות נקראת צרה ואף דלפי האמת המאמר דוחה אחותה ואינה צרה, מ"מ בלא המאמר היתה צרה הועיל המאמר לדחות בצרה, שבלא המאמר היתה צרה, ועל זה הוקשה לרש"י דעל כורחין לב"ש דאמר במתניתין דריש פירקין יקיימו ס"ל אין זיקה, דאי יש זיקה למה תהי' השני' מותרת הא כל יבמה שאין אני, קורא בה וכו' ועיין תוס' (כ"ד:) בד"ה אבל, ואין לומר טעמא דב"ש משום יש ברירה, דלזה האח שייבמה היתה אשתו ולא לאח השני ועיין נדרים (ע"ד) דהא ב"ש במתני' הובאה ביצה (יוד) לית להו ברירה עיי"ש, ועל כורחין ס"ל אין זיקה ואין השני' אשתו כלל ולמה תקרא צרה לב"ש, וצ"ל דשם צרה משום שמעיקה האחרת, וה"נ מעיקה את בעלת המאמר שאוסרתה על בעלה, וא"כ על כורחין הפירוש לדחות בצרה שלא תהי' צרה כנ"ל שלא תאסור אותה אך דזה על ידי שאחותה תצא לשוק בלא חליצה, ולרב אשי בעיא חליצה: הק' אברהם.